יהודה בקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה בקון, 2008

יהודה בָּקוֹן (Bacon;‏ נולד ב-28 ביולי 1929 באוסטרבה שבמוראביה, צ'כוסלובקיה) הוא צייר ישראלי, ניצול השואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקון נולד ב-1929 למשפחה יהודית ציונית מסורתית, בנם של אתל לבית גרוס וישראל בקון, ואחיהן של חנה ובלה רבקה. אביו היה בעליו של בית חרושת לעורות. בשנת 1941 גורש בקון לטרזיינשטט, שם למד אצל האמנים אוטו אונגר, בדריך פריטה ולאו הס. בשנת 1943 גורש בקון לאושוויץ ושהה שישה חודשים בבירקנאו. בקון הועסק ב"קומנדו עגלות" (Rollwagenkommando), קבוצות נערים שעסקו בסבלות במחנה, ובמסגרת תפקיד זה הייתה לו גישה לאזורים השונים של המחנה. נשלח בצעדת מוות למחנה מאוטהאוזן, וממנו שוחרר.

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השואה הפך בקון לאמן שביקש לתעד את חוויותיו בשואה, מתוך תחושת אחריות לשימור זכר השואה. בשנת 1946 עלה בקון לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בשנים 1946–1952 למד באקדמיה לאמנות בצלאל. מ-1955 עד 1957 נסע ללמוד בבית הספר המרכזי לאמנויות שבאוניברסיטת לונדון לאמנויות, וב-1957–1958 למד בבית הספר לאמנויות היפות (École des Beaux-Arts, אקול דה בוז-אר) בפריז. בשנת 1959 התמנה למרצה בבצלאל. בשנת 1961 העיד במשפט אייכמן.[1]

בשנת 2010 זכה בפרס מרדכי איש-שלום על מפעל חייו.

בקון הוא אב לבת, חנה וייט (Hanna White), עיתונאית ב-BBC. הוא מתגורר עם אשתו לאה בירושלים.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב ציוריו של בקון מתארים אירועים שהיה עד להם כנער בטרזיינשטט ובאושוויץ. עבודותיו הוצגו במוזיאון ישראל, ביד ושם, בקונגרס של ארצות הברית בוושינגטון הבירה, ובבתיהם של תאודור רוזוולט, ג'ון ד. רוקפלר, מרטין בובר וחיים ויצמן. תערוכות מיצירותיו הוצגו בגרמניה, ארצות הברית ובריטניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Bacon, Yehuda", in: Who's who in world Jewry, p. 49.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהודה בקון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תצלומו של בקון מעיד במשפט אייכמן (שורה 3 מלמטה)