יהדות אלזס

חבל אלזס שבמזרח צרפת - מודגש בצבע כתום

יהדות אלזס היא מן הקהילות היהודיות העתיקות באירופה. הקהילה מתאפיינת בהיסטוריה ייחודית ובמנהגים מיוחדים.

אַלְזַס הוא אחד מחבלי צרפת הנמצא בגבול המזרחי של המדינה, על הגדה המערבית של נהר הריין, וגובל בגרמניה ובשווייץ. בירת החבל היא העיר שטרסבורג. אלזס הייתה בעבר חלק מהאימפריה הרומית הקדושה ועברה בין צרפת לגרמניה פעמים רבות בין המאה ה-17 למאה ה-20.

התרבות והמנהגים של הקהילה היהודית באלזס מושפעים מאוד מן הקרבה לגרמניה השכנה. עם זאת, נשמר קשר הדוק עם המוסדות היהודיים הצרפתיים המרכזיים.

ראשית ההתיישבות היהודית באלזס

יהדות אלזס היא עתיקה מאוד. משערים שראשוני המתיישבים היהודים הגיעו לאזור במאה ה-5 לספירה.^{[דרוש מקור]}

אפשר למצוא עדויות ראשונות לקיומה של קהילה יהודית באלזס במאה ה-10, ונמצאו אזכורים לנוכחות יהודים ברישומים של כפרים ועיירות באלזס. מתקופה זו נמצאו גם כתובות בעלי אופי יהודי החקוקות על בתים, אבני מצבות ועוד.

ימי הביניים

הסינגוגה עם עיניים מכוסות, אוחזת במטה שבור בימינה ולוחות הברית השבורים גם כן בשמאלה. קתדרלת שטרסבורג, המאה ה-13

חריטה על אבן שמציינת תרומה שניתנה לבית כנסת בשטרסבורג במאה ה-12

מצבם של יהודי אלזס בימי הביניים היה דומה למצבם של שאר יהודי אירופה. בתקופה זו הייתה לכנסייה הנוצרית השפעה ניכרת, וחלקה בהפצת האנטישמיות היה רב. עובדה זו, יחד עם התפתחות המסחר במעמד הבורגני הנוצרי, השפיעו מאוד על חיי יהודי אירופה.

היהודים נודו ממרכזי ההשפעה והחברה וזכויותיהם החברתיות צומצמו. נמנעה מיהודים הזכות להצטרף לגילדות (הארגונים המקצועיים) וכתוצאה מכך לא יכלו לעסוק ברוב המקצועות החופשיים, ביניהם כלל האומנויות. נוסף על כך, נאסר על יהודים לרכוש נכסים וקרקעות. יתרה מזו, נאסר עליהם להעסיק שכירים נוצריים וגם העיסוק בחקלאות נאסר עליהם. יהודי אירופה יכלו, לפיכך, לעסוק במספר מצומצם מאוד של מקצועות לפרנסתם. רבים מהיהודים עסקו במסחר זעיר וברוכלות. יהודים אחרים, בזכות העובדה שהיו משכילים יותר מרוב הנוצרים האירופאים, עסקו בהלוואת כספים וברפואה.

מקצוע ההלוואה בריבית התאים מאוד ליהודים משום שעל הנוצרים נאסר לעסוק במקצוע הזה ומכיוון שיהודים היו משכילים ובעלי קשרים בינלאומיים. עם זאת, מקצוע זה טמן בחובו סכנות רבות ליהודים. הלוואת הכספים גרמה לתחושת תלות וכעס של לווים נוצריים כלפי מלווים יהודים. כתוצאה מעיסוק במקצוע זה יצא שמם של יהודים כאנשים קמצנים וטפילים המתעשרים על גבם של נוצרים יצרנים שלוו מהם כסף. זאת ועוד, קל מאוד היה "לסגור את החוב" באמצעות אלימות, עלילות שווא ורצח.

הכניסה לרחוב היהודים באוברנה

הקהילות היהודיות הקבועות הראשונות באלזס הוקמו במאה ה-11. בימי הביניים עסקו יהודי אלזס במקצועות המקובלים של אותם הימים – רפואה, הלוואה בריבית וברוכלות. הקהילות היהודיות האלזסיות לא נפגעו בפוגרומים של מסע הצלב הראשון (1096) וזכו להגנת השליטים המקומיים. אחד המקורות הראשונים שמתעדים את הקהילה היהודית באלזס בראשית ימי הביניים הוא יומני המסע של בנימין מטודלה. בכתביו מתאר בנימין מטודלה את הקהילה היהודית בשטרסבורג ובאלזס בסביבות 1170.

פרעות ביהודי אלזס בימי הביניים

ציור של עלילה אנטישמיות: יהודי שופך רעל לבאר וגורם למוות השחור

במאות ה-13 וה-14 היו היהודים במעמד של "בני חסות" התלויים לחלוטין באצילים המקומיים. אלה העניקו ליהודים הגנה בתמורה להלוואות כספיות נוחות. אף על פי כן חיו היהודים בסכנה מתמדת מפני הלשנות, עלילות שווא ופגיעות ברכוש ובנפש. היהודים חיו, בדרך כלל, ברחובות נפרדים ובשכונות נפרדות. עד היום אפשר למצוא בעיירות ובכפרים רבים באלזס רחובות או סמטאות שמציינים את קיומם של היהודים – Judengasse (סמטת היהודים) או Judenstrasse (רחוב היהודים).

באלזס היו מקרים רבים של פגיעות ביהודים, למשל:

• בכפר ויסנבורג (Wissembourg) פרצו פרעות בעקבות עלילת דם, שבה נטען שיהודים רצחו נוצרי לצורכי פולחן.
• בדרום אלזס נרצחו 1,500 יהודים בפרעות שביצעו בהם חקלאי האזור.
• בעיירה (Rouffach; רופאק בצרפתית, רופאך באלזסית ובגרמנית) אספו בשתי הזדמנויות שונות את יהודי המקום והעלו אותם על המוקד. מאז לא חזרו יהודים לחיות בעיירה.

מקרה אחר, הקשור בהיסטוריה היהודית של האזור, התרחש בשנת 1285. בעקבות פגיעה ביהודי גרמניה ברחו רבים מהמדינה וביניהם ר' מאיר מרוטנבורג (המהר"ם). ר' מאיר ברח לאיטליה ויהודי מומר שהכיר אותו הלשין עליו הסגיר אותו לידי הקיסר הגרמני רודולף הראשון. ר' מאיר מרוטנבורג נאסר במבצר אֶנסיסהיים (Ensisheim) שבאלזס. ר' מאיר אסר על בני הקהילה לפדות אותו ולכן היה אסור בכלא עד מותו.

יהודים מועלים על המוקד בגלל האשמתם בגרימת המוות השחור

במאה ה-14 פשטה מחלת הדבר (המוות השחור) באלזס, כמו בשאר חלקי אירופה. הנוצרים באלזס, כמו גם באזורים אחרים, האשימו את היהודים בהרעלת הבארות ובגרימת המגפה. בעקבות עלילה זו חוסלו קהילות יהודיות רבות באלזס, בשטרסבורג (Strasbourg), סלסטה (Selestat), ברגהיים (Bergheim), קולמר (Colmar) ובמילוז (Mulhouse). יהודי סולץ (Soultz), מולצהיים (Molsheim) ואוברנה (Obernai) אמנם ניצלו מטבח אך הם גורשו מבתיהם.

דוגמה אחת מבין רבים לזוועות של התקופה התרחשה ב-29 בדצמבר 1348 בעיר קולמר. מועצת העיר של קולמר הכריזה שבידה ראיות שחזן העיר שטרסבורג, יעקב, שפך רעל בבארות של העיירה. בעקבות האשמה זו הועלו כל יהודי קולמר על המוקד ונקברו יחד בקבר אחים. אתר הקבורה נמצא בשכונת לדהוף של העיר ומכונה Judenloch – בור היהודים.

היהודים בני חבל אלזס ששרדו את הפרעות הקשות של התקופה וניצלו מהדבר, חיו תחת מערכת הגבלות וחוקים קשה. אחד החוקים שפגעו ביהודים היה הצורך לקבל רישיון מיוחד להתחתן. האצילים המקומיים נמנעו, על פי רוב, להעניק אישור כזה כדי להגביל את גודל האוכלוסייה היהודית.

הכחדת הקהילה היהודית באלזס ובלוריין

בית הכנסת של ברגהיים

בשנת 1306 וב-1394 גורשו כל היהודים מצרפת. בתקופה הזו היה חבל אלזס תחת שלטון האימפריה הרומית הקדושה ומשם לא גורשו היהודים. על אף שיהודי האימפריה לא גורשו באופן רשמי, הם עדיין סבלו מגירושים "בלתי רשמיים", מרדיפות ומעלילות דם. גורל זה לא פסח על יהודי אלזס. שנת 1349 הייתה אולי השנה הקשה מכולן – בשנה הזו הוכחדה כמעט כל יהדות אלזס, במיוחד בערים שטרסבורג (טבח שטרסבורג), קולמאר, מילוז (Mulhouse), אורבנה וסלסטה (Selestat). רוב היהודים שעזבו את אלזס התיישבו בגרמניה ובשווייץ. אחרים מצאו מקלט במזרח אירופה.

בשנת 1388 נחקק חוק שהתיר ליהודים לשהות בעיר שטרסבורג במשך שעות היום. בסוף היום, עם צלצול הפעמון שבראש הקתדרלה, נאלצו היהודים לעזוב את העיר ולחזור לכפרים. חוק זה היה בתוקף עד 1791.

בשנים שלאחר גירוש היהודים קיבלו השליטים המקומיים באלזס אישור מלכותי להחזיר יהודים אל אדמותיהם. השליטים המקומיים, שראו ביהודים מקור הכנסה טוב, החלו להחזיר אליהם יהודים שגורשו מהאזור. היהודים הופנו למגורים בכפרים, שכן נאסר עליהם להתגורר בתוך הערים וכך הפכה יהדות אלזס ליהדות כפרית.

בית הכנסת היחיד ששרד מהמאות ה-14–17 הוא בית הכנסת של ברגהיים (Bergheim). בית הכנסת של המקום הוחרם לאחר טבח שנערך ביהודים בעת המגפה השחורה והוא נקנה בחזרה מאוחר יותר על ידי הקהילה היהודית. בשנים שלאחר מכן שופץ בית הכנסת מספר פעמים ולבסוף נבנה מחדש באותו המקום בשנת 1861.

בין המאות ה-14–16 לא נותרו כמעט יהודים באלזס, פרט ליהודים בודדים שהמשיכו לחיות באזור.

העת החדשה

במאה ה-16 לאט לאט החלו יהודים לחזור לחבל אלזס. במשך השנים הבאות עיקר פריחתה של יהדות צרפת הייתה בחבל זה.

בית עתיק בעיירה רוסהיים

במאה ה-16 חיו באלזס בין 100 ל-120 משפחות. הקהילה הגדולה ביותר הייתה בברגהיים (Bergheim) שם ישבה הרבנות הראשית של אלזס. מצבה של הקהילה לא היה יציב, והיא הייתה תלוי ברצונו הטוב של השליט המקומי.

כדי להגן על זכויות היהודים מונו "שתדלנים" שתפקידם היה לפעול למען היהודים בחצרות האצילים והמלכים. שתדלן מפורסם היה רבי יוסף בן גרשון ("רבי יוסלמן") מרוסהיים שפעל בחצרו של המלך מקסימיליאן הראשון. אחד מהישגיו של יוסלמן היה האישור שקיבל לכך שיהודים יוכלו לשהות בין חומות הערים בזמן מרידות או מלחמות.

מצבם של יהודי אלזס הושפע מאוד מתהליכים כלליים שהתחוללו באירופה בכלל ובאזור בפרט. מלחמת שלושים השנים פגעה קשות באוכלוסיית אלזס ובכללם גם ביהודים. בשנת 1648 נחתם הסכם וסטפליה. הסכם זה הביא, בין השאר, לסיפוח חבל אלזס לצרפת. דבר זה השפיע לטובה, בדרך כלל, על מצבם של היהודים, אף על פי שרק לאחר המהפכה הצרפתית הוענקו זכויות אזרחיות שוות ליהודים.

השנים שלאחר מלחמת שלושים השנים הביאו איתן שיקום כלכלי. מצבם של בני החבל השתפר וכך גם מצבה של הקהילה היהודית. יהודי אלזס עסקו באספקת סוסים וציוד לצבא הצרפתי וכך זכו לתמיכת אנשי הצבא. היהודים שימשו גם מקור להשגת כספים לשלטון המקומי ועל כן יכלו להישאר באזור כל עוד שילמו את המיסים הכבדים שהוטלו עליהם.

בדיווחים משנת 1689 נמצא שחיו באלזס 525 משפחות יהודים שהם כ-2,600 איש. רוב יהודי האזור חיו בצפון המחוז ומיעוטם חיו בעיירות. במאה השנים הבאות גדלה מאוד הקהילה היהודית באלזס והיא מנתה קרוב ל-20,000 יהודים.

יהודי אלזס חיו, כאמור, בעיקר בכפרים, ופרנסתם הייתה דלה. רבים מבני הקהילה היהודית היו רוכלים שמכרו את מרכולתם מדלת לדלת. מעטים מבני הקהילה שהתעשרו הפכו לסוחרים חשובים, לסוחרי סוסים, עובדי אדמה, מלווים בריבית ובנקאים.

בתקופה הזאת היגרו אל אלזס גם יהודים מגרמניה השכנה. למהגרים הגרמנים היה תפקיד חשוב בשיקום הקהילה היהודית-אלזסית ובפיתוח הניב היידי-אלזסי.

במאה ה-16 החלו יהודים לחזור אל ערי אלזס. עם זאת, בשטרסבורג, אימצו השליטים את שיטת ה"גטו", ואלצו את היהודים לחיות באזורים סגורים ומתוחמים.

בתקופה הזו בלט ההבדל בין היהודים שחיו בדרום צרפת וכונו "היהודים הפורטוגזים" ויהודי הצפון - יהודי "אשכנז" או היהודים הגרמנים. הבדל זה יבוא לידי ביטוי במלוא עוזו עם מתן זכויות אזרחיות ליהודי צרפת.

המהפכה הצרפתית והאמנציפציה

סוחר בקר יהודי מאלזס בציור של אלפונס לוי

עם פרוץ המהפכה הצרפתית התגוררו בצרפת 40,000 יהודים, 35,000 מהם אשכנזים אשר התגוררו ברובם בצפון-מזרח צרפת באלזס ובמחוז השכן – לורן, ו-5,000 בדרום-מערב צרפת ובעיר בורדו, רובם ככולם ספרדים מצאצאי האנוסים (היתר היו יהודי האפיפיור – שרידי יהדות פרובנס שחיו בארבע ערים שהיו בעבר חלק ממדינת האפיפיור בדרום-מזרח צרפת). יהודי אלזס חיו ב-150 קהילות ברחבי המחוז.

המהפכה הצרפתית, אשר פרצה ב-14 ביולי 1789, שינתה את מעמד היהודים בצרפת מהקצה אל הקצה. בזכות החוקים החדשים לחירות, שוויון ואחווה אשר חוקקה האספה הלאומית של המהפכנים, זכו היהודים לשוויון זכויות מלא והוכרו כאזרחיה של הרפובליקה החדשה. ביטול סמכויותיהם של אנשי כמורה והוצאתם להורג של מסיתים דתיים תרמו אף הם לירידה באנטישמיות.

לעניין קבלת זכויות אזרח שוות, היה מצבם של יהודי אלזס שונה ממצבם של יהודי דרום צרפת. על אף שיהודי דרום צרפת כבר נהנו משוויון הזכויות, ההחלטה להעניק שוויון זכויות גם ליהודים האשכנזים של אלזס, התקבלה לאחר דיונים שנמשכו כשנתיים.

בחלקי אלזס השונים מונו מפקחים שתפקידם היה לפקח על הקהילות היהודיות באזור ולגבות את המיסים. רבני אלזס קיבלו אישור מבעלי האדמות לנהל את ענייני הפנים של הקהילה והם ייצגו את היהודים כלפי השלטונות ביחד עם השתדלנים.

הענקת שוויון הזכויות הביאה גם לביטול החוקים המפלים כלפי היהודים. כעת, יכלו היהודים לעסוק בכל המקצועות, לקנות בתים, לגור בכל מקום שחפצו ולהתחתן עם מי ומתי שרצו. בזכות ביטול חוקי האפליה נגד היהודים, החלו היהודים לשגשג מבחינה כלכלית. חלקם עסקו בתעשייה ובמסחר אך רבים עדיין עסקו במלאכות המסורתיות של האזור כגון סחר בבהמות. יהודי אלזס עסקו גם בנדל"ן, במכירת קרקעות וכמתווכים בין האיכרים לבין השלטונות, הסוחרים והלקוחות.

השינויים במעמד היהודים הביא ליצירת קהילות יהודיות חדשות בשטרסבורג ובקולמר. הקהילות הללו משכו אליהם את יהודי הכפרים שבסביבה. עם המעבר מהקהילות הכפריות הסגורות השתנה האופי של הקהילות והם החלו להיות מושפעים מהלך הרוח המודרני שבערים. עם זאת, עדיין היו יהודי אלזס מסורתיים יותר מאשר אחיהם בשאר אזורי צרפת. אף על פי כן, כאשר גל פטריוטיזם שטף את יהודי צרפת, גם היהודים האשכנזים מאלזס רצו להיות מזוהים כצרפתים פטריוטים.

בעת שלטון הטרור של היעקובינים, בשנים שלאחר המהפכה, סבלו בני כל הדתות מהאנרכיה ומהאכזריות של השליטים. בתקופה הזאת יהודים סבלו מוונדליזם, מהחרמות תשמישי קדושה, מיסים מיוחדים והצקות בגלל לבושם ומראם השונה של היהודים.

בשנים שלאחר מכן, שוב השתפר מצב היהודים. לאט לאט הם תפסו עמדות של כוח והשפעה בתחומים רבים כגון הוראה, משפט ומדעים. תנועת ההשכלה היהודית החלה להשפיע על יהודי צרפת אולם יהודי אלזס הייתה עדיין קרועה בעניין הזה. הקהילות הכפריות נותרו נאמנות יותר למסורת ומרדו פחות כנגד אורח החיים היהודי המסורתי ואילו היהודים האלזסיים העירוניים היו פתוחים יותר לרוחות השינוי.

המאה ה-19: עידן של תמורות

המאה ה-19 הייתה תקופת פריחה ליהדות צרפת בכלל וליהודי אלזס בפרט. בתקופה הזאת גדלה מאוד יהדות אלזס. צפיפות האוכלוסייה בכפרים, והמחסור בפרנסה בהם הביאה להגירת יהודים לעיירות ולערים הגדולות שבמחוז. חלק מן היהודים אף עזבו את האזור והגרו לשאר חלקי צרפת, לשווייץ או לארצות הברית.

תהליך המודרניזציה של יהודי אלזס פיגר במידת מה אחרי התהליך שעבר על שאר יהודי צרפת. הסיבות כוללות את העובדה שהיהדות הכפרית של אלזס הייתה פתוחה פחות לרעיונות המודרניות מאשר היהודים העירוניים בשאר המדינה.

השיפור במצבם החוקתי של היהודים הביאה גם לשיפור במצבם הכלכלי. בין יהודי אלזס אפשר היה למצוא רופאים, עורכי דין, בעלי מפעלי חרושת, בנקאים ושאר המקצועות החופשיים.

בשנת 1808 החליט נפוליאון לארגן את הקהילות היהודיות כמו הקהילות הקתוליות והפרוטוסטנטיות. משנת 1807 חולקה יהדות אלזס לשתי מועצות רבניות שהיו תחת הנהגת מועצה רבנית צרפתית מרכזית. המועצה הרבנית והרב הראשי של צרפת היו אלה שמינו את הרבנים, המוהלים, השוחטים ובעלי התפקידים הדתיים אשר קיבלו את משכורתם מהמדינה.

בשנת 1808 הוכרחו יהודי אלזס לאמץ לעצמם שם משפחה (עד לתקופה הזו לא היו ליהודי צרפת שמות קבועים). רבים מהיהודים לקח לעצמם שם על פי שם הכפר שבו הם גרו, שם המקצוע או שם אבותיהם.

על אף תהליכי השינוי שעברו על החברה הצרפתית (ואולי בגללן) המשיכה התעמולה האנטישמית במסע ההכפשות נגד היהודים. עיקר ההכפשות היו מופנות כלפי העיסוק של היהודים בהלוואת כספים.

שר המשפטים הצרפתי אמר בשנת 1805 "האנשים האלה [יהודי אלזס] לא הפכו לצרפתים טובים יותר בזכות קבלתם אזרחות צרפתית והם ממשיכים ללוות כספים בתעריפים גבוהים".

בעקבות הטענות הללו נחקקו חוקים כדי להגן על האוכלוסייה הכללית בעסקאות כלכליות עם יהודים, למשל:

• כל עסקה כלכלית עם יהודי מחויבת גם בחתימה של עד לא-יהודי.
• הגדרת תעריף חוקי וקבוע עבור הלוואת כספים.
• השלטונות יכולים לבטל או להפחית חובות כספיים ליהודים.
• כדי לעסוק בהלוואה בריבית, נדרשו היהודים לקבל רישיון מהעירייה.

חוקים מפלים נוספים נחקקו כנגד היהודים כגון האיסור ליהודי להמיר את חובת השירות הצבאי ולשלם לאחר לשרת במקומו (דבר שהיה מותר לאזרחים הנוצרים).

גם בעניינים האלה הייתה העדפה בולטת של השלטון כלפי היהודים הספרדים של דרום צרפת למרות שרוב יהודי צרפת בתקופה הזו חיו באלזס.

המאה ה-20 ואילך

סיפוח אלזס וצפון לוריין לגרמניה

חבלי אלזס ולוריין היו מאז ומתמיד מוקד למאבק טריטוריאלי בין צרפת לגרמניה. בשנים שבין 1871–1918 סופחה אלזס לגרמניה. האלזסים נאלצו לבחור בין האזרחות הגרמנית לזו הצרפתית. רבים מיהודי אלזס בחרו באזרחות הצרפתית ונאלצו לעבור לצרפת, לשווייץ או לארצות הברית. רבים מהיהודים העירוניים הגרו על מנת להימנע מאורח החיים הפרוסי ומשירות חובה בצבא הגרמני. כדי לא לאבד את אדמותיהם, משפחות יהודיות רבות התפצלו כאשר חלק נותר באלזס כדי לשמור על הנכסים המשפחתיים והחלק האחר היגר לארצות אחרות. במגמה הפוכה להגירת יהודי אלזס ממנה, היו גם יהודים מגרמניה וממזרח אירופה שהיגרו אליה.

בתקופת הסיפוח קטנה הקהילה היהודית באזורים מסוימים של אלזס ב-20%. הקהילות היהודיות העירוניות ב-שטרסבורג, קולמר ומולהוז גדלו בחשיבותן ובקהילות הכפריות של המחוז התקשו למצוא מועמדים לכהונת רבנות ולתפקידים דתיים אחרים. זרמי ההשכלה והשאיפה להצטרף לתרבות הצרפתית הכללית השפיעה רבות על הקהילה היהודית של צרפת. גם בקרב יהודי אלזס הייתה מורגשת התרחקות מסוימת מהמסורת, אם כי, במידה פחותה משאר צרפת בגלל שמרנותם של בני הקהילה. לצד רוחות השינוי, נותרו באזור אלזס מרכזים אורתודוקסים חזקים. בשנת 1918 חזרה צרפת ושלטה באזור.

מלחמת העולם השנייה

בית הכנסת Quai Kléber בשטרסבורג, נחנך ב-1898, הוצת ונשרף כליל בידי הנאצים ב-1940

בשנת 1939 חיו באלזס ובמחוז השכן, לוריין 20,000 יהודים. הקהילה הגדולה ביותר הייתה בשטרסבורג והשנייה במץ (העיר הגדולה של לוריין).

כבר בשנת 1938 נערכו פרעות ביהודי האזור אשר גרמו לפגיעה בחנויות וברכוש יהודי. שטרסבורג הייתה למרכז של הפצת תעמולה אנטישמית שהוברחה אל העיר על ידי חברי המפלגה הנאצית מגרמניה השכנה. בתגובה הקימו חברי תנועות הנוער היהודיות של האזור ועדה שפעלה כנגד הפצת האנטישמיות. באותו הזמן, הוקמו בשטרסבורג ארגוני סיוע לפליטים יהודיים שברחו אל צרפת מגרמניה וממרכז אירופה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, פינתה ממשלת צרפת תושבים שחיו לאורך הגבולות עם גרמניה. בין המפונים היו 14,000 יהודים מאלזס ומלוריין שהועברו למרכז ולמערב צרפת. עם הכיבוש הגרמני של צרפת ברחו כ-5,000 יהודים נוספים מהאזור לדרום צרפת ולשווייץ השכנה.

עם זאת, מספר גדול של יהודי החבל נלכדו באלזס, נתפסו בידי הגרמנים ונשלחו למחנות ההשמדה.

ב-13 ביולי 1940, גירש מפקד האזור הגרמני, רוברט היינריך וגנר, את שארית יהודי אלזס מהאזור. הוא הכריז על האזור "יודן-ריין" והחרים את כל רכושם. ב-15 ביולי 1940 סופחה אלזס רשמית לרייך הגרמני. ב-12 בספטמבר הועלה בית הכנסת הגדול של שטרסבורג, ה-Quai Kléber, באש.

בתחומי אלזס הוקם מחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף (Natzweiler-Struthof) והוא מחנה הריכוז היחיד שהוקם על אדמת צרפת. במחנה הזה נרצחו יותר מ-12,000 בני אדם, רובם יהודים.
במהלך המלחמה, הקים פרופסור גרמני, אוגוסט הירט אוסף מחקרי של גולגולות ושלדים של יהודים במטרה לבסס "מדעית" את תורת הגזע. האוסף נשמר באוניברסיטה של שטרסבורג. ביוני 1943 נשלחו כ-100 יהודים מאושוויץ אל מחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף, שם הם הומתו בגזים וגופותיהם נשלחו לפרופ' הירט כדי לקדם את האוסף שלו.

כ-2,000 מיהודי אלזס-לוריין נרצחו בשואה. רבים מהיהודים שהצליחו להימלט או שפונו לאזורים אחרים במדינה היו לחברים פעילים בתנועת ההתנגדות הצרפתית.

לאחר השואה ועד ימינו

רוב יהדות אלזס שרדה את השואה. בשטרסבורג, למשל, חיו לפני המלחמה 10,000 יהודים, מתוכם כ-1,000 נרצחו בשואה.

הקהילות היהודיות הכפריות של אלזס נעלמו. הקהילה היהודית של ימינו מתרכזת בערי אלזס. כתוצאה מכך, בתי כנסת ובתי העלמין של הקהילות הכפריות ננטשו, נהרסו או הוסבו לשימוש אחר.

השנים שלאחר המלחמה היו שנים של שיקום הקהילה היהודית של אלזס. בשנים שלאחר המלחמה הוקם בשטרסבורג בית הכנסת המרכזי מחדש, בית ספר יהודי, בית ספר עקיבא, ובהמשך עוד מוסדות יהודיים רבים.

כיום הקהילה היהודית האלזסית היא גדולה ומבוססת. בשטרסבורג חיים היום יותר מ-15,000 יהודים. על אף שבעשורים האחרונים היגרו לאלזס יהודים רבים מצפון אפריקה (כמו לשאר אזורי צרפת), הקהילה היהודית בשטרסבורג היא בעיקרה אשכנזית. כיום בשטרסבורג, למשל, 60% מהיהודים הם אשכנזים ו-40% ממוצא צפון אפריקאי, וזאת בניגוד לשאר ערי צרפת בהן קיים רוב של יהודים ממוצא מזרחי.

אף על פי שהתרבות היהודית המסורתית האלזסית הולכת ונעלמת נעשה מאמץ להחיות אותה בשנים האחרונות. נערכים בחבל סיורים בעקבות המורשת היהודית באלזס, נכתבים מחקרים ונפתחים מרכזים תרבותיים שבהם מסעדות כשרות, קונצרטים ותערוכות.

האירועים האנטישמיים והאנטי-ישראלים של השנים האחרונות לא פסחו על אלזס. בעשור האחרון הושחתו מצבות רבות בבית קברות ברחבי אלזס, נכתבו כתובות נאצה כלפי יהודי המקום ונפגעו יהודים ממקרי אלימות ברחובות.

יהודים אלזסיים מפורסמים

• רבי יוסלמן מרוסהיים, שתדלן חשוב לפני כ-450 שנה.
• הרב יוסף דוד זינצהיים, רב העיר שטרסבורג וראש הסנהדרין של פריז
• יצחק שטראוס, סבו של קלוד לוי-שטראוס, אבי האנתרופולוגיה הסטרוקטורליסטית
• הרב שלמה זאב קליין היה אב בית הדין של קהילת יהדות קולמר וגליל הריין העליון בצרפת.
• אנדרה נהר, פילוסוף והוגה דעות
• אלפרד דרייפוס, קצין יהודי בצבא הצרפתי
• פרופסור שמעון שוורצפוקס, היסטוריון
• הרב מישל (יצחק) גוגנהיים, רבה של פריז
• ברנאר פיקאר, איש חינוך צרפתי שהחיה את החינוך היהודי בצרפת לאחר המלחמה בעזרת אשתו
• מאריאן פיקאר, אשתו של ברנאר פיקאר
• הרב ז'יל ברנהיים, הרב הראשי של צרפת לשעבר [2009-2013]
• הרב ארנסט גוגנהיים, רב ומנהל של בית המדרש הרבני של צרפת, אביו של הרב מישל גוגנהיים.
• הרב יזאי (ישעיה) שווארץ, הרב הראשי של צרפת בין השנים 1939–1952
• הרב ישראל לוי הרב הראשי לצרפת בין השנים 1920–1939
• לאון בלום, פוליטיקאי צרפתי וראש הממשלה הצרפתית ב-1936–1937, 1938 ועוד פעם כיהן כחודש לאחר מלחמת העולם הראשונה
• הרב סימון דְבְּרֶה, מחבר הספר על ההומור האלזסי יהודי
• בנימין גרוס, סופר והוגה דעות

גלריה

• 
  בית הכנסת של אגנו (1820)
• 
  בית הכנסת של בוקסווילר, משמש כיום מוזיאון ליהדות אלזס (1842)
• 
  בית הכנסת של ברגהיים, או-רן (1863)
• 
  בית הכנסת של וולפיסהיים, בא-רן (המאה ה-19)
• 
  בית הכנסת של סלססטה (1890)
• 
  בית הכנסת של סאוורן, בא-רן (1900)
• 
  בית הכנסת של וויסמבורג, (1960)
• 
  יהודי יונק מעטיניה של חזירה בקולמאר, או-רן (מיוחס למאה ה-14)
• 
  פסל רומנסקי של יהודי עם ארנק מוצמד לחזהו. רוסהיים.
• 
  מצבה של רבי יוסף בר אברהם מבית הקברות היהודי בשטרסבורג משנת 1347

ראו גם

• בית הכנסת של אינגווילר
• בית הכנסת של אלטקירש

לקריאה נוספת

• משה קטן, חינוכם ותרבותם של יהודי אלזס; בסוף המאה הי"ח ובתחילת המאה הי"ט. הוצאה לאור: מוזיאון ישראל, 1991
• יהדות אלזאס: קהילה כפרית בין מסורת לאמנציפציה, בעריכת אסתר מוצ’בסקי-שנפר; תרגום מצרפתית ומאנגלית - רות דבל; עריכה עברית - אפרת כרמון. בתוך דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות, כרך ב, 1972

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהדות אלזס בוויקישיתוף

• חן מלול, סצנות מעולם הולך ונכחד, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 06.02.2018
• מידע על יהדות אלזס בקטלוג הספרייה הלאומית