יהודה בן דמא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יהודה בן דמא תנא בן הדור השלישי[דרוש מקור] שהוצא להורג, לפי נוסחאות מסוימות, ונכלל בין עשרה הרוגי מלכות.

הוצאתו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור להוצאתו להורג הוא במדרש "אלה אזכרה" (מ"אוצר המדרשים"). שם מסופר, כשהוציאו רבי יהודה בן דמא להורג, אותו היום, ערב שבועות היה.
אמר לו ר' יהודה לקיסר: חייך, המתן לי מעט עד שאקיים מצוות עצרת ואקדש, כדי לשבח להקב"ה שנתן לנו את התורה.
אמר לו הקיסר: עדין אתה בוטח בתורה ובאלהים שנתנה?
אמר לו: הן.
אמר לו: מה שכרה של תורתך?
אמר לו: עליה אמר דוד עליו השלום: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".
אמר לו הקיסר: אין שוטים בעולם כמותכם, שסבורים שיש עולם אחר.
אמר לו: אין שוטים בעולם כמותכם, שכופרים באלהים חיים, ואוי לך ואוי לבושתך כשתראה אותנו באור החיים ואתה תרד בשאול תחתית.
מיד חרה אפו של הקיסר וצוה לקשרו בשערות ראשו בזנב סוס ולמשכו בכל רחוב של רומי, ואחר כך צוה וחתכוהו איברים איברים. ובא אליהו זכור לטוב, וליקט את האיברים, וקברם במערה אחת סמוכה לנהר שיורד לפני רומי. שמעו הרומיים קול נהי ובכי כל שלושים יום בתוך אותה מערה. באו והודיעו לקיסר. אמר: אפילו העולם נהפך לתוהו ובוהו לא אשקוט עד שאמלא רצוני באותם זקנים.

פטירתו וקבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המתואר במדרש, רבי יהודה נפטר סמוך לשבועות, ונקבר על ידי אליהו הנביא, במערה הסמוכה לנהר היורד לפני רומי.