יהדות ארובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פסלו של ראש הממשלה הראשון של ארובה, היהודי הני אימן

הקהילה היהודית בארובה שבאיים הקריביים, נוסדה אי שם במאה ה-16. המצבה העתיקה ביותר בבית הקברות היהודי העתיק באורנייסטאד נושאת את תאריך הפטירה 1563. עם זאת, רק כעבור כתשעים שנה, בשנת 1754 הקהילה היהודית באי התמסדה. משה שלמה הלוי מדורו, אשתו וששת ילדיו, קיבלו אישור מיוחד ממשפחת המלוכה ההולנדית להתיישב באי. מדורו ייסד את חברת הספנות מדורו ובניו. באי התיישבו יהודים אנוסים שנמלטו מספרד ומפורטוגל. בית הקברות היהודי החל לשמש באופן קבוע לקבורה בשנת 1837.

בשנת 1924 התיישבה באורנייסטאד, בירת ארובה, קבוצה גדולה של יהודים ממזרח אירופה, רובם מפולין, יחד עם קהילות מהולנד ומשפחות ספרדיות מסורינאם. כמרכז הקהילה, נפתח בנין הקאנטרי קלאב של הקהילה בשנת 1942, וארבע שנים לאחר מכן, עם הגעת ניצולים מהשואה, הוקמה הקהילה באופן רשמי.

כיום (דצמבר 2011) הקהילה כוללת כ-85 תושבים[1]. בגלל ממדיה הקטנים של הקהילה כיום, התאחדו בה ספרדים ואשכנזים ויצרו תרבות משותפת.

בית הכנסת במקום, בית ישראל, נבנה בשנת 1962 ונפתח ב-4 בנובמבר[2][3]. הוא משתייך לחלק הליברלי בקהילה, הדומה ליהדות רפורמית או יהדות קונסרבטיבית. רב בית הכנסת הוא הרב ד"ר מריו גורביץ' שהיגר למקום מארגנטינה.

ראש הממשלה הראשון של ארובה, מיד לאחר קבלת האוטונומיה ב-1 בינואר 1986 היה היהודי הני אימן. אחיו הצעיר מייק אימן היה ראש הממשלה של האי עד 2018, וגם הוא יהודי כמובן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]