יהודה ליב מיזס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה ליב מיזס
"קנאת האמת", וינה 1828

יהודה ליב מִיזֶס (נכתב גם מיזיס; 1798 בערך – 26 ביוני 1831) היה מאנשי תנועת ההשכלה היהודית בגליציה, מחבר החיבור האנטי-חסידי "קנאת האמת".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה ליב בן צבי הירש מיזס נולד בעיר לבוב למשפחה עשירה, והיה כל ימיו איש אמיד ובעל השפעה. הוא תמך במשכילים צעירים רבים, אפשר להם לעיין בספרים בספרייתו העשירה ומימן את לימודיהם באוניברסיטאות ברחבי אירופה. הוא החזיק בדעות תקיפות בעד ההשכלה והתנגד בחריפות לחסידות ולחסידים; בין השאר הגיש ב-1823 בקשה לשלטונות גליציה לאסור על פעילותם של חסידיו של החוזה מלובלין בעיירות באזור, ובעקבות כך גורשו החסידים ממקומם.

מיזס היה ידידם של חשובי משכילי גליציה, ובהם שי"ר, מאיר הלוי לטריס, יעקב שמואל ביק ובעיקר יצחק ארטר. ארטר, שהיה רופא, גם טיפל בו כשחלה בכולרה במגפה שהייתה בגליציה ב-1831, והיה ליד מיטתו כשנפטר מן המחלה.

מיזס חיבר בעצמו ספר אחד בלבד, "קנאת האמת". הוא הדפיס בשנית את ספרו של דוד קארו "תכונת הרבנים" מבלי ידיעת האחרון[1], הספר עוסק בפער בין דמותו הרצויה של רב בישראל ובין המציאות בימיו של קארו, איש תנועת ההשכלה בדור שבין השכלת ברלין למשכילי גליציה. מלבד זאת פרסם מאמרים בקובץ "הצפירה" של לטריס ובכתבי העת ביכורי העתים, כרם חמד ואחרים; המאמרים עוסקים בחכמת ישראל, חקירות בפילוסופיה, טענות נגד הקבלה ומאמר אחד עוסק בעיירות הקראים בגליציה.

ספרו "קנאת האמת" (וינה תקפ"ח, 1828; מהדורה שנייה, לבוב תרל"ט, 1879) הוא שיחה דמיונית בין הרמב"ם ובין ר' שלמה מחלם בעל "מרכבת המשנה". הספר תומך ברציונליזם מוחלט ונלחם בחסידות, בקבלה ובאמונות עממיות. מיזס מתאר בספר צעדים נדרשים לתיקון מצב היהודים והיהדות, ובין השאר תומך בחלוצי הרפורמה שפעלו בזמנו. בסוף הספר הוסיף מיזס "ליקוטי פרחים", אוסף ציטוטים מחכמי ישראל בימי הביניים נגד אמונות עממיות כמו שדים, רוחות וגלגול נשמות. "קנאת האמת" היה ספר חריף וחד-צדדי עד כדי כך שלא רק שומרי המסורת רדפו אותו, אלא גם משכילים מתונים כשי"ר ושד"ל הסתייגו ממנו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ' גרונוואלד, דוד קארו ויהודה ליב מייזס, קריית ספר יט, 144. מצוטט אצל מנחם מנדל זלוטניק, אוצר הספרים, פריט 577.