יהודה בן מוייאל
הרב יהודה בן מוייאל (סביב ה'תקפ"ח, 1828 - כ"ט בטבת ה'תרע"א, 1911) היה פוסק הלכה, ובעל השכלה כללית, כיהן כדיין באספי ואב בית הדין ורבה של מוגאדור בשלהי המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים.
תולדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בתארודאנת לאביו הדיין רבי מכלוף, משפחתו הייתה שושלת דיינים. אימו הייתה ממשפחת בן שבת. בעקבות מחלוקת שפרצה בקהילה, נדד רבי מכלוף למוגאדור, ונמנה שם עם חכמי העיר.[1] רבי יהודה למד בישיבות מוגאדור, אצל דודו רבי יעקב בן שבת,[2] ובנערותו סיים את התלמוד הבבלי. נראה שלמד מדעים נוספים נוספים, והצטיין במתמטיקה.[3]
בבחרותו נבחר לכהן כדיין העיר אספי.[4] בסביבות שנת תרל"ה, חזר למוגאדור. באייר תרל"ו, ביקר במקנס והסכים שם על פסק דין. בשנת תרל"ט השתקע לגמרי במוגאדור. לימד בישיבת העיר, ואפשר שהיה ראש הישיבה.[1]בתקופה זו שימש כדיין במוגאדור. בסביבות שנת תר"ן כיהן בדיינות יחד עם רבי אברהם צבאח.[5] וסביב שנת תרס"ב, התמנה לאב בית הדין ורבה של העיר. בבית דינו שימשו הרב יוסף בן עטר והרב מסעוד כנאפו. התכתב בהלכה עם דייני המערב בדורו, כדוגמת רבי מרדכי בן ג'ו מטנג'יר,[6] רבי שלום משאש הזקן ממקנס,[7] רבי רפאל אנקאווא מסאלי,[8] רבי רפאל יוסף חרוש ממרקש,[9] רבי ישראל זיתון מתוניס.[10]
עלייתו לארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ תר"ע תכנן את מסעו לארץ ישראל, וסיכם עם בני הקהילה שבנו רבי מסעוד יירש את תפקידו. לאחר שיצא ממוגאדור, והגיע לטנג'יר, שליח השיגו ובישר לו שכמה מנכבדי הקהילה העבירו את בנו מתפקידו, בטענה שכבר ישנם דיינים ותיקים, ואין צורך בבן הצעיר. משכך, חזר רבי יהודה למוגאדור וביסס את מעמדו הרבני של בנו, וכן קיבל הסכמה מרבי רפאל אנקאווא,[11] שראוי הוא בנו ליורשו בתפקיד. מייד לאחר שסודר העניין, שוב החל במסעו לארץ ישראל, כשהוא מבריח עמו יהודי שהתאסלם ורצה לחזור ליהדותו. במסע זה, התעכב בג'יברלטאר במשך כחודש ימים לבקשת הרב המקומי רבי רפאל חיים משה בן נאים.
באלול תר"ע, הגיע לירושלים, והשתכן בה חודשים בודדים עד לפטירתו בטבת תרע"א. נקבר בחלקת המערביים בהר הזיתים. קברו חולל ונהרס על ידי הערבים המקומיים בין השנים תש"ח-תשכ"ז.[1]
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לא יאוחר משנת תרכ"א, נשא את רבקה, לזוג נולדו חמשה ילדים, מהם רבי דוד (דרשן ושוחט בעיר, נפטר בגיל עשרים), ורבי מסעוד שלימים שימש כדיין העיר. בתו הגדולה מסעודה נישאה לדיין של אספי רבי שמעון זריהן. בנותיו של רבי יהודה הצטיינו בידיעת סוגיות הלכתיות. לאחר מכן נישא בשנית לקלרה והוליד ממנה שני בנים נוספים. אשתו קלרה ושני בני זקוניו עלו עמו לארץ ישראל.[1]
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שו"ת שבט יהודה - שאלות ותשובות, ביאורי מקראות ודרושים. פסקים נוספים מצויים בכתבי יד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריאל שלום מייארא, תולדות המחבר, בתוך: מבוא לשו"ת שבט יהודה, ירושלים תשנ"ד.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 ראו: 'תולדות המחבר', מבוא לספר 'שבט יהודה'.
- ^ ראו: הסכמת רבי יהודה בן מוייאל לספר 'רוח יעקב'.
- ^ ראו 'מלכי רבנן' בערכו; 'תולדות המחבר' בתוך: מבוא לספר 'שבט יהודה'.
- ^ ראו: הסכמת רבי יהודה בן מוייאל, לספר 'בן מאיר' (קורקוס).
- ^ ראו: שרוטר, 'פעמים' 17 עמ' 25.
- ^ ראו: שבט יהודה סימן ג.
- ^ ראו: דברי שלום חו"מ סא.
- ^ ראו: קרני רא"ם נז, סא.
- ^ ראו: שבט יהודה סימן ד.
- ^ ראו: משפט כתוב אה"ע סימן ק.
- ^ ראו: תועפות רא"ם ח"א סי' טז.
| תקופת חייו של הרב יהודה בן מוייאל על ציר הזמן |
|---|
 |