יהודה אלחריזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הגהה ועריכת לשון.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ספר "רפואת הגווייה" של אלחריזי

יהודה בן שלמה אלחריזיערבית: يهودا بن سليمان الحريزي ابن شاؤول ابو زكريا; 1165 - 1225) היה משורר, יוצר ומתרגם שנולד בטולדו[1] שבספרד הנוצרית. הוא חי כנראה בין השנים 1165–1225, ונולד למשפחה משכילה ובעלת אמצעים, שהיתה, ככל הנראה, מן הגולה אשר גלתה מהעיר שיביליא בעקבות כיבוש דרום ספרד. הוא אף היה מעריצו של הרמב"ם.

הסופר הערבי אלמובארכ אבן א-שאער אל-מוסולי (المبارك ابن الشاعر الموصلي, איש מוסול בן זמנו של אלחריזי), כתב ביוגרפיה על אלחריזי. בספרו כתב: "יהודה אלחריזי היה גבר גבה קומה בעל שער שיבה ופנים חלקות: יחיא אבן סלימאן אבן שאאול אבו זכריא אלחריזי אליהודי מן אהל טוליטלה [טולידו]".[2] הביוגרפיה הערבית של אלמוצלי פותרת כמה מן הרזים האופפים את ר' יהודה אלחריזי במישור האישי והיצירתי (כגון, שלא חזר ממסעותיו לספרד אלא מת ונקבר בחלב, 1225). הביוגרף מביא גם הערכה על אופיו הבלתי נאמן, המתנכל וה'נבזי' של יהודה אלחריזי, כך שהוא משבח לפי צורכי כיסוי-פרנסתו כמשורר ואחרי זה להיפך.[3] " והנכבד אביאו תוך שאולה/ והשפל ארימו עד עננים".

פרט ליצירתו בעברית, עיבד גם שירה ערבית, תרגמה והוסיף עליה ביצירותיו כמו ה"תחכמוני", יצירה אשר מורכבת ממקאמות. קובץ שירים אחר שלו מוקדש לדברי מוסר ויראת שמים. פרסם תרגום בשם "מחברות איתיאל" ליצירותיו של המשורר הערבי אל-חרירי. ערך מסעות ארוכים בארצות המזרח ובארץ ישראל, ויצירותיו ספוגות ברשמים מהם.[4]

על שמו של אלחריזי נקראו רחובות במספר ערים מרכזיות בישראל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בספרד, טולדו שהייתה מבורכת בהשכלה ערבית רחבה.[5] נפטר בסוריה בשנת 1225 שעת לילה, אור ליום רביעי, ליל היממה האחרונה של חודש ד'ו אלקעדה בעיר חלב.[6]

אלחריזי נולד בבית משכיל ומבוסס כלכלית וחי בצעירותו חיי כבוד ורווחה. אלחריזי מציין בספרו "תחכמוני" (מח' ט"ו): "היה לי בימי נעורי עושר והון...הייתי על שמרי שוקט ושושני ששונים בגני תענוגים לוקט".

בימי ילדותו ונעוריו היה צמא להשכלה, השתלב עם חכמים ומשכילים, רכש ידיעות מקיפות במקצועות שונים-במקרא, בתלמוד, בפילוסופיה, בבלשנות וברפואה.[7] הוא שוטט ועבר ממקום למקום והתפרנס מחיבור שירים על פי דרישתם של כמה מנדיבים, שנתנו לו במקביל מתנות וכסף.

אלחריזי הגיע לשיאו כמתרגם, בתרגום קובץ המקאמות של אבו אחמד אלקאסִם אל-חַרירי, איש בצרה שחי בין השנים 1122-1054.[8]

מסעותיו של אלחריזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסעות יהודה אלחריזי

החל משנת 1215, החל אלחריזי לצאת למסעות. הוא נדד פעמיים,[9] ועבר בחמישים מקומות יישוב:

  1. מסעו הראשון היה בפרובנס בצרפת - לאחר שספג את התרבות הערבית, הערבית-יהודית והעברית בעיר הולדתו טולדו, יצא לפעול במשך תקופה ארוכה כמתרגם מערבית בקרב מלומדיה העבריים של פרובנס בצרפת.
  2. מסעו השני היה בארצות המזרח, ובארץ ישראל- זה היה מסעו הגדול שיצא אליו לקראת סוף חייו, ויצירותיו ספוגות ברשמים מהם.[7]הוא נדד בין הארצות וסבב בין המחוזות. התחיל את מסעו באלכסנדרייה שבמצרים, משם נסע בדרך היבשה לקהיר ולירושלים, לארץ ישראל, ללבנון, לסוריה, לעיראק ביקר גם בארביל בצפון מסופוטמיה והגיע עד בצרה. קשריו הטובים הגיעו עד תימן.

הוא כתב את קורותיו במסעות אלה ואת רשמיו מקהילות ישראל הרבות בהן ביקר בספרו תחכמוני.

מסעיו נכללים בתיאוריו ולמעלה ממאתיים אישים יהודים שונים אשר פגש בדרכו. היו אלה בעיקר אנשים שהשתייכו לחברת ההנהגה, האליטות הכלכליות והרוחניות, אשר בצלן הסתופף ואשר לחבריהן הנבחרים הגיש שירי שבח וגם גנאי, הכול לפי המסיבות והצורך. עד היום לא נתברר בדיוק המניע של אלחריזי במסעו. בדרך כלל הייתה למזרח האיובי המתפתח משיכה חדשה בעבור יהודי המערב המשכילים, הנרדפים מבית על ידי סיעת מתנגדי הרמב"ם ועל פי גזרות דת קנאיות מחוץ. אף ההתעוררות החדשה של הצלבנים עוררה בוודאי גם את היהודים לארץ ישראל. בעקבות ההתעוררות הזאת יצא אל המזרח גם ר' יהודה אלחריזי.[10]

אלחריזי כמשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הראשון והיחיד שכתב מקאמה קלאסית, ונחשב לגדול היוצרים במאקמה העברית כך שהיה מיוחד ביצירותיו, אף על פי שקדמו לו משוררים עבריים שחיברו מחברות-מקאמות.[11]

אלחריזי מכריז על עצמו שהוא שומר החותם של שירת אנדלוס ולבו הוא הנוצר את חכמתם ושירתם.[12] נחשב למשורר דגול אף על פי שקדמו לו דונש בן לברט, אבן גבירול וריה"ל. הוא כתב שירי שבח ושירי לעג.

ייחודו כמשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מה שייחד את אלחריזי כמשורר הוא הדו לשוניות שביצירותיו שכתובות עברית וערבית ביחד,[13] שאנו רואים אותן בחיבורי השבח שחיבר כשהיה במזרח. השירים חוברו במבנה הקלאסי של הקצידה, שנחלקו בתיהם לדלתות ולסוגרים, אך מה שאפיין את יצירותיו שהדלתות נכתבו בעברית והסוגרים בערבית ולהיפך. שירים 'מחולקים' אלה שימשו כדי לשאת חן בעיני נדיבים, ואולם ידוע שכדוגמתם חיבר אף שירי הגות. בשער י"א בתחכמוני הוא אף הגדיל לעשות בחברו שיר תלת-לשוני, עברי-ערבי-ארמי, תחת הכותרת "דבר אל יאמן".

שירתו של אלחריזי כוללת תיאורים משדה הקרב, סערות ים ותיאורי טבע - כתב בשפה העברית, בין השירים שלו:[14]

  • "נדיבות היהודים", אפולוגיה על קמצנות.
  • "רפואת הגוייה", שיר לימודי שעניינו מידע מגוון בתחום הרפואה, יצירה בעלת סגנון רהוט טקסט ארוך, שיר שקול במשקל ספרדי קלאסי (המרובה) ומחורז בחריזה זוגית. מצביע על נטייה גוברת והולכת בתקופה זו לשירים דידאקטיים.
  • "שמעו נא אל דברי הרופא".
  • "ספר הענק", אוסף של שירים קצרים שבתיהם חורזים בצימודים שלמים (שימוש במילים בעלות צליל דומה במשמעות שונה) ובהומונימים. אוסף זה מכיל מאתיים חמישים ושבעה מכתמים המסודרים בסדר אלפביתי של חרוזיהם ורובם שירי מוסר והגות.

אלחריזי הקדיש ארבע הקדמות לארבעה נדיבים שונים, ואחת מהן הייתה בשפה הערבית, ופורסמה בשפה ערבית יהודית. בספר זה אלחריזי מציין שכל מה שנרשם בספר תחכמוני הוא מיצירתו האישית וזה לא שייך לאף מחבר אחר, בניגוד למה שאמרו שהוא מחקה.

שיבוצים מהתנ"ך כגון: "(כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה)".[15][16]. שיבוצים מהקוראן: לא נמלטו מן המוות האבירים השוכנים בחדרים (מקאמה 36:2), בקוראן: "(أَيْنَمَا تَكُونُوا يُدْرِكُكُمُ الْمَوْتُ وَلَوْ كُنْتُمْ فِي بُرُوجٍ مُشَيَّدَةٍ)".[17]

שִׁבְעַת הַתְּנָאִים שֶׁבָּהֶם יֶעֱרַב הַשִּיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלחריזי קובע תנאים למהו השיר הטוב:

  • המשורר חייב לשמור על טוהר לשונו ואסור לו להשתמש במלים זרות.
  • שמירה על משקל השיר.
  • הקלישות הרעיונית של שירים שאינם מתחברים אף אל מליצות ראויות.
  • שירים שכתובים בלשון מלאכותית. לדעתו שירים צריכים להיות מובנים.
  • הימנעות מטעויות בדקדוק.[18][19]

מתוך מחברת יב, מחברת המשוררים:
הימן האזרחי נמצא בחבורה בירושלים אשר משוחחת "בעניין השיר וסודותיו / לדעת איך נבנו מתחילה יסודותיו / ומי הקיר ליהודים מקורותיו / והזריח להם מאורותיו… הנה ידענו כולנו / ואבותינו סיפרו לנו / כי השיר בבני ערב הוא נחלתם / מיום היותם על אדמתם / אך לא ידענו מתי צלחה רוח השירים / על העברים / ומי פתח להם בתחילה שעריו / ובא בחדריו / ללקוט בדולחיו ודריו".[19]

אלחריזי כסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלחריזי הוא הסופר העברי הראשון אשר חי על עטו ועל מליצותיו, סופר אשר מליצותיו הן משענתו האחת בחיים. מחבר ספר מליצי שלם אשר השאיר רושם רב בתולדות הספרות העברית (ניתן לפנות למבוא ספר תחכמוני).[20][21]

יש מקום להעריך את זיקתו של ר' יהודה לערבית, מבחינה תרבותית, שליטה לשונית, כשרון, כמות כתיבה והערכה.

ספר תחכמוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב את ספר המקאמות הראשון בעברית - ספר התחכמוני - ובו 50 מקאמות שכללו "סיפורים ומעשיות ובְדַיוֹת". בכל אחד מחמישים פרקיו של ספר תחכמוני מופיע לנו המגיד/המספר שפוגש את הגיבור ומתוודע אל מעשי הקונדס המבדחים שלו, הכל מסופר בפרוזה חרוזה. הספר כולל את רשמי מסעותיו בארצות רבות ובהן צרפת ומצרים, ארץ ישראל, סוריה ובבל. המקאמות בספר התחכמוני מתעדות את מנהגי הקהילות היהודיות בארצות אלו וגם את ביקורתו עליהם.[22]

אלרוצ'ה אלאניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנקראת בעברית התו ההדור, היא המקמה הבודדת שאלחריזי ייחד ליהודי בגדאד, כאשר לא כיבדו אותו כערכו. הוא כותב בספר כתאב אלדרר בפרק בגדד: "וחיברתי עליהם מקאמה בלשון ערב/וגיליתי בה מקצת מעשיהם הנסתרים..)"[23]

כִּתאבּ אלדרַרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלחריזי חיבר ספר מסע בערבית, הנושא את הכותרת כִּתאבּ אלדרַרה השופך אור נוסף על הרפתקאותיו במזרח,[24][25] כִּתֵאבּ אֵלדֻרֵר, שהוא ספר פניני המוסרים ושבחי הקהלים, ספר אחרון שכתב אלחריזי לפני מותו בעיר חלב. - ספר של בלאו, יהלום ופנטון, יהודה אלחריזי.[26]

אלחריזי כמתרגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר מחברות איתיאל

מתרגם דגול ואמן המקאמה העברית, אלחריזי הושפע מאוד מהשפה הערבית, עסק בתרגום מערבית לעברית, ותרגם בין השאר:

  • ספרו של הרמב"ם – "מורה נבוכים", תרגומו השירי למורה נבוכים מובן בהרבה מתרגומו של ר' שמואל אבן תיבון, אך מדויק פחות, ולכן לא נפוץ כל כך. דווקא בעולם הנצרות השפעתו של תרגום זה הייתה רבה.
  • איגרת (או:מאמר) "תחיית המתים" של הרמב"ם.
  • איגרת המוסר הכללית לאריסטו, (תרגם מיוונית לערבית והוסיף משלו הרופא הערבי אבן ריצואן.
  • מוסרי הפילוסופים (ספר משלי מוסר) לפילוסוף הנוצרי אבן איסאק (חנניה בן יצחק), שידוע בשמו הערבי "אַדַאבּ אלפַלַאסִפַה" הוא מחשובי האוספים של המשלים הנפוצים ביותר בספרות האדב.
  • ספר (או:דיני) הגורלות,
  • ספר איסור הקבורה לגאלינוס (על איסור לקבור איש לפני מלאת 72 שעה למותו).
  • ספר הנפש המיוחס לגאלינס.
  • וכן את המקאמות המאוד מיוחדות של המשורר הערבי אל-חרירי,(«مقامات الحريري» لصاحبه محمد القاسم بن علي بن محمد بن عثمان الحريري, 446–516 هـ | 1054–1112) שעמדו בסימן שיא ההישג וההצלחה של אלחריזי כמתרגם, המתווך בין התרבויות הערבית והעברית.
  • הספר מקאלה אלחדיקה פי מעני אלמג'אז ואלחקיקה שחיבר משה אבן עזרא, בנוסח המתורגם נקרא "ערוגת הבושם".

סיבת התרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלחריזי נהג לתרגם מערבית לעברית (כמו מחברות איתיאל) מהסיבות הבאות:

  • בטוליטולט מצא יהודה אלחריזי עשירים וחכמים רבים מבני ישראל, שהעירו אותו להעתיק מלשון ערבית את שמחברות שכתב אלחרירי אשר נועדו אז לתהלה.[27]
  • ביקש להחיות את השפה העברית, לשון הקודש שנמצאה בשפל באותה תקופה.
  • רצה להתפרנס.

זה מופיע באמירתו: ""חִלו פני בהיותי ביניהם / להעתיק הספר הזה להם / ולא יכולתי להשיב פניהם". מספר אלחריזי בדרמטיות, הסב לו תרגום זה צער: "ראיתי כי הסכלתי עשו / וגדול עווני מנשוא / בעוזבי לחבר ספר ממליצות תורתנו / והלכתי להעתיק דברי זולתנו / כאילו אין דברי אלוהים חיים בינותינו / וכרם זרים לנטור מיהרתי / וכרמי שלי לא נטרתי / ועל כן חיברתי הספר הזה במליצות חדשות / מלשון הקודש קדושות / וחידות חדשות / יחיו הנפשות / ויחליצו העצמות היבשות"".

דרך התרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומו-עיבודו של אלחריזי לאלחרירי זכה להצלחה רבה בין הקוראים העבריים, והעיד על הבנתו העמוקה של המתרגם בתרבות הערבית ובלשון העברית, ועל יצירתיותו. זהו אולי התרגום-עיבוד המופלא ביותר אל העברית בימי הביניים. אך בדיעבד, תרגום ספר מחברות איתיאל הוא תרגום יצירה יוצאת דופן, ספר אלחרירי עניינו מבנה רטורי משעשע, בחירה זו של היוצר, מרמזת לכך שהוא צידד בתפיסה, פוסט-קלאסית, הנאו-אפלטונית של הספרות.[28]

מטרתו של אלחריזי היא בראש ובראשונה למסור באורח מהימן את תוכנם של הדברים, "ארוץ להשיג את הדברים תחילה" ולא לתרגם מילולית מילה במילה, אלא לתרגם בנאמנות למקור מתוך שליטה מוכחת הן בשפת המקור והן בשפת המטרה. מן הראוי לציין, כי אלחריזי לא תרגם את כותרות המחברות כלשונן: במקור הערבי מרבית המקאמות נקראות על שם מקום התרחשותן ללא קשר לעלילה; אלחריזי – כפי הנראה מתוך שאיפתו לקרב את הקורא אל המסופר – העניק לכל מחברת כותרת המכוונת לנושא המרכזי, נוסח מחברת החולה, מחברת הזקן והעלם וכו'. דוגמאות לתרגום ונאמנות למקור: בשירים התרגום יותר חפשי מאשר בפרוזה חרוזה. הסגנון במחברות איתיאל הוא על פי רוב קל ושוטף ובדרך כלל הוא עושה רושם של לשון ביצירה מקורית. רק במקומות שתרגומם מדויק ומילולי, הוא מלאכותי וקשה.

התפרסם תרגום מיוחד במינו שאין בו אחידות - תערובת של תרגום ושל עיבוד. נאמר תערובות ולא נאמר מזיגה ללמדך שאין שיטת-פשרה אחידה ומגובשת על פי עקרונות מסוימים שוררת בכל הספר, אלא דרכים שונות משמשות בו בערבוביה. מספרן-שלוש ואלו הן:

  1. תרגום מדויק – שהוא מילה במילה. כאן תמצא אפילו משפטים וביטויים בודדים, שאין אתה מבינם אלא מתוך המקור. דרך זו שימושה מועט, ובשירים היא נדירה, בגלל כבלי המשקל והחרוז.
  2. תרגום חופשי – עיקרי התוכן נמסרים בו, אבל במלים אחרות ולפעמים גם בסדר אחר.
  3. עיבוד חופשי – כמה קטעים מן המקור מרחק כזה, שאין לראות בהם בשום אופן מעשה תרגום. מן המקור לקח המשורר רק את התמצית ומסר אותה כיצירה מקורית

והצורה של החומר. אבל לפרקים הייתה תלויה בחירתה של דרך התרגום במצב רוחו של המתרגם. דבר קל בתכנו ובצורתו נמסר בתרגום חופשי, ודבר קשה-תרגום נאמן למקור בכל פרטיו. וראוי לציין, כי הרשה לעצמו חריזי להשתמש חופש בתרגום לא רק בדברי שירה במחברות איתיאל אלא גם בדברי מחשבה.")[29]

הקשיים בתרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין קשיי התרגום:

  1. יהודה אלחריזי לא הצליח למצוא בעברית תחליפים לכל הציורים והצבעים שבמקור, לכל המנהגים וענייני ההווי של הערבים, לכל דברי הקוראן ורמזיו, לכל הפתגמים וחידודי הלשון. שלא ברצונו מסר לנו אלחריזי הרבה דברים מן העולם המוסלמי.
  2. המקור מחקה עגות ערביות של מעמדות שונים, אם כי כולו כתוב בלשון קלאסית מסולתת.
  3. במקור משובצים פסוקים מהקוראן וכן אמרי חוכמה בדואים ואחרים, אף מהתקופה הקודמת ל"נאורות":
  4. בשיר שפע רמזים להווי ותרבות ערב.
  5. יש שעשועי לשון מפולפלים, חידות, קטעים שניתן לקרוא בהם מלפנים ומאחור, ועוד חכמות ותחבולות שיריות ולשוניות, אחדות (מעטות) שגם אלחריזי לא יכול להם, כגון מלים המורכבות מאותיות מצוידות בערבית בניקוד דיאקריטי, דבר שאין לו אח ודוגמה בשפה העברית.[30]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), "חֲרִיזִי, יהודה בן שלמה", אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, נספח השמטות בסוף הכרך
  • חיים שירמן, יהודה אלחריזי המשורר והמספר, יא (תש 1940).
  • عبد’ مرعي, الادب العبري في الاندلس بين التقليد والتجديد, سنة 2008.
  • אל-חרירי, מחברות איתיאל, שנת 1951.
  • לחקר מקורותיו של ספר תחכמוני ליהודה אלחריזי, תולדות השירה והדרמה העברית א, עמ' 369–377.
  • יוסף יהלום, מסעי יהודה, חמישה פרקי מסע מחורזים לאלחריזי, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 2003.
  • יוסף יהלום ונאויה קצומטה, תחכמוני לאלחריזי, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בלאו-יהלום ויוסף, כִּתאבּ אלדרַרה השופך אור נוסף על הרפתקאותיו במזרח, 2002
  2. ^ יוסף סדן, רבי יהודה אלחריזי כצומת תרבותי-ביוגרפיה ערבית של יוצר יהודי בעיני מזרחן, פעמים,68, קיץ תשנ"ו ,עמ' 66-16
  3. ^ יוסף סדן
  4. ^ מסעי יהודה
  5. ^ (סדן, עמ' 25-27)
  6. ^ ניתן לראות ללוח השנה המוסלמי
  7. ^ 7.0 7.1 (אלחריזי, תשי"א)
  8. ^ An Anthology of Yehuda Alharizi's Poetry - Masha Itzhaki
  9. ^ סדן עמ' 18)
  10. ^ יוסף יהלום יהודה אלחריזי מחבר, יהושע בלאו, יוסף יהלום, יוסף ינון-פנטון (כינוס וההדרה)
  11. ^ אלחריזי מגדולי משוררי ישראל)
  12. ^ יהודה אלחריזי, תחכמוני, עמ' 40
  13. ^ שירמן פליישר,עמ'173
  14. ^ יהושע בלאו, יוסף יהלום, יוסף ינון-פנטון
  15. ^ ישעיהו כח יא
  16. ^ عبد الرحمن مرعي,الادب العبري في الاندلس עמ' 318
  17. ^ ( سورة النساء: 78:4)
  18. ^ אלחריזי, תחכמוני,עמ' 44
  19. ^ 19.0 19.1 בין הזמנים – שִׁבְעַת הַתְּנָאִים שֶׁבָּהֶם יֶעֱרַב הַשִּיר / יהודה אלחריזי
  20. ^ כתבי יהודה אלחריזי בפרויקט בן-יהודה
  21. ^ קטעים מחיבוריו, באתר דעת
  22. ^ יהלום ונאויה קצומטה, מכון בן-צבי, ירושלים, תש"ע, 685 עמ')
  23. ^ יהודה אלחריזי כתאב אלדרר, עמ' 27)
  24. ^ כתבי בלאו-יהלום, 2002
  25. ^ מסעי יהודה עמ' 28)
  26. ^ יהודה אלחריזי, יהושע בלאו, יוסף יהלום, יוסף ינון-פנטון (כינוס וההדרה)
  27. ^ יהודה אלחריזי, ספר תחכמוני, עמ' 13-15
  28. ^ א' אטינגר-סלמה, בחינת המודוס הסטירי ב'ספר תחכמוני' ליהודה אלחריזי (עבודת דיסרטציה, אוניברסיטת חיפה, 2003)
  29. ^ אלחריזי, מחברות איתיאל, המחברת והמהותה
  30. ^ משה גנן, מאמר אלחרירי-אלחריזי, 2008