יהודה גוטהלף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

ד"ר יהודה גוֹטְהֶלְף (19 בנובמבר 19035 בספטמבר 1994)[1] היה עיתונאי, עורך ופובליציסט ישראלי, העורך הראשי של העיתון "דבר" בשנים 1965–1970, פעיל בולט בתנועת העבודה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה גוטהלף נולד בעיר ורשה בשנת 1903 ליושע שמואל, סוחר ותלמיד חכם ולזלדה. התחנך בחדר ולאחר מכן בגימנסיה. המשיך ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת ורשה. החל לעבוד כנגר כהכשרה לחיים בארץ ישראל, אך עקב סיבות בריאותיות שב לאקדמיה והוכשר כרופא וטרינר.

החל את דרכו כחלוץ ב-1916 בתנועת "השומר הצעיר" ו"החלוץ" והגיע עד לדרגת חבר בהנהגת "השומר הצעיר". היה חבר בתנועת "תרבות", חבר במרכז העולמי וציר לוועידות העולמיות של "החלוץ" וציר לקונגרס הציוני בבזל ב-1927. באותה תקופה החל את עבודתו העתונאית בעיתון "לדרך". היה מורה בגימנסיה היהודית "לאור" בוורשה בשנים 1926–1928. נשא לאישה את הלה חומה לבית מוזס. במסגרת העלייה החמישית עלה ארצה בשנת 1929 והיה ממיסדי הגרעין "קיבוץ חדרה" שלימים עלה לקרקע כקיבוץ עין החורש. כיוון שלמד וטרינריה, שימש כווטרינר בשנותיו הראשונות בקיבוץ. היה חבר קיבוץ עין החורש עד 1938 ושימש גם כציר במועצת ההסתדרות וכציר לקונגרס הציוני בפראג ב-1933. במסגרת ההסתדרות הרצה רבות בנושאי מדיניות, תנועת העבודה ותרבות. היה בין המנהיגים הבולטים של תנועת "השומר הצעיר" בארץ ופרסם מאמרים רבים בעיתונות הפנימית שלה.

בשנת 1938, עקב משבר אידאולוגי (התנגדותו לפרוד בתנועת העבודה העברית), עזב את התנועה ואת הקיבוץ, עבר לתל אביב, והצטרף למפא"י ולמערכת העיתון "דבר". עבד בעיתון שנים רבות וערך את ספרי השנה של העיתון. לאחר הפילוג במפא"י היה חבר בסיעה ב' (לימים "אחדות העבודה") ולאחר מכן חזר למפ"ם והיה חבר במרכז המפלגה. פרסם מאמרים וספרים בהם "ספר השומרים", "תורת המעשה ו"תורת פרויד והמרקסיזם". הרצה גם בתחנת השידור "קול ירושלים" ולאחר מכן ב"קול ישראל". עם הזמן פרש שוב ממפ"ם וחזר למפא"י. בזמן "פרשת לבון" תמך בפנחס לבון ועל כן פרש מההסתדרות וממוסדותיה. בשנים 1965–1970 שימש כעורך ראשי של העיתון "דבר".

גוטהלף פרסם קשת רחבה של מאמרים, תרגומים ומסות. רובם ככולם בנושאי תנועת העבודה בארץ ותנועות הפועלים בעולם. חלק מהם כונסו בספריו. בחלק מפרסומיו חתם בשם העט שלו "י. עזריה". בשנת 1958 זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות.[2] ספריו עוסקים בתנועת העבודה העברית והעולמית כמו "דמוקרטיה ומנהיגות" ב-1961, "החברה הישראלית במבחן התקופה" ב-1964, "סוגיות בחברה" ב-1976, "תנועת העבודה, יריביה ובעלי בריתה" ב-1981 ועוד.

בנו, אורי גוטהלף, היה לימים לאחד משחקני הכדורסל המצטיינים של הפועל תל אביב ושל נבחרת ישראל ומורה ידוע למתמטיקה.

יהודה גוטהלף נפטר בתל אביב בשנת 1994.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכסנדר מנור, יהודה גוטהלף - ייחודו ויצירתו, תל אביב: פרוינד, 1997.

מאמרים:

  • 'יהודה גוטהלף, לשעבר עורכו הראשי של "דבר" נפטר בגיל 91', דבר, 8 בספטמבר 1994, עמ' 1.
  • אלכסנדר מנור, 'לעמוד מול בן-גוריון: יהודה גוטהלף: במלאת 30 למותו של יהודה גוטהלף העורך הראשי של "דבר" בשנים 1966–1970', דבר, 6 באוקטובר 1994 עמ' 13.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]