יהודית המנדינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יהודית המנדינגר (Judith Hemmendinger) (נולדה ב-2 באוקטובר 1923) היא סופרת, עובדת סוציאלית, לשעבר אחראית על שרותי הרווחה במכס, בעלת אות לגיון הכבוד. במהלך מלחמת העולם השנייה עבדה כעובדת סוציאלית וייעצה בנושא פליטים לארגון אוז"ה (ארגון הומניטארי יהודי בצרפת, שסייע למאות ילדים, פליטים יהודים מצרפת וממדינות אחרות במערב אירופה)[1]. בשנים 1945-1947 ניהלה את בית היתומים היהודי לניצולי מחנה הריכוז בוכנוואלד בצרפת. כתבה מאמרים וספרים על חווית השואה וחייהם המאוחרים של ילדים ניצולי שואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה כיהודית פייסט בבאד הומבורג שבפרברי פרנקפורט, לפיליפ [יהושע] פייסט, יליד פרנקפורט שעבד כמהנדס מכרות וחנה אייזמן בעלת תואר דוקטור בזואולוגיה. המשפחה הייתה אמידה, משכילה ויהודית אורתודוקסית[1]. פיליפ היה בנו של מייסד אגודת ישראל וראש הקהל בפרנקפורט, לואיס יהודה פייסט, שעמד בראש חברת המתכת "בר וזונדהיימר"[דרוש מקור]. אחותה הגדולה של יהודית היhתה שולמית-סלמה, שנישאה מאוחר יותר למשה קטן[דרוש מקור]. כשיהודית הייתה בת שש אביה מצא עבודה באובון (Eaubonne), פרבר פריזאי, והמשפחה עברה לצרפת. חמשת ילדי משפחת פייסט למדו בבית ספר ציבורי ולמדו צרפתית ומקצועות חול, אך בבית דיברו גרמנית וקיבלו שיעורים פרטיים בעברית ותנ"ך.[2][1] כששולמית, אחותה הבכירה של יהודית, הגיעה לגיל תיכון, המשפחה עברה לפריז על מנת שהילדים יקבלו חינוך טוב יותר[1].

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1939, משפחת פייסט שהתה בחופשה השנתית במגב (Megève) שבדרום מזרח צרפת. פיליפ פייסט נעצר וגורש למחנה מעצר בנורמנדי יחד עם נציגים ויועצים מהשגרירות הגרמנית. ביוני 1940 הוא שוחרר ונסע לפריז בעצתם של הגרמנים שההו איתו במעצר ואילו המשפחה עברה לרואן (Roanne). לבקשת עזב את פריז לבקשת הרב שניאורסון להקים בית ספר יהודי בוויראון (Voiron). בדרכו לשם הוא נעצר ונשלח למחנות עד שבספטמבר 1943 הוא גורש לאושוויץ שם נרצח[1].

בקיץ 1942 החלה המנדינגר לעבוד בבית מחסה לילדים אשר הוחבאו מטעם ארגון USSAC. בינואר 1943 נסעה תחת זהות בדויה (Jacqueline Fournier) לטלוירז (Taluyers) שבמזרח צרפת והצטרפה להכשרה שכללה 22 צעירים יהודיים שכולם נשאו מסמכים מזויפים ופעלו תחת זהות בדויה. שם פגשה את בן זוגה, קלוד המנדינגר. בספטמבר 1943 נקראה על ידי אמה לסייע למשפחה לברוח לשווייץ לאור מעצרו וגירושו של אביה. המנדינגר ומשפחתה חצו את האלפים ברגל בסיועו של מדריך, אך נעצרו לאחר שחצו את הגבול לשווייץ והוחזקו במעצר בז'נבה[2]. לאחר שחרורם ממעצר נשלחה משפחת פייסט למחנה פליטים שם עבדה המנדינגר כמורה. במחנה, שמעה שהאוז"ה מכשיר עובדים סוציאליים להתמודד עם מצבים שלאחר המלחמה ונרשמה להכשרה והתקבלה. היא רצתה מאוד לעזוב את המחנה וכחלק מעבודתה ראיינה ילדים פליטים שנסעו עם מסמכים מזויפים במטרה לגלות את זהותם האמיתית ולאחדם עם משפחותיהם. במאי 1945 נענתה לקריאה של אוז"ה להתגייס למאמץ לדאוג לילדים ניצולי מחנה בוכנוואלד. היא הגיעה בית היתומים לשאטו דה אמבלוי (Chateau d'Ambloy) והחליפה את המנהל שהתקשה להתמודד עם הנערים. היא נשארה שם עד ספטמבר 1947 כשלאחרון הילדים נמצא סידור קבוע[1]. אחרי המלחמה חודש הקשר בינה לבין מי שיהיה בעלה לעתיד קלוד המנדינגר, הם התחתנו ועברו לגור בישראל. אמא של המנדינגר הצטרפה אליהם.

השכלה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלת תואר ד"ר במדעי הרוח.

מיוני 1945 ועד מאי 1947 ניהלה את בית היתומים היהודי של פליטי מחנה הריכוז בוכנוואלד, מטעם ארגון ההצלה והסעד אוז"ה באמבלוא ואחר כך בטאוורני שליד פריס. עם ילדי בוכנוואלד שבהם טיפלה נמנים אלי ויזל והרב ישראל מאיר לאו.

בספרה ילדי בוכנוואלד שיצא לאור בעברית, אנגלית וצרפתית חזרה המנדינגר אל הילדים בהם טיפלה אחרי המלחמה.[3]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היבטים על ניצולי השואה מתוך גישה פסיכולוגית, תל אביב : המכון לחקר עמנו, 1984
  • ילדי בוכנוואלד : ניצולים וקורותיהם, ירושלים: ר' מס, 1990
  • תולדותיה של יהודיה נודדת, ירושלים : 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Photo Archives, digitalassets.ushmm.org
  2. ^ 2.0 2.1 Judith Hemmendinger, Robert Krell, The Children of Buchenwald: Child Survivors of the Holocaust and Their Post-war Lives, Gefen Publishing House Ltd, 2000-01-01
  3. ^ JewishPost.com - The Children of Buchenwald, www.jewishpost.com