יהודה וילק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה וילק
Yehuda Wilk, November 2018 (4380) (cropped).jpg
יהודה וילק, נובמבר 2018
לידה 1949
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 במרץ 2019 (בגיל 70 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Emblem of Israel Police.svg  משטרת ישראל
תקופת שירות 19711994, 1998 - ינואר 2001
דרגה רב ניצב רב ניצב
תפקידים בשירות מפקד המחוז הדרומי, ראש אגף החקירות והמודיעין, מפקד מחוז המרכז, מפקד מחוז ירושלים, מפכ"ל
תפקידים אזרחיים מנכ"ל חברת הביטוח אבנר, מנכ"ל דרך ארץ מפעילת כביש 6, יו"ר איגוד השופטים בכדורגל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יהודה וִילְק (194917 במרץ 2019) היה קצין משטרה ישראלי, מפכ"ל המשטרה ה-13 בשנים 19982001, ולאחר מכן מנכ"ל חברת דרך ארץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה וילק נולד בשנת 1949 בתל אביב. ב-1967 התגייס לצה"ל, שירת בפלס"ר שריון והשתחרר בדרגת סגן. הוא בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב (1975). וילק התגייס למשטרת ישראל בשנת 1971, שירת במטה מחוז תל אביב במגוון תפקידים, בהם חוקר במדור חקירת הונאות[1] וסגן ראש מחלק החקירות המחוזי. ב-1977 מונה לראש מחלק התביעות במרחב השרון. בשנת 1979 מונה לסגן ראש אגף החקירות במרחב[2] וב-1980 למפקד האגף. לאחר תקופת לימודים בפו"ם, מונה ביוני 1983 למפקד תחנת כפר סבא, ושנה לאחר מכן מונה למפקד תחנת פתח תקווה. עוד קודם לכן שימש במשך ארבעה ימים מפקד משטרת פתח תקווה לאחר התפטרותו של המפקד הקודם על רקע פרשת קולנוע היכל[3], עד שחזר בו מהתפטרותו[4]. באותה שנה שימש וילק כתובע במשפט של אסף חפץ בבית הדין המשמעתי של המשטרה על הדלפות לעיתונאים, במהלך הפרשה שהסעירה באותם ימים את המשטרה[5]. בנובמבר 1985 מונה למפקד מרחב איילון בדרגת ניצב-משנה[6]. בשנת 1986 מונה לצוות שחקר את התנהלות השב"כ בפרשת קו 300[7].

בפברואר 1989 מונה למפקד היחידה המרכזית תל אביב ובאוגוסט אותה שנה למפקד מרחב ירקון.

בינואר 1993 מונה למפקד מחוז הדרום, בעקבות מינויו של רפי פלד למפכ"ל עבר לפקד על מחוז ירושלים במרץ 1993. במאי 1994, כשהתמנה אסף חפץ למפכ"ל, פרש מהשירות.

לאחר שחרורו כיהן בשנים 1994 עד 1997 כמנכ"ל אבנר חברה לביטוח ובאוקטובר 1997 עמד להתמנות למנהל אגף המטה של כלל ביטוח[8]. בעקבות פנייתו של השר לביטחון הפנים, אביגדור קהלני, חזר לשורות המשטרה כמפכ"ל בשנת 1998. כהונתו התאפיינה בסדר יום של טיפול בעבירות רכוש. כמפכ"ל הורה וילק להקים את יחידת אתג"ר למלחמה בתופעת גניבות הרכב שגברה לפני מינויו, כמו כן אוחדו אגפי המשמר האזרחי עם יחידת השיטור וקהילה.

בשנת 2001 מונה וילק למנכ"ל חברת דרך ארץ, המפעילה את כביש 6[9].

בשנת 2015 השתתף בכינוס של בכירים לשעבר במשטרה נגד מינוי גל הירש למפכ"ל[10]. בשנת 2017 חתם על עצומת תמיכה במפכ"ל רוני אלשיך[11].

וילק היה נשוי ואב לשלושה. נפטר ב-17 במרץ 2019 בעקבות דום לב[12]. נקבר בבית העלמין הישן ברעננה[13][14].

אירועי אוקטובר 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילק היה מפכ"ל המשטרה בעת אירועי אוקטובר 2000. הוא הואשם על ידי ועדת אור, שחקרה אירועים אלה, כי:

  1. בשל סיבות תקציביות, לא דאג לציוד פחות קטלני מכדורי גומי לטיפול בהפרות סדר, ובמקום זאת עודד את השימוש בכדורי גומי אף על פי שלא דאג לבדיקתם והיה מודע לקטלניות שלהם.
  2. לא קיים אימונים מספיקים בטיפול בהפרות סדר.
  3. התעלם מהנתונים לגבי המאורעות הצפויים ב-1 באוקטובר, לא העלה את רמת הכוננות ולא תיגבר את כוחות המשטרה.
  4. התעלם מהמסקנות של אירועי אום אל פאחם בשנת 1998, בנוסף על הכתוב בסעיפים הקודמים מדובר ביכולת השליטה על כוחות המשטרה.
  5. לא תרם להרגעת השטח בתחילת המהומות על ידי מתן הוראות מרסנות לשוטרים.
  6. לא אימת ביצוע תחקירים וכתיבת דו"חות פעולה על ידי השוטרים. בתחילה אמנם נתן הוראה לבצע תחקירים, אולם לא הקפיד על יישומה ואף ביטל אותה ב־23 באוקטובר (לאחר הקמת ועדת הבירור). כן התעלם מהאפשרות לבצע תחקירים במקביל לחקירת המחלקה לחקירות שוטרים, ובכך גרם למניעתם של רבים מהם.
  7. העלים את ירי הצלפים מידיעת הממשלה אף על פי שידע עליו לאחר מעשה, לא דאג להסקת מסקנות מן השימוש בהם וכן הביע הסכמה בדיעבד לשימוש זה.

לעומת זאת, הוועדה קבעה שלא נמצא פסול בתפקודו לגבי הטענות הבאות שהועלו נגדו:

  1. לא ויסת כראוי את הציוד לטיפול בהפרות סדר שהיה קיים.
  2. לא ויסת וגייס כוחות לקראת ההחמרה הצפויה ב-2 באוקטובר.
  3. הפר הוראה של הדרג המדיני להפסקת השימוש בכדורי גומי בתחומי מדינת ישראל.
  4. נתן הוראה לפתוח את ואדי ערה בכל האמצעים ב־2 באוקטובר. בעניין זה נמצא שגם אם ניתנה הוראה כזו היא ניתנה על ידי הממשלה.

בסך הכול מצאה הוועדה את וילק כנכשל כישלון מקצועי מהותי וכן כמפר חובת אמון כלפי הדרג המדיני. ההמלצה הייתה למנוע ממנו למלא תפקידים בתחום ביטחון הפנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שני יהלומנים נאשמים במרמה, דבר, 29 באוגוסט 1973
  2. ^ הרוחות במושב קדימה סוערות, מעריב, 7 באוגוסט 1979
  3. ^ הממונים על מפקד, מעריב, 12 באפריל 1984
  4. ^ ברוך נאה, מפקד משטרת פ"ת חזר בו מהתפטרותו, מעריב, 16 באפריל 1984
  5. ^ ברוך נאה, ניצב תורגמן: שוחחתי עם עיתונאים בלי אישור, מעריב, 15 באוגוסט 1984
  6. ^ זו המתנה שלכם לחתונה שלי, מעריב, 11 בפברואר 1986
  7. ^ אילן בכר (עיתונאי), ארבעה חוקרים את השב"כ, מעריב, 29 באוגוסט 1986
  8. ^ כלל-ביטוח עשויה לבטל את אגף המטה - לאחר אי-מינוי וילק, באתר גלובס, 19 באוקטובר 1997
  9. ^ דוד חיון, ‏המפכ"ל לשעבר, יהודה וילק, לתפקיד בכיר בקבוצת דרך ארץ, באתר גלובס, 8 בינואר 2001
  10. ^ איציק סבן, מרד הניצבים בדימוס, ישראל היום, 27 באוגוסט 2015
  11. ^ אטילה שומפלבי, המפכ"ל לשעבר אהרונישקי: מנסים לפגוע אנושות במערכת אכיפת החוק, באתר ynet, 12 בנובמבר 2017
  12. ^ מפכ"ל המשטרה לשעבר יהודה וילק הלך לעולמו לאחר שלקה בדום לב, מעריב, ‏17 במרץ 2019
  13. ^ הובא למנוחות המפכ"ל לשעבר יהודה וילק, באתר משטרת ישראל, 18 במרץ 2019.
  14. ^ רב ניצב (בדימוס) יהודה וילק ז"ל Yehuda Wilk: מודעת אבל באתר "אבלים".