ידידיה שלמה ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב ידידיה שלמה ישראל (? - 1831) היה רבה של אלכסנדריה שבמצרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לאסתר מזרחי ולרב אליהו ישראל, שהיה אב בית הדין ורבה של אלכסנדריה שבמצרים, בן למשפחת הרבנים ישראל. בצעירותו התייתם מהוריו, ועשירי הקהילה לקחו אותו תחת חסותם.

הרב ישראל למד אצל בן דודו, הרב משה בן אברהם ישראל[1], ואצל הרב יהונתן גלאנטי.

בשנת 1812 (ה'תקע"ב) מונה לכהן כרבה הראשי של אלכסנדריה, עד לפטירתו במאי 1831 (ג' בסיוון ה'תקצ"א).

הרב ישראל לא השאיר אחריו ילדים. בני קהילתו הקימו לזכרו את בית מדרש "מדרש ידידיה ישראל" באלכסנדריה, ואת מקומו ברבנות החליף הרב שלמה חזן.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעלו הספרותי העיקרי היה הוצאת ששת חיבורי אביו לאור. בחיבורים אלו נמצאים גם חידושים, תשובות והגהות שכתב בעצמו.

  • בן ישי - מדרשותיו, כתב יד

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמעון ואנונו, ארזי הלבנון - אנציקלופדיה לגאוני וחכמי יהדות ספרד והמזרח, תשס"ו, חלק ב', עמ' 758–759
  • שמעון מרכוס, תולדות הרבנים למשפחת ישראל מרודוס, הוצאת ראובן מס, ירושלים תרצ"ה, עמ'56.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השלישי. כיהן לצד הרב יהונתן גלאנטי ברבנות באלכסנדריה
הקודם: רבנים ראשיים של אלכסנדריה הבא:
הרב שלמה חזן (אלכסנדריה)