יהודה בורלא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה בורלא, 1936
לוחית זיכרון על ביתו של יהודה בורלא ברח' טאגור 8 בתל אביב

יהודה בּוּרְלָא (י"ח באלול תרמ"ו, 18 בספטמבר 1886תש"ל, 7 בנובמבר 1969) היה סופר ישראלי זוכה פרס ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לרב יהושע בורלא,[1] בן למשפחה ספרדית מיוחסת, והיה צאצא לשושלת רבנים. משפחתו כללה גם דיינים, חזנים, מלומדים ועוד. עד גיל 18 למד תורה, תלמוד ופוסקים בבית מדרש ובישיבה; אחר כך יצא מחומות ירושלים, ולאחר שסיים את לימודיו בבית הספר למורים "עזרה" שבירושלים, החל לעסוק בהוראה ובניהול בבתי ספר מטעם ההסתדרות הציונית, אפילו בדמשק. בשנים 1923 עד 1926 ניהל את בית הספר בזיכרון יעקב אחר כך הורה בבית הספר הריאלי בחיפה. בשנים 1933 עד 1944 שימש מורה בבית הספר אחד העם בתל אביב. כיהן כראש המחלקה הערבית בהסתדרות. בורלא כיהן כיו"ר השלישי של מכון גנזים, (מסוף 1956).[2].

לאחר מלחמת ששת הימים היה ממייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה".

בורלא נשא לאישה את מרים בת משה גולדברג ולשניים נולדו ארבעה ילדים: עודד בורלא, יאיר בורלא, עפרה בורלא אדר וצוריה בן נון (אמו של יובל גורביץ').

זכה בפרס ביאליק בשנים תרצ"ט (על עלילות עקביה) ותשי"ד. זכה פעמיים בפרס אוסישקין. בשנת תשכ"א זכה בפרס ישראל לספרות יפה.[3]

נפטר ב-1969 ונקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. נקראו על שמו רחובות בתל אביב (תוכנית ל') ובמספר ערים נוספות בישראל.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של בורלא סובבת סביב היהודי הספרדי לדורותיו. הרומנים ההיסטוריים שלו עוסקים ברבי יהודה הלוי באלה מסעי ר' יהודה הלוי, וברב יהודה בן שלמה חי אלקלעי, ממבשרי הציונות, בבאופק.

נושא בולט אצלו הוא האהבה. כותב אדיר כהן: "יודע בורלא לתאר את האהבה על ייסוריה ומדווייה, על התמדה ולהטה, על אף מגבלות החברה ולחץ המסורת והמשפט הקדומים". כך באשתו השנואה, בנפתולי אדם ובבקדושה, שעיקרם הוא הסבל שבאהבה לא מספקת.

בורלא אוהב לכתוב על גיבור נודד העובר מסעות, תהפוכות ונפתולים. על אף הדגש על ההתרחשות בעולם החיצוני שהופכים את סיפוריו לקריאים ומרתקים, אין הוא מזניח את הדמויות ואת עולמן הפנימי. הדמויות הראשיות אצלו אינן קריקטורות, אם כי לעתים כך נראים אצלו השחקנים המשניים בסיפור.

יעקב פיכמן כתב עליו:

כל ההווי הספרדי העשיר הזה, שצמח מקרקע המזרח היה עומד ומצפה ליד משורר, יד מכנסת ומעצבת שתגאל גלגוליה של נשמת ישראל. ובורלא היה שליח ציבור ראשון של הספרדים וחשף את היופי שבבני עדתו, גילה את האצילות הספרדית שטרם בטלה, את האבירות שברבניה ותלמידי חכמיה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול המוקדש לבורלא
  • "בלי כוכב" - סיפור מחיי הבדואים, הוצאת עם עובד / ספריה לעם (פורסם לראשונה בחוברות "האדמה" בשנת תר"ף)
  • "כיסופים" ו-"מאבק" - שני חלקי טרילוגיה, שגיבורה הראשי הוא הרב יהודה בן שלמה חי אלקלעי. ב"כיסופים" סופר סיפורו של חיים פרחי, ממנהיגי היישוב היהודי בתקופת השלטון העות'מאני, יועצו של אל ג'זאר
  • "עלילות עקביה" (1939) - אפופיה גדולה שבמרכזה עומד הגיבור עקביא, הנפתל עם אלוהים ואדם ובסופו נוחל אכזבה ויאוש,(הוצאת עם עובד 1983).
  • "נפתולי אדם" - סיפור אהבה בין יהודי לערביה..
  • "אשתו השנואה" - רומן מחיי העדה הספרדית בירושלים (1928)
  • "סובבתהו בכחש" - סיפור קצר המתרחש בירושלים של תחילת המאה העשרים.
  • "מרננת"
  • "בת ציון"
  • "נעמה" (1934)
  • "בין שבטי ערב"
  • "קסמי מולדת"
  • "בקדושה או באהבה"
  • "להטי קריה"
  • "בשל התפוחים"
  • "בעל בעמיו"
  • הדינר הגזול
  • דרוש לתפילין
  • בשל תפוחים
  • השירים-יהודה בורלא
  • אלה מסעי ר' יהודה הלוי, הוצאת עם עובד, 1959.
  • ר' יהודה הלוי: ציונים מנתיב חייו, היקף שירתו,תמצית משנתו הפילוסופית ומסעו לארץ ישראל, הוצאת מסדה, 1960.
  • מלכות דוד, הוצאת צ'ריקובר.
  • מאבק: רומן, הוצאת עם עובד.
  • זהב
  • במעגלי האהבה.
  • תם ומרי סיפורי דמשק, הוצאת עם עובד.
  • בגיאות ובשפל סיפורים ירושלמיים, הוצאת ניומן, 1971.
  • נשים-סיפורים, הוצאת עם עובד, 1958.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחובות בתל אביב, חיפה, עכו וירושלים קרויים על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבינועם ברשאי (עורך), יהודה בורלא, מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, עם עובד וקרן תל אביב לספרות ולאמנות, 1975.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "ר' יהושע בורלא", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 194.
  2. ^ גנזים-אגודת הסופרים העבריים בישראל, חוברת 100, ניסן תשמ"א, כרך ח', שנה 14, "לתולדות גנזים", עמוד 74-85
  3. ^ http://cms.education.gov.il/educationcms/units/prasisrael/tashyag/tashka/tashka.htm


הקודם:
יעקב כהן
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אשר ברש

1939
הבא:
שאול טשרניחובסקי, זלדה שניאורסון-מישקובסקי
הקודם:
יעקב פיכמן
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אורי צבי גרינברג

1954
הבא:
משה שמיר