יהדות שרעב
יהדות שרעב היא חלק מקהילת יהדות תימן, והיא קהילה יהודית שהתקיימה במחוז שרעב שבתימן עד לעלייה הגדולה לארץ ישראל בשנת ה'תש"ט (1949).
מחוז שרעב[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרעב הוא אזור גאוגרפי שבין איב לתעז, בדרום מערב תימן, כחלק מאזור "תימן התחתונה". רוב אזור שרעב נמצא ברמה מישורית וממזרח לאזור נמצאת הדרך הראשית צנעא-דמאר-ירים. שרעב איננה נמצאת על דרך המלך, ואיננה מקום פורה במיוחד, בשל הגובה הנמוך יחסית מעל פני הים (בין 1000 ל-1500 מטר).
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשרעב ובשכנותיה, עודין ושמיר (נמצאות במזרח נפת מקבנה), נמצא המספר הגדול ביותר של יהודים בתימן - למעלה מ-10,000 בשנות ה-40 - ושל נקודות יישוב (כ-130) ביחס לשטח.
יהודי שרעב ניכרו בפשטות חייהם, בדיבורם המתנגן ובמבטאם המיוחד, ביחס לשאר יהודי תימן. מדובר בהגייה נחצית של האות קו"ף (נשמע כמו האות קו"ף בהגייה העיראקית), והגיית החולם כצירה, ששרשיה קדומים עד תקופת המקרא. יהדות שרעב השפיעה רבות גם על יהודי המחוזות הסמוכים: ד'אלע (ממזרח לשרעב), אלחוגריה (מדרום מערב), בעדאן (הנקרא גם מחוז איב מצפון-מזרח), והערים עדן וחבאן. השפעה זו באה לידי ביטוי בעיקר בהגיית האותיות והתנועות הזהה למבטא השרעבי אף שניגוני התפילות במחוזות אלו אינם זהים לניגונים במחוז שרעב.
יהודי שרעב הרבו לעסוק באגדה, בספר הזוהר, בקבלה ובמעשי נסים ונפלאות. רבים מהם היו תלמידי חכמים ומקובלים, וכן "בעלי חפץ" ו"פותחי ספרים". הם התפרנסו ברובם מאריגה, צורפות, סנדלרות, חייטות וחקלאות.
יהודי שרעב הושפעו במסורתם הליטורגית וההלכתית מנוסח הספרדים והשולחן ערוך (נוסח שאמי, בניגוד לנוסח הבלדי).
מקרב יהודי שרעב יצאו מספר דמויות בולטות, ביניהן בין השאר: רבי שלום שבזי, רבי שלום שרעבי, רבי מרדכי שרעבי, מרי חיים סינוואני, מרי שלמה סינוואני, הרב יוסף משולם והמשורר ר' יוסף בן ישראל.
