יהודה אלחריזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר "רפואת הגווייה" של אלחריזי

יהודה בן שלמה אלחריזי (נקרא גם יהודה חריזי,[1] בערבית: يهودا بن سليمان الحريزي ابن شاؤول ابو زكريا; 1165~ - ה-3 בדצמבר 1225 ערב חנוכה, כ"ד בכסלו ה'תתקפ"ה) היה משורר, יוצר, מתרגם ומעריצו של הרמב"ם שנולד בטולדו[2][3][4] שבספרד הנוצרית, למשפחה משכילה ובעלת אמצעים.[5] שמוצאה בשיביליא (סביליה) אשר עד ימיו הייתה תחת שלטון מוסלמי.[דרוש מקור]

על שמו של אלחריזי נקראו רחובות במספר ערים מרכזיות בישראל.

חייו ופעלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יהודה חריזי נולד בספרד, כפי הנראה בטולדו הנוצרית, שנותרו בה כיסי השכלה ערבית רחבה.[6] הוא נפטר בסוריה אור ליום רביעי, בשעות הערב, בליל היממה האחרונה של חודש ד'ו אלקעדה בעיר חלב.[6]

אלחריזי נולד בבית משכיל ומבוסס כלכלית וחי בצעירותו חיי כבוד ורווחה. כפי שציין בספרו תחכמוני: "היה לי בימי נעורי עושר והון...הייתי על שמרי שוקט ושושני ששונים בגני תענוגים לוקט"[7]

בצעירותו רכש השכלה וידיעות מקיפות במקצועות שונים במקרא, בתלמוד, בפילוסופיה, בבלשנות וברפואה.[8] הוא שוטט ועבר ממקום למקום והתפרנס מחיבור שירים עבור עשירי הקהילות אליהם הגיע.

אלחריזי ערך מספר מסעות, שהחלו לפי דבריו בעקבות צרות באזור מגוריו. האחרונה שבהם הייתה לארץ ישראל ולמזרח, אך לדעת יוסף סדן במסע זה היה מדובר בהגירה וניסיון התיישבות בארץ חדשה. יצירותיו ספוגות ברשמים ממסעותיו, ובעיקר בתיאורו את חכמי הקהילות היהודיות שתמכו בו כלכלית וכאלה שנמנעו מכך.[9]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו מחברות איתיאל הוא תרגום קובץ המקאמות של אבו אחמד אלקאסִם אל-חרירי, איש בָּצְרָה, משורר נערץ על בני דורו, שחי כמאה שנים קודם, וששיריו נחשבו ליצירת מופת. חריזי החליף את הסיפור הערבי על החגּ - העלייה המוסלמית למכה, בעליה לרגל לירושלים, ולמקומות בשירים נתן שמות מקראיים הרומזים על מקומות ישוב יהודי חרבים ברחבי ספרד הנוצרית.[10][11]

אלחריזי עסק גם בתרגום כתבי הקודש היהודיים, וביניהם לטענתו על פי הזמנת יהודי פרובנס, תרגום יצירותיו של הרמב"ם: פירוש המשניות - כולל הקדמות הרמב"ם הנחשבות ספר נפרד, ואת הספר מורה נבוכים. בשני תרגומים אלו היה בתחרות מול שמואל אבן תיבון שאף הוא נתבקש לתרגם את הדברים בידי יהודי פרובנס, כפי שעולה ממכתבו לרמב"ם.

פרט ליצירתו בעברית, עיבד וכתב גם שירה בערבית (ובאותיות ערביות) - יצירה איכותית שחלקה נתגלתה רק לאחרונה.[12]

מתוך רצונו להחיות את השפה העברית, חזר לעסוק בתרגום ספרות הקודש. על התרגום של שירת חרירי ולעומתו תרגומים אלו כתב: "חִלו פני בהיותי ביניהם / להעתיק הספר הזה להם / ולא יכולתי להשיב פניהם...
ראיתי כי הסכלתי עשו / וגדול עווני מנשוא
בעוזבי לחבר ספר ממליצות תורתנו / והלכתי להעתיק דברי זולתנו / כאילו אין דברי אלוהים חיים בינותינו
וכרם זרים לנטור מיהרתי / וכרמי שלי לא נטרתי
ועל כן חיברתי הספר הזה במליצות חדשות / מלשון הקודש קדושות
וחידות חדשות / יחיו הנפשות / ויחליצו העצמות היבשות""

על אלה הוסיף את יצירותיו המקוריות (ולפעמים לא מקוריות) בערבית יהודית (באותיות עבריות). במקרים אחדים העתיק מן הערבית בלי הזכרת שם המשורר המקורי. רבים משיריו אסף בספרו "תחכמוני", יצירה אשר מורכבת ממקאמות. את הספר הקדיש לאנשים שונים תוך תיקונים והתאמות קלות.

קובץ שירים אחר שלו מוקדש לדברי מוסר ויראת שמים.

הוא נחשב בין גדולי משוררי ספרד, אף שחי בדורות שלאחר שלמה אבן גבירול או רבי יהודה הלוי ומשוררי ספרד האחרים ואף שלא היה הראשון לכתוב מקאמות.[13][14]

כִּתאבּ אלדרַרה (בעברית: פניני המוסרים ושבחי הקהלים) הוא ספר על מסעותיו, אשר אלחריזי חיבר בערבית (ובאותיות ערביות).[15][4] ספר זה הוא האחרון שכתב, לפני מותו בעיר חלב.[4]

מסעותיו של אלחריזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסעות יהודה אלחריזי

החל בשנת 1215, יצא אלחריזי למסעות הרחק מביתו. לדעת סדן, לעתים ביקר קצרות באירופה וחזר לביתו בטולדו[16] אך בכלל מסעותיו עבר לכל הפחות חמישים מקומות יישוב שהוזכרו או הוטמעו אחר כך בשיריו:

  • מסעו הראשון היה לפרובנס בצרפת (לפי סדן מספר גיחות קצרות בלבד) - לאחר שספג את התרבות הערבית, הערבית-יהודית והעברית בעיר הולדתו טולדו, יצא לפרובנס בצרפת, כמתרגם מערבית למלומדיה העבריים, ובפרט לצורך תרגום כתבי הרמב"ם: פירוש המשניות והספר "מורה נבוכים".
  • מסעו השני היה בארצות המזרח, ובארץ ישראל (לדעת סדן: הגירה לארץ ישראל ולמזרח, שהסתיימה בסוריה עם מותו בחלב). ספרו תחכמוני ויצירותיו ספוגות ברשמים ממסע זה,[8] אך פעלו בשנותיו האחרונות לא היה ידוע, עד ניתוח ספרו של אלמוצלי.[17] מסע זה החל באלכסנדריה שבמצרים, משם נסע בדרך היבשה לקהיר ולירושלים, עבר בארץ ישראל אל הלבנון, ומשם לסוריה ולעיראק. במזרח הגיע עד בצרה סמוך לכווית ומפרץ שט אל ערב ובצפון עד ארביל הקרובה למקורות החידקל. קשריו הטובים הגיעו עד תימן.

הוא כתב את קורותיו במסעות אלה ואת רשמיו מקהילות ישראל הרבות בהן ביקר בספרו תחכמוני.

  • מסעו השלישי והאחרון היה לאזור חלב בצפון סוריה שם נקבר. פרט לזמן פטירתו ומקום קבורתו לא ידוע לנו על חייו בתקופה זו.

בספרו תחכמוני תיאר את מסעותיו ופגישותיו עם מאתיים אישים יהודים שונים, בעיקר מהעילית: רבנים ועשירים, אשר פגש בדרכו, ואשר להם הקדיש שירי שבח או גנאי. לדעת חוקרים, ייתכן שהמניע למסעות היה התעוררות דתית בדומה לצלבנים שבאותה התקופה, מניע כלכלי, או רדיפות בארץ הולדתו ובחלק מהמקומות אליהם הגיע.[4]

שירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירתו ייחודית עקב השילוב הערבי והעברי והשימוש באמרות ופסוקים מחוץ למקורות היהודיים.[18] מבנה שיריו ייחודי אף הוא: את צורת החריזה המקובלת של הקצידה, שנחלקו בתיהם ל"דלתות" ול"סוגרים", חילק כך שהדלתות נכתבו בעברית והסוגרים בערבית או להפך. בשער י"א בספרו תחכמוני חיבר שיר תלת-לשוני, עברי-ערבי-ארמי, תחת הכותרת "דבר אל יאמן". בהקדמה לספרו כתב ששיריו כולם מקוריים למרות טענות נגדו בדבר חיקוי.

שירתו של אלחריזי כוללת תיאורים משדה הקרב, סערות ים ותיאורי טבע בעברית. בספרו תחכמוני תיאר פגישה עם שני גיבורים דמיוניים המספרים על מעשי קונדס מבדחים. מסעותיו עברו בצרפת ומצרים, ארץ ישראל, סוריה ובבל, והוא תיעד תוך כך את מנהגי הקהילות היהודיות בארצות אלו וגם את ביקורתו עליהם.[19]

בין שיריו:[20]

  • "נדיבות היהודים", אפולוגיה על קמצנות.
  • "רפואת הגוייה", שיר לימודי בתחום הרפואה
  • "שמעו נא אל דברי הרופא".
  • "ספר הענק", אוסף של שירים קצרים שבתיהם חורזים בצימודים שלמים (שימוש במילים בעלות צליל דומה במשמעות שונה) ובהומונימים. אוסף זה מכיל מאתיים חמישים ושבעה מכתמים המסודרים בסדר אלפביתי של חרוזיהם ורובם שירי מוסר והגות.

בשירתו משובצים אמרות ממקורות יהודיים ומהתנ"ך, כמו: "כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה".[21] וכן מהקוראן: לא נמלטו מן המוות האבירים השוכנים בחדרים (מקאמה 36:2), בקוראן: "أَيْنَمَا تَكُونُوا يُدْرِكُكُمُ الْمَوْتُ وَلَوْ كُنْتُمْ فِي بُرُوجٍ مُشَيَّدَةٍ".[22][23]

במקאמה אלרוצ'ה אלאניקה (בעברית: התו ההדור) אלחריזי לועג לקהילת יהודי בגדד שלדעתו לא כיבדוהו כראוי. בכתאב אלדרר כתב על מסעו לבגדד: "וחיברתי עליהם מקאמה בלשון ערב/וגיליתי בה מקצת מעשיהם הנסתרים..)"[24]

שִׁבְעַת הַתְּנָאִים שֶׁבָּהֶם יֶעֱרַב הַשִּיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלחריזי קובע תנאים הקובעים מהו השיר הטוב:

  • יש לשמור על טוהר הלשון ואין להשתמש במלים זרות.
  • יש לשמור על משקל השיר.
  • יש להימנע מקלישות הרעיונית של שירים שאינם מתחברים אף אל מליצות ראויות.
  • יש להימנע מכתיבה בלשון מלאכותית. על השירים להיות מובנים לקוראים.
  • יש להיצמד לכללי הדקדוק הלשוני ולהימנע משגיאות לשון.[25][26]

מתוך מחברת יב - "מחברת המשוררים": הימן האזרחי נמצא בחבורה בירושלים אשר משוחחת

"בעניין השיר וסודותיו / לדעת איך נבנו מתחילה יסודותיו
ומי הקיר ליהודים מקורותיו / והזריח להם מאורותיו…
הנה ידענו כולנו / ואבותינו סיפרו לנו
כי השיר בבני ערב הוא נחלתם / מיום היותם על אדמתם
אך לא ידענו מתי צלחה רוח השירים / על העברים
ומי פתח להם בתחילה שעריו / ובא בחדריו / ללקוט בדולחיו ודריו".[26][27]

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר מחברות איתיאל

אלחריזי בחר לרוב חומר לתרגום שהופיע באופן סאטירי, וגם את התרגום עצמו עיבד לאופן הצגה דומה. היו שהסיקו מכך שאלחריזי אחז בתפיסה הנאו-אפלטונית של הספרות.[28]

אלחריזי התמודד עם מבנים לשוניים שאין להן אח ורע בשפה העברית.[29] לדעת רוב החוקרים, תרגומיו היו עממיים יותר ופחות מדויקים מאלו של שמואל אבן תיבון ואחרים.[30]

בין תרגומיו מערבית לעברית:

מידע ביוגרפי - ספר המשוררים של אלמוצלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור לידע משלים רב על יהודה חריזי מגיע מהסופר הערבי אלמובארכ אבן א-שאער אל-מוסולי (או: אלמוצלי, ובערבית: المبارك ابن الشاعر الموصلي, איש מוסול בן זמנו של אלחריזי), ולקסיקון המשוררים שלו, המכיל את תקציר קורותיהם של משוררים בני זמנו. בין היתר הזכיר את אל-חריזי בתקציר בן 8 עמודים, ומכאן פרטים רבים נוספים על חיי משורר זה. בספרו כתב: "יהודה אלחריזי היה גבר גבה קומה בעל שער שיבה ופנים שלא הצמיחו חתימת זקן: יחיא אבן סלימאן אבן שאאול אבו זכריא אלחריזי אליהודי מן אהל טוליטלה [טולידו]... שלא הצליח להסתיר את מבטאו הברברי.[31][13]

הספר קובע את יום מותו המדויק ומקום קבורתו בחלב שבסוריה, וכן את שנת הולדתו.[6] לדעת יוסף סדן, ניתן להסיק שלא היה זה "מסע למזרח" אלא הגירה לארץ ישראל ולמזרח.[32]

אלמוצלי טען בספרו על אופי הפכפך, בלתי נאמן, מתנכל ו'נבזי' מצד יהודה אלחריזי. לדעת סדן, אין לדעת אם מדובר בהשמצה המקובלת בספרות נגד משוררים בעלי עט מושחז, לפי התרשמותו של אלמוצלי, או שאכן חלק מן התשלום שקיבל חריזי היה לצורכי מניעת השמצות, כפי שעולה מדברי אלחריזי בחלק משיריו הוא.[33] " והנכבד אביאו תוך שאולה/ והשפל ארימו עד עננים".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), "חֲרִיזִי, יהודה בן שלמה", אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, נספח השמטות בסוף הכרך
  • חיים שירמן, יהודה אלחריזי המשורר והמספר, יא (ת"ש 1940).
  • عبد’ مرعي, الادب العبري في الاندلس بين التقليد والتجديد, سنة 2008.
  • אל-חרירי, מחברות איתיאל, שנת 1951.
  • לחקר מקורותיו של ספר תחכמוני ליהודה אלחריזי, תולדות השירה והדרמה העברית א, עמ' 369–377.
  • יוסף יהלום, מסעי יהודה, חמישה פרקי מסע מחורזים לאלחריזי, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 2003.
  • יוסף יהלום ונאויה קצומטה, תחכמוני לאלחריזי, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהודה אלחריזי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר כתבים עבריים (היברובוקס): 'חריזי, יהודה בן שלמה'
  2. ^ [1=רבי יהודה אלחריזי כצומת תרבותי-ביוגרפיה ערבית של יוצר יהודי בעיני מזרחן, יוסף סדן, פעמים כרך 68, קיץ תשנ"ו בהוצאת יד יצחק בן צבי ,עמ' 66-16
  3. ^ אלחריזי כצומת, יוסף סדן, עמודים 25,26 והערה 21: ההשערות לגבי הולדתו הן טולדו, המסתבר יותר, ברצלונה או גרנדה
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 כתאב אַל-דוּרַר, ספר הפנינים ושבחי קהלים, ליקוט ועריכה: יהושע בלאו, יוסף יהלום ויוסף יונן, הוצאת יד יצחק בן צבי 2002. הספר וההערות בו שופכים אור חדש על שהותו של יהודה חריזי במזרח
  5. ^ יהודה אלחריזי בספר יהודי המזרח, משה דוד גאון (אתר כתבים עבריים, היברובוקס) הספר מצטט אתדברי אלחריזי בספרו תחכמוני (מחברת ט"ז): היה לי בימי נעורי עושר והון... הייתי על שמרי שוקט ושושני ששונים בגני תענוגים לוקט, עד הניאוני התנואות המניאות, והלאוני התלאות המלאות, והפאוני לכל פאות ההוות המפאות.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 אלחריזי כצומת תרבותי, יוסף סדן, עמוד 38. בשיחה עם מלומד מוסלמי, חריזי התקשה לחשב את תאריך או שנת הולדתו אך ציין שהוא בן 51. לדעת סדן זאת עקב ההמרה המסובכת הנדרשת בין התאריך הנוצרי והיהודי, לזה המוסלמי. מותו רשום כאור ליום רביעי, ליל היממה האחרונה של חודש ד'ו אלקעדה בעיר חלב. לפי סדן מדובר ביום רביעי ה-3 בדצמבר 1225, אך בשנה זו (שנת תתקפ"ה) מדובר באור לכ"ד כסליו, ארבעה ימים לפחות לפני סוף החודש.
  7. ^ "תחכמוני" (מח' ט"ז)
  8. ^ 8.0 8.1 (אלחריזי, תשי"א)
  9. ^ מסעי יהודה
  10. ^ An Anthology of Yehuda Alharizi's Poetry - Masha Itzhaki
  11. ^ אלחריזי כצומת תרבותי, יוסף סדן, עמוד 22 והערה 12
  12. ^ אלחריזי כצומת מדיני, עמודים 24,25 וההערות שם
  13. ^ 13.0 13.1 יהודה אלחריזי - מבחר על הספר והמשורר, באתר הוצאת אוניברסיטת תל אביב
  14. ^ אלחריזי מגדולי משוררי ישראל שיחות לנוער, הוצאת כפר חב"ד
  15. ^ מסעי יהודה עמ' 28)
  16. ^ אלחריזי כצומת תרבותי, יוסף סדן, עמ' 18)
  17. ^ אלחריזי כצומת תרבותי, יוסף סדן, עמוד 18
  18. ^ שירמן פליישר, עמ' 173
  19. ^ יהלום ונאויה קצומטה, מכון בן-צבי, ירושלים, תש"ע, 685 עמ')
  20. ^ יהושע בלאו, יוסף יהלום, יוסף ינון-פנטון
  21. ^ ישעיהו כח יא
  22. ^ ( سورة النساء: 78:4)
  23. ^ عبد الرحمن مرعي,الادب العبري في الاندلس עמ' 318
  24. ^ כתאב אלדרר, עמ' 27)
  25. ^ אלחריזי, תחכמוני,עמ' 44
  26. ^ 26.0 26.1 בין הזמנים – שִׁבְעַת הַתְּנָאִים שֶׁבָּהֶם יֶעֱרַב הַשִּיר / יהודה אלחריזי
  27. ^ השער השמונה עשרה אחת המהדורות הראשונות המודפסות של ספר תחכמוני, 1578, קושטא (אתר כתבים עבריים - היברובוקס)
  28. ^ א' אטינגר-סלמה, בחינת המודוס הסאטירי ב'ספר תחכמוני' ליהודה אלחריזי (עבודת דיסרטציה, אוניברסיטת חיפה, 2003)
  29. ^ משה גנן, מאמר אלחרירי-אלחריזי, 2008
  30. ^ [ששש תרביץ כ"ג, דוד צבי בנעט, עמ' 189]
  31. ^ אלחריזי כצומת תרבותי, יוסף סדן, עמוד 33
  32. ^ גשר מאנדלוסיה לקהיר יוסף סדן. מאמר על הספר כתב אלדורר בהוצאת יד בן צבי. (הארץ)
  33. ^ אלחריזי כצומת תרבותי, יוסף סדן, עמודים 39,40 והערה 53 שם