יהדות הונדורס

יהדות הונדורס היא הקהילה היהודית בהונדורס שתחילתה בתקופה הקולוניאלית, במהלך האינקוויזיציה עם הגעתם של יהודים ספרדים. נכון לאפריל 2020, בהונדורס יש 390 יהודים. יהודי הונדורס חיים בחופש דת ונכללים בפוליטיקה ובתרבות של הונדורס. הקהילה היהודית מתרכזת בעיקר בטגוסיגלפה ובסן פדרו סולה, שם יש גם בתי כנסת. הונדורס הייתה אחת המדינות הראשונות שהכירו במדינת ישראל, בשנת 1948, והקהילה היהודית בהונדורס נהנתה מאוד מהסיוע הישראלי.^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעתם של יהודים להונדורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים ספרדים חצו את האוקיינוס האטלנטי בספינות ספרדיות. תחילה הם הפכו למתיישבים, אחר כך לפקידי הכתר, מלחים, סוחרים ואנשי מקצוע אחרים. החזון שלהם היה להגיע למקום ולהתיישב בו, תחילה בסביליה, ואז במלכויות המשנה הספרדיות.

כאשר נוסד מחוז הונדורס והעיר קומאיאגואה הוגדרה כבירתו, התיישבו בה מספר יהודים. הם התפזרו בכל שטח הונדורס כאשר חשיבותה בתחום המסחר גדלה. בין המאות ה-17 ל-19. הונדורס הייתה תחת הממשל השמרני של הקפטן-גנרל חוסה מריה מדינה. ב-26 בפברואר 1866 הקונגרס הלאומי הוציא חוק הגירה שנתן לכל הזרים שרצו להתגורר במדינה אפשרות לעשות זאת. החוקה הפוליטית של 1876 שיקפה גם את חשיבות ההגירה בשטח הלאומי.^[2]

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1875 ל-1915 (לפני מלחמת העולם הראשונה) חצו 45 מיליון אירופאים את האוקיינוס האטלנטי בחיפוש אחר תנאי חיים טובים יותר ביבשת אמריקה. בסך הכל, 2,500,000 מהאירופאים הללו היו יהודים. מלחמת העולם הראשונה הביאה סוחרים ואנשי כספים יהודים רבים להוציא את הונם מאירופה, כאשר חלקם עברו לארצות הברית ולמדינות אמריקה הלטינית ואחרים לרוסיה.

ב-1920 החלה הגעה של מהגרים רבים מיהודי אירופה. בין השנים 1920–1940, רוב היהודים שהגיעו להונדורס היו אשכנזים ממוצא גרמני, פולני ורומני שנמלטו מאירופה עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1939 רבים מהם עלו לארץ ישראל, כאשר בסך הכל נרשמו בהונדורס 455 גרמנים, מתוכם 95 יהודים.

בשנה 1940 הוצא צו בו הוקם משרד ההגירה והוא צורף למשרד הפנים. הועבר חוק שאישר לזרים ממוצא ערבי, סיני, טורקי, סורי, ארמני, פלסטיני ואפריקאי, להגר להונדורס, בתנאי שהם מביאים 5,000 פזו ושהם מפקידים לקופת המדינה 500 פזו לכל אדם תוך חודשיים מהגעתם למדינה. 25 אזרחים יהודים התאזרחו בין השנים 1946–1956, מתוכם 19 פולנים, והם היוו כ-76% מהאזרחויות שהושלמו.

נשיא הונדורס התיר את כניסתם של יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה, בהשפעת הקהילה היהודית המקומית. בשנת 1950 היו בהונדורס 40 משפחות יהודיות. לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה פריחה קצרה בקהילה הודות להגעתם של עשרות עולים חדשים, אך בתחילת שנות ה-50 מרביתם היגרו לדרום היבשת לארגנטינה וצ'ילה שם הממשלות נטו לקבל יהודים.

בסוף המאה ה-20, בתקופת ממשלתו של רפאל לאונרדו קאלחס, יותר משליש מהיהודים שהתגוררו בהונדורס היגרו לישראל, ארצות הברית או ארגנטינה עקב המשבר הפיננסי במדינה. ב-3 באוגוסט 1997 ציינה הקהילה בסן פדרו סולה את בית הכנסת מגן דוד כמרכז קהילתי לדורות הבאים.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם המשבר החוקתי בהונדורס ב-2009, שמועות נפוצו בכלי התקשורת בהונדורס על מעורבות יהודית וישראלית בהפיכה.^[3] מאז בחירתו ב-2014 חואן אורלנדו ארננדס הוביל ממשלה פרו-ישראלית.

בעשורים האחרונים עלו כמה מיהודי הונדורס לישראל.^[4]

יהדות בהונדורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שתי קהילות יהודיות בהונדורס, אחת ממוקמת בטגוסיגלפה והשנייה בסן פדרו סולה. בית הכנסת הראשון בהונדורס, נבנה ב-1997 בטגוסיגלפה. עם זאת, הוא נהרס ב-1998 על ידי הוריקן מיץ', ונבנה מחדש ב-2002 בסיוע בינלאומי. בית הכנסת הנוסף בהונדורס הוא "בית הכנסת מגן דוד", הממוקם בסן פדרו סולה. אין בתי ספר יהודים בהונדורס, אך בטגוסיגלפה יש פעילויות חינוכיות ושיעורי תלמוד תורה^[1].