יהודה בן-מאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה בן-מאיר
אין תמונה חופשית
לידה 27 ביולי 1939 (בן 79)
אב ה'תרצ"ט
ניו יורק, ארצות הברית
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1962
השכלה ישיבת היישוב החדש, ישיבה יוניברסיטי, אוניברסיטת קולומביה
עיסוק פוליטיקאי, פסיכולוג, מחבר, איש חינוך, מרצה באוניברסיטה, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפד"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפלגה דתית לאומית, גשר - מרכז ציוני דתי
חבר הכנסת
4 באפריל 197113 באוגוסט 1984
(13 שנים)
כנסות 7 - 10
תפקידים בולטים
סגן שר החוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יהודה יעקב בן-מאיר (רוזנברג) (נולד ב-27 ביולי 1939) הוא פעיל ציבור ישראלי וחבר הכנסת מהכנסת השביעית עד הכנסת העשירית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1939 בניו יורק ועלה בצעירותו עם משפחתו לישראל. אביו היה ד"ר ישראל שלמה בן-מאיר, שהיה מראשי המפד"ל. למד בישיבת היישוב החדש ובישיבה יוניברסיטי.

בעל תואר דוקטור בפסיכולוגיה. החל מ-1961 מרצה באוניברסיטת בר-אילן. ב-1962 הצטרף למפד"ל ומאז כיהן בשורת תפקידים בהנהלת המפלגה ומוסדותיה. בין התפקידים בהם כיהן:

  • יו"ר לשכת הצעירים המפלגתית
  • חבר הוועד הפועל של המפלגה
  • חבר הנהלת המפד"ל
  • יו"ר הנהלת המפד"ל

בן מאיר נכנס לכנסת השביעית אחרי פטירת אביו ב-1971. כיהן כחבר בוועדות הכנסת השונות, וכיהן כנציג המפד"ל בכנסת מאז ועד 1984. ב-11 באוגוסט 1981 מונה לסגן שר החוץ תחת יצחק שמיר בממשלת ישראל התשע עשרה. הוא המשיך בתפקידו זה גם בממשלת ישראל העשרים. בשלהי הכנסת העשירית פרש יחד עם זבולון המר מהמפד"ל והקים עמו סיעה בשם גשר - מרכז ציוני דתי, אך לאחר זמן קצר חזרו השניים למפד"ל.

בתחילת דרכו הפוליטית התבלט בן מאיר בדעותיו הניציות והזדהה עם דרכו של גוש אמונים. בשנות השבעים שימשה סיעת הצעירים במפד"ל, בראשות זבולון המר ויהודה בן מאיר, נציגתם הבלתי רשמית של המתנחלים בתוך המפד"ל. השניים הביעו הזדהות עם פעילותם ההתיישבותית של המתנחלים ואף השתתפו בכמה אירועים בשטח. אולם בשנות השמונים חלו תמורות בעמדותיו הפוליטיות, והן נעשו בעלות גוון יוני מובהק. ב-1988 הקים יחד עם נוספים את מפלגת מימד ה'יונית', כמשקל נגד למפד"ל ה'ניצית', אך הוא עצמו לא שב לפוליטיקה.

לאחר שעזב את הכנסת ב-1984, פנה ללמוד משפטים והפך לעורך דין.

משמש כעמית מחקר וראש פרויקט דעת קהל וביטחון לאומי במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב[1].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קבלת החלטות בסוגיות ביטחון לאומי" (1987)
  • "Civil-Military Relations in Israel" (1995)
  • "Israeli Public Opinion" (1995)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו