יהודה קסטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יהודה קסטל
(יאודה קאשטיל)
Rabbi Yehuda Kastel.jpg
לידה 1871
ה'תרל"א
חברון, האימפריה העות'מאנית
פטירה 1936 (בגיל 65 בערך)
ה'תרצ"ו
ירושלים, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה הר הזיתים
מקום פעילות חברון, עזה, ירושלים, סמרקנד וקוקנד (בוכרה)
תחומי עיסוק חינוך, אמנות, חזנות ושירה
רבותיו הרב אליהו מני
תלמידיו אברהם אלמליח ואברהם צבי אידלסון
חיבוריו קול זמרה, דרכי נועם

הרב יהודה קסטל (קאשטיל; 18711936) היה אמן ואיש חינוך, משורר ומלחין, מחלוצי שיטת הלימוד עברית בעברית, וממייסדי שכונות הבוכרים, זיכרון משה ורוחמה בירושלים. כמורה לחזנות, פעל לשמר את מסורת הפיוט הספרדית והמזרחית, והכשיר לשם כך חזנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחברון בשנת 1871 (ה'תרל"א) לשרה ולרב אלעזר[1] קאשטיל, שהיה סוחר, ולפי מסורת המשפחה היה מצאצאי רבי יהודה הלוי, ממשפחת מגורשי קסטיליה שהתיישבה בעזה לאחר הגירוש, ומשם עברה בחלקה לחברון בשנת 1799.

בצעירותו למד בתלמוד תורה ובישיבה של הרב אליהו מני בחברון, והתמחה שם ברבנות, בשחיטה, בחזנות ובהוראה. בסיום לימודיו נישא לרחל בת יוסף אנכונה, ובשנת 1889 לערך החל לשמש כמורה בקהילה היהודית בעזה למשך מספר שנים, ובמקביל שימש שם כבעל הסמכות הדתית - כחזן וכשוחט.

לאחר מספר שנים חזר לחברון, ומשם עבר לירושלים, לשמש כמורה בתלמוד תורה של העדה המערבית בעיר העתיקה. עם תלמידיו בתקופה זו נמנה אברהם אלמליח. בהמשך ייסד תלמוד תורה לספרדים בשכונת נחלת שבעה, ובתקופה זו נמנה עם מייסדי שכונת הבוכרים, שכונת זיכרון משה ורוחמה, ואף בנה לעצמו דירה בכל שכונה.

עם פתיחת תלמוד תורה בשכונת הבוכרים, החל לשמש בו כמנהל המוסד וכמורה הראשי ללימודים עבריים, ורבים מתלמידיו בתקופה זו החשיבו אותו לדמות המרכזית בחינוכם. בתקופה זו התגורר בשכונת הבוכרים, ופעילותו עשתה רושם על קבוצת יהודים מבוכרה שביקרו בירושלים, והם הזמינו אותו לארצם, לכהן במשרות חינוכיות. בשנת 1900 (ה'תר"ס) נסע לבוכרה, והחל לנהל מספר תלמודי תורה בבוכרה, בקוקנד ובסמרקנד. במוסדות אלו לימד תנ"ך, תלמוד, דקדוק ותולדות עם ישראל. בשנים אלו רכש שליטה בשפה הרוסית.

בשנת 1913 (ה'תרע"ג) חזר לירושלים, והחל משנת 1918 (ה'תרע"ח) שימש כאחד מהמורים הראשיים בבית המדרש דורש ציון בעיר, ולימד בו תנ"ך, דקדוק וחזנות ספרדית.

בפעילותו התמסר גם לשירה המזרחית, אסף פיוטים ולחנים עתיקים, וייסד והדריך מקהלות שהכשירו חזנים. את אוסף שיריו שכתב בעצמו, יחד עם לחניו, הוציא לאור בשנת 1904 (ה'תרס"ד) בספר "קול זמרה". בהמשך פרסם ספר פיוטים נוסף, ואף שימש כמורהו הפרטי של המוזיקולוג אברהם צבי אידלסון.

נמנה עם חלוצי המורים שהנהיגו את שיטת הלימוד עברית בעברית, וכידידו של אליעזר בן יהודה, נהג לייעץ לו בנושאי לשון ודקדוק. נודע גם כאמן באיור אורנמנטיקה דתית על מפות ופרוכות, ובכתיבת ספרי תורה, מזוזות ומגילות.

הלך לעולמו בירושלים ב-5 ביולי 1936 (ט"ו בתמוז ה'תרצ"ו) ונקבר בית הקברות היהודי בהר הזיתים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדיו הבולטים: יוסף חיים קסטל ומשה קסטל.

אחיו: הרב מאיר שמואל קסטל מראשי קהילת חברון אשר נרצח בה במאורעות תרפ"ט.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קול זמרה - שירים ופיוטים שכתב והלחין, ירושלים ה'תרס"ד
  • דרכי נועם - הנהגת התלמוד תורה של עדת הבוכרים, ירושלים 1905

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי משה דוד גאון, נקרא אליעזר