יהדות מראנו
יהדות מראנו היא אחת מ-21 קהילות יהודיות איטליה המאוחדות ב- UCEI, ומונה כ60 חברים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העדות הראשונה לחיי היהודים בדרום טירול מתועדים כבר במאה ה-13. בשנת 1297 שימש היהודי מאיסטרלינו כגבאי מס בעיר טלו הסמוכה למראנו. בשנת 1311 ניהל היהודי בוניסאק, את המטבעה של מראנו. בשנת 1403 העניק הבישוף אולריך השני ליהודים יצחק ושמואל את הזכות להפעיל בנק בבולצאנו. בשנת 1431 העניק דוכס האחוזה ההבסבורגית פרדריק הרביעי הגנה אישית לארבע משפחות יהודיות בבולצאנו.[1]
בשנת 1520 הוציא מקסימיליאן הראשון צו גירוש ליהודים מחבל טירול למעט בבולצאנו, על כן עברו חלק מהמשפחות היהודיות מן הסביבה לעיר. ב-1573 הוטלה חובה על יהודים לענוד סימן צהוב בקוטר 8.5 ס"מ על בגדם.[1]
מארנו היוותה מוקד משיכה ליהודים רבים שברחו מאנטישמיות כרופאים מווינה או יהודים ממזרח אירופה ומשפחות יהודיות עשירות בילו את חופשתן במוראנו בזכות האקלים הדרומי השורר בה והתרבות האיטלקית של העיר.[2] עקב כך התפתחו בעיר משפחות יהודיות בולטות שפעלו לפיתוח הכלכלה והתיירות. משפחת בידרמן – הקימה את הבנק D. & J. Biedermann במראנו בשנות ה-1840 ושיפרה תשתיות בריאות לתיירים. בשנת 1873 נפתחה המסעדה הכשרה הראשונה בעיר, ב-1885 פתח יוסף ברמן את המלון הראשון הכשר הראשון בעיר "סטארקנוף" ובו אף נערכו מניינים בשבתות. 1905 פתח בנו את מלון "בלריה" שהיה מלון כשר מוכר בכל רחבי אירופה ועליו אורחיו נמנו חיים ויצמן וזאב ז'בוטינסקי.[1]
קואופרטיב דתי הוקם במראנו בסוף המאה ה-19, והקהילה הדתית נוסדה רשמית בשנת 1921. עד 1931 מנתה הקהילה למעלה מ-300 חברים. במהלך מלחמת העולם הראשונה נמשכה הפעילות הקהילתית והדתית בעיר. חיים ויצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל, שהה במראנו ופעל לגיוס כספים עבור התנועה הציונית.
בסתיו 1938 בעקבות חקיקת חוקי הגזע באיטליה קרה שינוי דרמטי בחיי מאות משפחות יהודיות: רכושם נשלל והועבר לשכנים "אריים", יהודים הודרו מעסקים והושפלו פומבית. הכניסיה הקתולית והכניסיה האוונגליסטית לא נקפו אצבע ובעקבות הגעת הגסטפו, ה-SS וה-SD בספטמבר 1943 הקהילה הושמדה.[2]
מוסדות יהודים העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הקברות היהודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הקברות הישן במיאסטר נפתח ב-1873 והועבר מחוץ למרכז העיר כאשר רובם של 670 הקברים שהיו בו של כ-670 אבדו בתקופת השואה. בית הקברות הנוכחי ברחוב St. Josefs-Str. פעיל מאז 1908 ובו קבורים דמויות מרכזיות בתולדות הקהילה כנשיאי הקהילה, רופאים, בעלי עסקים ודמויות תרבותיות.[3]
בית הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הכנסת במראנו נבנה בשנים 1894–1901 על ידי הקרן קוניגסוורטר. חנוכתו התקיימה ב-27 במרץ 1901. הרב ארון טנצר ששימש כרב הקהילה בשנים 1905–1907 נשא את דברי הפתיחה. בתקופת השלטון הנאצי בית הכנסת שימש במחסן לחיילים גרמנים אך חלק ניכר מריהוטו נשמר.[4]
המוזיאון היהודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוזיאון יהדות מראנו מחזיק מאגר של מעל 5,000 רשומות על יהודים שגרו בדרום טירול במשך 150 שנה. המידע מתעד מקצועיות, תרומות קהילתיות, בתי חולים, בתי מלון כשרים ומסעדות כשרות, ושימור הזיכרון ההיסטורי של הקהילה.[2]
ערכים קשורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- emscuola (אורכב 19.08.2016 בארכיון Wayback Machine)
- Tirolo ebrei
- juedischegemeindemeran (אורכב 20.06.2016 בארכיון Wayback Machine)
- museo-ebraico-e-sinagoga
בקרת זהויות  |
|
|---|