יהודה זיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה זיו
Yehuda Ziv.jpg
יהודה זיו, 2009
לידה 28 בפברואר 1926 (בן 92)
ענף מדעי גאוגרפיה
ארצות מגורים ישראל
פרסים והנצחה יקיר ירושלים לשנת ה'תשע"א
תרומות עיקריות
גאוגרפיה של ישראל, בספריו הוא משלב מסלולי טיולים עם הסברים אטימולוגיים על מקורם ועל גלגוליהם של שמות יישובים ואתרים, בין עברית לערבית

יהודה זיו (זלצין) (נולד ב-28 בפברואר 1926) הוא גאוגרף, איש לשון, חוקר טבע ומדריך טיולים בשבילי ישראל. מאז שנת 1972 הוא חבר ועדת השמות הממשלתית, והוא מכהן בה כיושב-ראש ועדת המשנה לשמות יישובים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיו נולד במוסקבה בירת ברית המועצות. כשהיה בן שנתיים עלתה משפחתו לארץ ישראל, והתיישבה בטבריה. אמו חנה הייתה צאצאית של הבעל שם טוב; אביו בן-ציון זיו (זלצין) היה מורה ומנהל (על שמו נקרא בית ספר "זיו" ברעננה). אחיו, פרופ' יעקב זיו, היה נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

ב-1935 עברה המשפחה מטבריה למושבה רעננה. זיו גויס לפלמ"ח ב-1943 כסייר בפלוגה ב', וכך התחיל לגלות עניין בידיעת ארץ ישראל. לאחר שעזב את הפלמ"ח החל ללמוד הוראה בירושלים, אך עם פרוץ מלחמת העצמאות הפסיק את לימודיו וחזר אל הפלמ"ח כאיש מילואים וליווה שיירות עד אפריל 1948. בסיור בנחל יתלה שבר את קרסולו, פציעה שמנעה ממנו לצאת עם מחלקת הל"ה ובעקיפין הצילה את חייו. לאחר שכל חברי המחלקה נהרגו במארב, הוצב זיו כנהג רכב משוריין ואחר כך הוכשר כנהג אוטובוסים ורכב כבד. היה סמל רכב בחטיבת הראל, בגדוד השישי, ולאחר הקמת צה"ל המשיך את שירותו כקצין רכב בחטיבת גולני. השתחרר בינואר 1950.

לאחר תום המלחמה היה למורה, בעיקר בתיכון חדרה. הוא הקים חוג לידיעת הארץ וכתב ספר למורים – "השרון". ב-1968 מונה לגאוגרף ברשות שמורות הטבע, שם סקר את נוף סיני לאחר מלחמת ששת הימים. ב-1972 היה לחבר ועדת השמות הממשלתית, והוא פעיל בה עד היום כנציג צה"ל במינוי מיוחד של הרמטכ"ל, כיו"ר ועדת המשנה לשמות יישובים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, עזב את רשות שמורות הטבע והחל ללמוד באוניברסיטת תל אביב לתואר שני בגאוגרפיה היסטורית של תקופת המקרא והמשיך ללימודי דוקטורט, שנקטעו כשמנחהו, פרופ' יוחנן אהרוני, הלך לעולמו. ביוני 1976 הצטרף זיו למורי"ה (ראשי תיבות של "מורשת ידיעת הארץ"), המדור לידיעת הארץ במפקדת קצין חינוך ראשי בצה"ל, ושירת בו תשע שנים בדרגת סגן אלוף. הוא הקים את מדור חוי"ה (ראשי תיבות של "חינוך וידיעת הארץ"), ויזם את שידור חידון צה"ל בידיעת הארץ בטלוויזיה. זיו סיים את שירות הקבע בצה"ל בינואר 1985.

זיו כותב ב"עת-מול", בכתבי עת שונים של החברה להגנת הטבע, ב"שיח שדה", ב"ארץ הגולן", בבלוג 'עונג שבת' (עונ"ש) ובכתבי עת נוספים. בספריו הוא משלב מסלולי טיולים עם הסברים אטימולוגיים על מקורם ועל גלגוליהם של שמות יישובים ואתרים, בין עברית לערבית. הוא גר במושבה הגרמנית בירושלים, ויש לו שתי בנות מאשתו הראשונה, שונמית (שונה), ובן (אלון) ובת (יפעת) מאשתו השנייה, פנינה. זיו זכה בתואר יקיר ירושלים לשנת ה'תשע"א.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נופי גולן – דרכים ואתרים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980.
  • בשביל המטיילים: ביקורים בשמורות טבע, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980 (זכה בפרס על שם יוסף ברסלבי).
  • תרמיל צד: אתרים ושבילים במבט שני, ירושלים: הוצאת כתר, 1988.
  • ילקוט גב: עיונים בידיעת הארץ, הוצאת מקסוול-מקמילן-כתר, 1991.
  • רגע של מקום: סיפורים מאחורי שמות מקומות, ירושלים: הוצאת צבעונים, תשס"ה.
  • אבן הייתה לראש-פינה: סיפור סלילתם של הכביש מראש-פינה לטבריה ושלוחותיו, הוצאת אריאל 2002.
  • ארץ נידחת - לארץ נושבת: ההתיישבות היהודית הוותיקה (1948 - 1837), הוצאת כנרת זמורה ביתן, 1988.
  • השרון: פרקי הלכה ומעשה בידיעת הארץ למדריך ולמורה, תל אביב: הוצאת תרבות וחינוך, תש"ך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו: