ידאלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יִדְאֲלָה (ייתכן: יראלה) הוא שמה של עיר מקראית בתחום נחלת שבט זבולון, אשר המשיכה להתקיים גם בתקופת המשנה והתלמוד.

היישוב נזכר באופן יחידאי בספר יהושע בתיאור נחלת שבט זבולון במערב עמק יזרעאל, לצד הערים קטת, נהלל, שמרון ובית לחם: "וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם"[1]. במקורות חז"ל מובא שם העיר בצורה יראלה, וגם בתרגום השבעים נזכר השם בגרסה עם האות רי"ש במקום האות דל"ת.

בתלמוד הירושלמי זיהו חז"ל את העיר המקראית עם עיירה בת תקופתם בשם חורייה: "וקטת – קטינית, ונהלל – מהלול, ושמרון – סימונייה, ויראלה – חורייה, בית לחם - בית לחם צרייה"[2].

בהתאם ליישובים הנזכרים במקורות בסמיכות לעיירה התלמודית חורייה, שזוהתה בידי חז"ל עם ידאלה המקראית, מזוהה היישוב הקדום עם חורבה בשם ח'רבת חווארה, השוכנת בין בית לחם הגלילית ובין תל שמרון - סימונייה. חורבה זו נסקרה בידי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל בשנת 1881.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית – אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ג', ירושלים תש"ן, הערך "ידאלה".
  • זאב ארליך וינון שבטיאל, כתובת שבת ומערכת המסתור של חורבת קיסי, על אתר, ביטאון לענייני ארץ ישראל במקורות, גיליון יט, כסלו תשע"ז.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sphinxfront.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.