יהודא ליאון אשכנזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יהודא ליאון אשכנזי
Léon Ashkenazi
מניטו.jpg
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
הרב יהודא ליאון אשכנזי
תאריך לידה כ"ה בסיוון ה'תרפ"ב
מקום לידה אוראן עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה ט' בחשוון תשנ"ז (בגיל 74)
מקום פטירה ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה לועזי 21 ביוני 1922
תאריך פטירה לועזי 21 באוקטובר 1996
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק זהות יהודית, אמונה, תנ"ך, קבלה, משנת הרב קוק
תפקידים נוספים יו"ר מכון מעיינות, יו"ר מרכז יאיר, יו"ר תנועת הצופים היהודיים בצרפת, יו"ר ארגון הסטודנטים היהודים בצרפת
רבותיו מר שושני, הרב צבי יהודה הכהן קוק
תלמידיו הרב אורי שרקי, הרב אליהו זייני, הרב יהושע צוקרמן, פרופ' ג'ורג' מנדלבאום.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב יהודא ליאון אשכנזי (Léon (Yehouda) Ashkenazi; נודע בכינויו מָנִיטוּ (Manitou); ‏ 21 ביוני 192221 באוקטובר 1996, ט' בחשוון תשנ"ז) היה רב, מחנך, הוגה דעות ומנהיג רוחני ביהדות צרפת.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באוראן שבאלג'יריה בשנת 1922 לרב הראשי של אלג'יריה, נצר למשפחת מקובלים ספרדית וצאצא לאחד מתלמידי האר"י, הרב יוסף אבן טבול. למד במקביל בישיבה ובאוניברסיטת אלג'יר והשתלם בקבלה. ב־1943 גויס ללגיון הזרים של צרפת, כיתר היהודים אזרחי צרפת שגויסו על אף שהיו בעלי אזרחות צרפתית וגרו בצרפת. היה חייל בחיל הרגלים ואף נפצע במהלך שירותו. לאחר מלחמת העולם השנייה היגר לצרפת והצטרף לתנועת הצופים היהודיים, שם קיבל את הכינוי 'מניטו' (Manitou, רוח גדולה באינדיאנית) בו נודע בקרב חניכיו ומאוחר יותר תלמידיו. לקריאת רובר 'קסטור' גמזון הצטרף לשנת לימודים בבית הספר אורסיי למנהיגות יהודית והתוודע למורו יעקב גורדין אשר חשף אותו לתורת של המהר"ל. במקביל השתלם בלימודי אתנולוגיה, אנתרופולוגיה ופילוסופיה בסורבון בפריס.

הרב אשכנזי מילא תפקידים מנהיגותיים וחינוכיים שונים בקהילת יהודי צרפת. עמד בראש בית הספר למנהיגות יהודית באורסיי, והחל משנת 1957 השתתף בכנסים השנתיים של האינטלקטואלים היהודים, כשיחד עם עמנואל לוינס ואנדרה נהר היה מראשי "אסכולת פריז למחשבת ישראל" (L'école de Pensée Juive de Paris), תנועה אינטלקטואלית רוחנית ששאיפתה הייתה להציג את תורת ישראל באמצעות לשון תרבותית מודרנית ואקדמאית, אוניברסלית.

במהלך פעילותו כיושב ראש הצופים היהודים בצרפת נפגש בישראל עם הרב צבי יהודה קוק, אשר עשה עליו רושם גדול והכיר לו את תורת אביו על גאולת ישראל. הרב אשכנזי אמר שהוא "הוריד לי את התורה לארץ". בהמשך הכיר גם לרב מרדכי עטיה.

לאחר מלחמת ששת הימים עלה לישראל והתגורר בירושלים. הקים את מכון מעיינות ומרכז יאיר ללימודי יהדות וארץ־ישראל. מסר שיעורים לתלמידים דוברי צרפתית במכון מאיר. הוא היה למנהיג רוחני של רבים מיוצאי צרפת בישראל והמשיך לנסוע לצרפת כדי ללמד שם. בשנת 1990 הוענק לו פרס יושב־ראש הכנסת לאיכות החיים.

נפטר בירושלים בט' בחשוון ה'תשנ"ז, 1996 והוא בן 74. נקבר בהר המנוחות בירושלים.[1]

משנתו והשפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למנהיגים אחרים של יהדות צרפת בתקופה שלאחר השואה, התמקדה הגותו של הרב אשכנזי בניסיון לקשור מחדש בין היהודים המרוחקים ממסורת היהדות למורשתם על ידי חיבור בין המסורת היהודית לבין המחשבה ועולם המושגים המערבי. בפילוסופיה ראה אמצעי לביאור התורה ושאף להבהיר באמצעותה את מושגי היסוד של היהדות שהבנתם התעמעמה במשך הדורות, ובכך לאפשר הבנה מעמיקה של מסורת ישראל. כיוון שהיה תלמיד חכם המושרש במקורות היהודיים, ועם זאת בעל ידע נרחב בעולם המחשבה המערבית, היה באפשרותו לשלב מקורות רבים, שונים ואף מנוגדים וליצור דרך חשיבה המתארת ומסבירה תופעות קיומיות. בשיטתו המשיך את הרמח"ל, המהר"ל, השל"ה הקדוש, הרב אליהו בן אמוזג, ומאוחר יותר הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יהודה אשלג בעל הסולם, ובתוך כך יצר את תפיסתו העצמאית והמקורית, בה שאף להראות את חשיבותה של המסורת היהודית וממדיה, כפי שהיא משתלבת בתרבות העולמית.

תורתו הציעה זווית מקורית להבנת התורה, להבנת ההיסטוריה הלאומית והעולמית, ולהבנת המשכיות היהדות באמצעות חקירת תהליכי ההתחדשות מאברהם העברי, המשך בעם ישראל, דרך הזהות היהודית באלפיים שנות גלות, וכלה בזהות הישראלית. הרב אשכנזי הדגיש את חשיבות המעבר בימינו מיהודיות גלותית לישראליות לאומית, דרך "העבריות", בדומה לתרבות העברית שביקשה הציונות לחדש.[2]

הרב אשכנזי עודד את העלייה מצרפת. על תלמידיו הבולטים נמנים הרב שלמה אבינר, הרב יהושע צוקרמן, הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, הרב אורי שרקי, פרופ' ג'ורג' מנדלבאום, הרב דוד בן־עזרא, הרב יוסף אטון, פרופ' רות רייכלברג ופרופ' אנדרה היידו.

במשך שנים נותרה הגותו של הרב אשכנזי עלומה לציבור דובר העברית כיוון שנמסרה בצרפתית. לאחר פטירתו החלו תלמידיו ומכון מניטו[3] לערוך ולפרסם ספרים מהגותו בעברית. כמה מתלמידיו הקימו מסגרות של לימודי תורה על שמו, כגון המכינה הקדם צבאית חמדת בבקעת הירדן ומוסדות "נוצר חסד ליהודה" בירושלים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת הספר "סוד העברי", חלק א', ירושלים ה'תשס"ה
  • עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו, בהוצאת נוצר חסד ליהודה, תשס"ב
  • פירורים משולחן גבוה - פנינים מתורתו של הרב יהודא לאון אשכנזי, בעריכת הרב שלמה אבינר, ספריית חוה
  • תקופת העומר - היבטים חדשים על תקופת פסח, העומר, חג העצמאות ושבועות, הוצאת נוצר חסד ליהודה, תשנ"ט
  • סוד העברי - יסודות האמונה לאור פסוקי התורה. כתבה ד"ר גבריאלה בן שמואל, בעריכת ישראל פיבקו. עד עתה יצאו שני כרכים מתוך חמישה מתוכננים, ספריית חוה, בית אל, תשס"ה-תשס"ט.
  • מספד למשיח?!, בעריכת הרב אליקים (פייר) שמשוביץ, ישראל פיבקו ואיתי אשכנזי, ספריית חוה, בית אל תשס"ו
  • סוד לשון הקודש, יסודות הקבלה הספרדית לפי ספר שערי אורה לר' חיים יוסף ג'יקטיליה, חלק א', בעריכת הרב שלמה בן נעים, ישראל פיבקו ואיתי אשכנזי, ספריית חוה, תשס"ו. חלק ב', בעריכת ישראל פיבקו, ספריית חווה תשע"ח.
  • סוד מדרש התולדות, שישה כרכים, בעריכת חיים רוטנברג, ספריית חוה, תשע"ב-תשע"ה
  • מדרש בסוד ההפכים - מאמרים על זהות עברית־מוסרית, בעריכת איתי אשכנזי, בהוצאת ידיעות אחרונות ובית מורשה, תשס"ט
  • המאמין והפילוסוף - בירור "יסודות אמונתנו, בדרך אמונית עמוקה טהורה, ומתוך כך ממליא נדחה החושך של הכפירה, הפילוסופיה, הנצרות, האסלאם, והבודהיזם" (מתוך פתח הדבר). בעריכת הרב שלמה אבינר, ספריית חווה, תשע"ב.
  • צהר לרזים - מבא לקבלה (מתוך הרצאות) ספריית חווה, תשע"ד
  • שערי דמעה - שיעורים על התפילה, בעריכת חיים רוטנברג. עד כה יצאו שני כרכים בהוצאת ספריית חוה, תשע"ז-תשע"ח.

חיבורים נוספים שלו יצאו בצרפתית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוני קליין, אות, גוף, קהילה - עיונים בהגות יהודית־צרפתית בת זמננו, רסלינג, 2014, הפרק "תולדות ישראל כווקטור של האוניברסלי בהגותו של הרב ליאון אשכנזי", עמ' 139–150.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לביוגרפיה המלאה ראה ספרו של מישל קוז'ינסקי, "עברי ממוצא יהודי". Koginsky, Michel. Un Hébreu D'origine Juive. Hommage Au Rav Yehouda Léon Askénazi, Jérusalem 1998.
  2. ^ ציפי חוטובלי, בין מכירת הארץ לעקידת יצחק, nrg יהדות, 13 בנובמבר 2008.
  3. ^ [1]