יהדות טקוץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העיר טקוץ' (מכונה בפי היהודים גם טעקוץ, טעקוטש[1]) שכנה בנסיכות מולדובה ולאחר איחודה של זו עם נסיכות ולאכיה, הפכה לעיר במדינה המאוחדת, ברומניה.

יהודים התחילו להתיישב בטקוץ' בשלהי המאה ה-18 ויש ראיות לכך בכתובות, שנמצאו על המצבות בבתי העלמין היהודים של טקוץ'. מ-1870 התחיל גירוש יזום על ידי השלטונות של יהודי הכפרים בסביבה. המגורשים הגיעו לטקוץ' וחלקם נשארו בה. ייסוד הקהילה היה באמצע המאה ה-19, אולם ארגונה היה רופף. לקהילה היו שלושה בתי כנסת, בית הכנסת של החייטים, בית הכנסת של הפחחים ובית הכנסת של הסוחרים.

יהודי טקוץ' היו סוחרים ובעלי מלאכה ורבים מהם התגוררו ברחוב הראשי בבתים דו קומתיים עם בית מלאכה או חנות בקומה הראשונה ומגורים בקומות העליונות.

עד 1880 למדו ילדי היהודים בבתי הספר הממלכתיים, אך לאחר מכן, כשנמנעה מהם הגישה לחינוך הממלכתי, ניסו להתארגן ולהקים בית ספר יהודי, ניסיונות שצלחו לבסוף ב-1897 כשקם בית ספר ל-120 ילדים. ב-1910 למדו בו 115 בנים ו-76 בנות.

דמוגרפיה של יהדות טקוץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמוגרפיה של יהודי טקוץ'[2]
השנים מספר היהודים בטקוץ' אחוז מתוך האוכלוסייה
1803 44
1831 77
1838 96
1859 161 2,8
1894 1,179
1899 1,606
1930 1,577 9,1
1941 1,430 5,6
1942 2,311
1947 2,600

הציונות בטקוץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

לציונות היו שורשים עמוקים בטקוץ', כבר ב-1870 התקיים בה חוג "חברת שומרי ציון וירושלים" וב-1876 קהילת יהודי טקוץ' שלחה נציג, שיבדוק את תנאי ההתיישבות בארץ ישראל. ב-1880 עילו לארץ ישראל שניים מיהודי טקוץ' והתיישבו בפתח תקווה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב גלר, צמיחתה ושקיעתה של קהילה, 1985, פרק מפתח דו לשוני לשמות מקומות שהוזכרו בספר (כפי שמופיעים במקורות היהודיים והרומניים), עמ' 10
  2. ^ פנקס הקהילות רומניה, כרך א', עמוד 138, הוצאת יד ושם, ירושלים תש"ל