יהודה לייב צירלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יהודה לייב צירלסון
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
כרזת בחירות של הרב צירלסון
"ספר גבול יהודה:" מערכת שאלות ותשובות בענייני ארבעת חלקי ה„שו"ע“, יהודה לייב צירלסון, 1906 פיעטרקוב. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5

הרב יהודה לייב צירלסון (כ"ח בכסלו ה'תר"ך, 24 בדצמבר 1859 - י"א בתמוז תש"א, 6 ביולי 1941) כיהן כרבו הראשי של חבל בסרביה ושל העיר קישינברוסיה ולאחר מכן ברומניה), וכחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. שימש גם כסנטור בפרלמנט הרומני בין השנים 1926-1920.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב משה חיים, שהיה רבה של קוזלץ שבמחוז צ'רניגוב באוקראינה. בבחרותו למד אצל האדמו"ר החב"די ר' ישראל נח שניאורסון מניעז'ין, בנו של הצמח צדק, והוסמך על-ידו לרבנות. צירלסון נודע בשקידתו ובכישרונותיו וכבר בגיל עשרים נתמנה לרבה של פרילוקי, שבה שימש כרב במשך כשלושים שנה. כתב מאמרים פובליציסטיים, שהתפרסמו בכתבי עת בעברית, יידיש ורוסית. בין השאר התפרסמו מאמריו בעיתונים: "הפלס", "הצפירה", "המליץ" ו"המודיע". מאמריו עסקו בעיקר בנושאים קהילתיים ופוליטיים יהודיים.

בשנת 1908 נתמנה הרב צירלסון לרבה של העיר קישינב, לאחר שבמשך כשבעים שנה לא כיהן במקום רב עיר. ב-1911, בעת משפט בייליס, ארגן עצומה נגד האנטישמיות שנחשפה במהלך המשפט. על עצומה זו חתמו כ-300 רבנים. באותה שנה זכה צירלסון באזרחות כבוד מטעם האימפריה הרוסית. ב-1912 נמנה הרב צירלסון על קבוצת הרבנים והעסקנים שהקימה את התנועה החרדית "אגודת ישראל", והיה חבר במועצת גדולי התורה של התנועה. ב-1914 התחייב הרב צירלסון לקבל את רבנות ראדום בעוד קהילת קישינב התנגדה לכך בתוקף. לבסוף החליט להישאר בקישינב[דרוש מקור].

ב-1918, לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, סופחה בסרביה לרומניה, והרב צירלסון נתמנה לרבה הראשי של בסרביה כולה. הוא החל בהקמת מערכת חינוך חרדית מקיפה, החל מגילאי הגן, תלמודי תורה, ישיבות לצעירים וישיבות גבוהות. הרב צירלסון כיהן כראש ישיבת קישינב, ורבים מבוגרי מוסדותיו הפכו לימים לרבנים ולאדמו"רים. בנוסף לכך יסד בקישינב סניף של אגודת ישראל, הקים את הגימנסיה החרדית "מגן דוד", פעל למען רעיון הדף היומי של הרב מאיר שפירא מלובלין ועסק בלימוד והפצת תורה ברבים.

בשנת 1920, לאחר שרכש הרב צירלסון ידיעה מקיפה ברומנית, הוא נבחר לשמש כסנטור בפרלמנט הרומני בבוקרשט. שנתיים לאחר מכן הוא נותר הנציג היהודי היחיד בבית הנבחרים. בתפקידו זה נקט הרב צירלסון בפעילות שתדלנית לטובת יהודי בסרביה, בעיקר בקרב שרי החינוך, הפנים והשר לענייני בסרביה. שתדלנותו אצל שר החינוך הרומני הביאה לביטול גזירת הממשלה להכריח את התלמידים היהודים בבתי הספר לכתוב בשבת.

האנטישמיות שפרחה ברומניה בשנים ההן, הכריחה אותו לזעוק ולהתריע נגדה בפני חברי הבית, אך נאומים אלו לא פורסמו בכתב העת של הפרלמנט, עקב התנגדות הצירים האנטישמיים. כתוצאה מכך התפטר צירלסון בשנת 1926 מחברותו בפרלמנט.

באותן שנים נמלטו רבבות יהודים מאוקראינה לבסרביה. השלטונות הרומניים החלו לרכז אותם במחנות לצורך גירושם חזרה אל מעבר לדנייסטר. הרב צירלסון פעל למניעת הגירוש, גייס תמיכה חומרית עבור הפליטים ולאחר מכן סייע להם להיקלט ברומניה או להגר לארצות הברית או לארץ ישראל.

לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב סופחה בסרביה לברית המועצות. הקומוניסטים, שהרסו את חיי הקהילה היהודית בקישינב, החלו להצר את צעדי הרב צירלסון, והציגו אותו בעיתונות הסובייטית כסוכן אנטי-סובייטי.

הרב צירלסון נהרג במלחמת העולם השנייה ביום ראשון, י"א בתמוז ה'תש"א (6 ביולי 1941), בהפצצה אווירית שהונחתה על קישינב על ידי הגרמנים. הובא למנוחות בבית העלמין הישן של העיר. בשנת ה'תשי"א החליטו השלטונות להניח מסילת ברזל וגופתו הועברה למקום אחר בבית העלמין. לאחר שנים ספורות החליטה עיריית קישינב להקים במקום פארק שעשועים, וגופת הרב צירלסון הועברה בשנית. מקום מנוחתו הסופי הוא מתחת לאנדרטה הענקית שהוקמה על קברם של הרוגי פרעות קישינב.

על שמו רחובות בבני ברק, נתניה, רמת השרון ובשכונת חסידוף בפתח תקווה. ב-1954 נקרא על שמו רחוב בתל אביב. גם בקישינב קרוי על שמו הרחוב שבו מצויים שרידי המבנים של בית הכנסת ותלמוד התורה שלו.

יחסו לתנועה הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב צירלסון תמך בתחילה בתנועת המזרחי. ב-1893 השתתף בוועידת הציונים הרוסיים בוורשה. הוא תבע ממנהיגי התנועה הציונית להעניק את השליטה על השאלות הדתיות ועל התוכניות החינוכיות של התנועה לידיהם של הצירים הדתיים. כאשר נוכח לאכזבתו שהתנועה הציונית אינה מוכנה לקבל דרישות ממין זה, הבין שהתנועה צועדת בכיוון חילוני לחלוטין ופרש ממנה. עם זאת, תמך במגביות הציוניות ואף פרסם מכתב תמיכה במגבית של הקק"ל. בכנסייה הגדולה השלישית של אגודת ישראל בתרצ"ז, עמד הרב צירלסון בראש המחנה שתמך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל[1].

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב צירלסון הדפיס מספר ספרים תורניים בחייו והותיר אחריו מאמרים וכתבים רבים. חלק מהם פורסמו לאחר מותו על ידי תלמידיו בישראל ובארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהודה לייב צירלסון בוויקישיתוף
מספריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף פונד, פירוד או השתתפות, הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ"ט, עמ' 114