יהודה דקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה דקל
יהודה דקל.jpg
מדינה ישראל
תאריך לידה 29 במאי 1929
תאריך פטירה 10 בינואר 2008 (בגיל 78)
ידוע בשל היותו מבוני חבל לכיש וחבל הנגב וממייסדי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות
תפקיד מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית
בת זוג נחמה דקל

יהודה דקל (29 במאי 1929 - 10 בינואר 2008), היה מבוני חבל לכיש וחבל הנגב, מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, ממייסדי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות ויושב ראש הוועד המנהל שלה, מלוחמי הפלמ"ח, וממדליקי המשואות ביום העצמאות תשס"ו.

ילדות ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה דקל נולד בבולגריה בל"ג בעומר תרפ"ט (29 במאי 1929) לבלה לבית דודוביץ וליעקב (ז'אק) דקלו, שעלו לישראל בשנת 1924 ובשנת 1925 עברו לגור במושבה הרצליה, שהיו בין מייסדיה. דקל למד בבית הספר העממי בהרצליה, ובשנת 1940 עבר לתל אביב שם למד בבית הספר היסודי על שם אחד העם ובכתות ט' וי' של הגמנסיה הרצליה. הוא היה חבר בתנועת הצופים, בגוש הצופים הקשישים. בשנת 1946 יצא להכשרה צעירה בקיבוץ אלונים. לאחר מכן למד בבית הספר החקלאי מקוה ישראל בו סיים את לימודיו התיכוניים. היה חבר בהגנה, מ"כ ומ"מ בחג"ם, בוגר קורס מ"כים של חי"ש צעיר במשמר העמק.

במלחמת השחרור ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1948 הצטרף להכשרת הצופים - דפנה, עמה התגייס לפלמ"ח. שירת בגדוד השלישי, בחטיבת יפתח, במלחמת העצמאות, תוך השתתפות בקרבות בגליל, במבצע יורם לפתיחת הדרך לירושלים, במבצע דני לכיבוש לוד ואזור מודיעין. לאחר מבצע זה יצא לקורס מ"כים בקיבוץ דליה, ובסיומו ירד לנגב והתמנה למ"כ בפלוגה ג'. השתתף בפעולות ביטחון שוטף בנגב, באזור חרבת מחאז ובמבצע יואב, היה בין כובשי בית-חנון והמשלטים במערב הכפר. לאחר מכן עבר לבית שאן עם הגדוד השלישי. בינואר 1949 השתתף בקורס סמלים של פיקוד צפון והיה סמ"מ. במרץ 1949 השתחרר מצה"ל. נפילת שנים עשר מחבריו בקרב על נבי יושע (מצודת כח) בי"א בניסן תש"ח, 20 באפריל 1948, הותירה את חותמה על יהודה דקל ולאחר שנים רבות השפיעה גם על עיסוקו וכתיבתו. בשנת 1949 היה בין מקימי קיבוץ יראון בהרי נפתלי שבגליל העליון.

מלימודי חקלאות ועד ניהול מחלקת ההתיישבות של הסוכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Yehuda Dekel2.jpg

יהודה דקל התקבל לעבוד במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית ב-1 בינואר 1951. בסוף שנת 1952 החל יהודה את לימודיו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, בה סיים את חוק לימודיו וקיבל תואר מוסמך במדעי החקלאות. דקל חזר לעבוד במחלקה להתיישבות והצטרף לצוות שתכנן והקים את חבל לכיש. מאז שימש בתפקידים שונים במחלקה. בין היתר היה מנהל המדור לתכנון הפיתוח בחבל הנגב, מנהל חבל ירושלים, סמנכ"ל לנושאי תכנון ובנייה משקית, ומנהל החברה ל"תעשיות בהתיישבות הכפרית".

דקל שירת בגדוד החיל רגלים 89 בחטיבה 8, ונלחם במבצע קדש ומלחמת ששת הימים. במלחמת יום הכיפורים, מפקד גדוד שריון, תוך הקמת גדוד שריון מאולתר שכלל פלוגה מכל גדוד בחטיבה 8, הכוח נקרא "כוח דקל". בנוסף פיקד על אגד התחזוקה בחטיבה. השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל. לאחר המלחמה הוא הקים וניהל חברה לתכנון והקמה של מפעלי תעשייה ביישובי המחלקה להתיישבות בשם "תעשיות בהתיישבות הכפרית".

בשנת 1981 נבחר לכהן כמנהל הכללי של המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, תפקיד אותו מילא עד שנת 1988 במסגרת פעילותו הוא ניצח על פעולות ההתיישבות החדשה ברחבי ארץ ישראל. בתפקידו זה עודד את פיתוח התעשייה והתיירות בהתיישבות והקים מערכות מחקר ופיתוח חקלאי לפיתוחה של חקלאות חדישה באזורי הארץ השונים. בנוסף הוא הוביל את ההתיישבות המחודשת בגוש עציון, ואת יישום תוכנית המצפים בגליל, לצד אריאל שרון, בגליל.

זיכרון ותיעוד היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפילת שנים עשר מחבריו בקרב על נבי יושע דירבנה את יהודה דקל לעסוק בתיעוד ובפרסום תולדות יחידת הפלמ"ח (ההכשרה), בה היה חבר, ובחקר הקרב על נבי יושע. דקל פעל להקמת אתר זיכרון סמוך לקיר הצפוני של מצודת כח - הקיר אליו התנפצה התקפת הפלמ"ח בליל י"א בניסן תש"ח. כמו כן הוא כתב ספר על הקרב, משטרה עברית, מצודת ישע - מצודת כח, אשר יצא לאור בשנת 2003.

בשנת 1986, יהודה דקל הצטרף ליוזמת המייסדים והשתתף בהקמת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל במסגרת החברה להגנת הטבע ולאחר מכן היה בין מייסדי "העמותה לשימור אתרי מורשת בישראל". במסגרת פעילות זו יזם את חוק לשימור אתרים בשנת 1991. בשנת 1994 נבחר לכהן כיו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

כמו כן, הוא הוביל את הקמת מוזיאון גבעת הקיבוצים מצפון לרחובות, והיה שותף להקמת מוזיאון הפלמ"ח ברמת אביב ונמנה עם מנהליו.

בשנת 2006 נבחר להדליק משואה ביום העצמאות על חלקו בפיתוח הנגב והגליל[1]. ועל תפקידו כיו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.[2]

מוזיאון הרעות הוקם כיוזמה אישית שקידם יהודה דקל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה דקל בטקס הדלקת המשואות בשנת 2006

בשנת 1950, בקיבוץ יראון, נשא לאישה את חברתו, נחמה דובקין, בת סטרה (לבית ברב"ש) ואליהו דובקין. שם גם נולד, בשנת 1951, בנו אבישי, כיום פרופסור לאסטרופיזיקה באוניברסיטה העברית, באותה השנה עברו לירושלים. בשנת 1959 נולד בנו השני, בועז, כיום איש עסקים והבעלים של חברת P.M.I. בשנת 1969 נולדה בתו, נועה. שנים רבות הוא גר באשקלון ובשנים האחרונות לפני פטירתו גר ברמת השרון.

יהודה דקל נפטר בגיל 79 ביום חמישי, ג' בשבט ה'תשס"ח, 10 בינואר 2008. לרגל האזכרה לציון יום השנה השני לפטירתו של יהודה דקל הופק לזכרו הספר מאה מקומות שמורים - מסע באתרי השימור של ישראל מאת ד"ר מרדכי נאור ועופר רגב. בספר מובא סיפורם של מאה אתרים בארץ-ישראל אשר עברו תהליך שימור. הספר שיצא לאור בשיתוף המועצה לשימור אתרים. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומשפחת דקל חברו יחד והקימו מפעל להנצחת שמו ומורשתו – ספריית יהודה דקל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טקס הדלקת משואות, 58 למדינת ישראל
  2. ^ גלעד גרוסמן, לתפארת מדינת ישראל, nrg, תאריך 2.5.2006