יהודה מימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודה מימון מעיד בפני מדריכי מסע נוער לפולין

יהודה מימון (2 בפברואר 192420 בנובמבר 2020) היה חבר מחתרת החלוץ הלוחם בקרקוב ומלוחמי מרד המחתרות היהודיות בקרקוב ונודע בכינויו המחתרתי פּולדק. עם תום השואה היה פעיל בארגוני הבריחה והנקמה בנאצים. לאחר עלייתו ארצה שירת בחיל הים הישראלי שם התקדם לדרגת סגן-אלוף.

נעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימון נולד בשם לאופולד וסרמן בקרקוב בשנת 1924, להוריו חיה ומאיר. גדל ברובע הפולני של העיר, בבית מסורתי בורגני[1]. בצעירותו התחנך בגימנסיה העברית בעיר והצטרף לתנועת נוער ציונית בשם הצופה[2]. פעילות הצופה נפסקה בתקופת המלחמה, אולם מימון שחיפש מקום לפעילות נפגש עם דולק ליבסקינד וסייע לו לארגן קבוצה מחברי הצופה שהצטרפה לתנועת הנוער עקיבא בשנת 1940. אמו ואחיו נשלחו למחנה העבודה פלאשוב[3], שם נרצחה אימו בירי של צלף גרמני. אביו נשלח באקציה השנייה מהגטו למחנה הריכוז ברגן בלזן, שם נרצח אף הוא.

החלוץ הלוחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר "קפה ציגנריה" (2019) ברחוב שפיטלנה 38 בקרקוב. משמאל לדלת נקבעה לוחית זיכרון המנציחה את סיפור הפעולה

כחניך ופעיל בתנועת עקיבא, הצטרף מימון למחתרת 'החלוץ הלוחם' שהוקמה על ידי הנהגת תנועות הנוער הציוניות בגטו. במסגרת פעילותו במחתרת אימץ מימון את שמו המחתרתי פולדק. הוא שימש כקשר, בין היתר מול ארגוני המחתרת הפולנים והיה נכנס ויוצא מן הגטו במדי קצין גרמני שהצליחה המחתרת להשיג[2]. בהמשך, כשחלק מהנהגת המחתרת פעלה מחוץ לגטו, הופקד מימון לאחראי על חברי התנועה שנשארו בו[2].

בליל 22 בדצמבר השתתף בפעולת המחתרת שנודעה בשם 'ליל ציגנריה' במסגרתו תקפו בפצצות מאולתרות את בית הקפה 'ציגנריה' (שהיה מקום מפגש פופולרי לחיילים וקצינים גרמנים) וכן אתרים נוספים של הצבא הגרמני. במקביל הדביקו חברי המחתרת כרוזים ברחבי העיר הקוראים למרד כללי, והניפו את דגלי פולין העצמאית במספר נקודות בעיר. גם במבצע זה, תפקידו של מימון היה קשר בין חוליות המבצע השונות[4]. לאחר מבצע זה פעלו הגרמנים במלוא העוצמה כנגד המחתרת וראשיה ותפסו או הרגו את מרבית פעיליה.

שארית המחתרת המשיכו לפעול בעיר וביערות המקיפים את קרקוב. במרץ 1943 נתפס פולדק בתחנת רכבת בעקבות הלשנה, לאחר שביצע שוד לשם גיוס כספים לשארית המחתרת[2]. נשלח לכלא מונטלופיך שבקרקוב שם עבר עינויים קשים. באפריל אותה שנה נשלח למחנה הריכוז אושוויץ[1]. גם באושוויץ היה מעורב במחתרת הקומוניסטית. בינואר 1945 הצליח לברוח מצעדת המוות עם כמה מחברי המחתרת. עם חזרתו לקרקוב, גילה כי הקהילה היהודית בה חרבה[5].

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השואה היה מימון פעיל בארגון הבריחה שעסק בארגונם של יהודים משארית הפליטה לעליה לארץ ישראל באמצעים לגליים ובלתי לגליים. בהמשך הצטרף גם לארגון נקם שהונהג על ידי אבא קובנר, אשר ביקש (אך לא הצליח) לבצע פעולת נקמה רחבת היקף בעם הגרמני.

ביוני 1946 עלה ארצה, והתגורר זמן קצר בקיבוץ עין החורש, במסגרת גרעין של השומר הצעיר[6]. בהמשך הצטרף לפלי"ם, והוכשר בקיבוץ שדות ים כמפקד סירה. עם הקמת חיל הים הצטרף אליו כקצין ושירת בו עד פרישתו משירות קבע ב-1972 בדרגת סגן אלוף.

לאחר שחרורו הקים מימון מפעל לעיבוד שבבים לקונסטרוקציה במפרץ חיפה[1].

בשנת 1963 נשלח לפולין וכיהן בה כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל בורשה, כשלמעשה שימש גם כסוכן של נתיב במטרה ליצור קשר ולסייע ליהדות ברית המועצות[3]. ב-1968 נשלח כשליח מיוחד של מדינת ישראל לווינה במטרה לפעול לעליית שארית יהודי פולין ולקידום עלייתם של יהדות ברית המועצות[1].

בשנותיו האחרונות התגורר ברמת גן. נפטר ב-20 בנובמבר 2020 ועד מותו היה אחרון הלוחמים החיים ממרד המחתרות היהודיות בקרקוב. נקבר במושב ניר צבי[6] .

הנצחת זיכרון השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 בדצמבר 1996 קיבל מימון מנשיא פולין אלכסנדר קוושנייבסקי את אות צלב אושוויץ כהוקרה על פעולתו במחתרת באושוויץ[1].

ב-1998 קיבל מידי ראש עיריית חיפה עמרם מצנע את אות יקיר חיפה. כמו כן קיבל את אות יקיר ההסתדרות במחוז חיפה.

מימון עסק בהנחלת זיכרון השואה והרבה להעיד בפני משלחות לפולין ובפני חניכי תנועות הנוער. כמו כן עסק בהנצחת יהדות פולין וקרקוב בפרט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 יהודה מימון באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם ה-2
  2. ^ 1 2 3 4 יעל פלד, ראיון עם יהודה מימון, האוניברסיטה העברית, המכון לתיעוד בעל פה, 29 בינואר 1984
  3. ^ 1 2 קובץ וידאו מדליקי המשואות תשע"ט (2019): סיפורו של יהודה מימון, סרטון באתר יוטיוב, 1 במאי 2019
  4. ^ מרים הולצמן, ‏בחזרה למבצע הנועז של תנועות הנוער בקרקוב הנאצית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 27 בינואר 2019
  5. ^ מתוך כ-25 אלף יהודי העיר נותרו בה כ-600 בלבד
  6. ^ 1 2 אורן דגן, ‏ממורד בגטו קראקוב לסגן אלוף בצה"ל: יהודה מימון (פולדק) הלך לעולמו בגיל 96, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 בנובמבר 2020