יהדות אוקראינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יהודי אוקראינה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: סגנון בעייתי, חוסר פירוט ומקורות אלמוניים ולקויים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יהדות אוקראינה
מפת תחום המושב
מפת תחום המושב
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
קייב, דניפרו, חרקוב, אודסה
שפות
רוסית, אוקראינית, יידיש, עברית
דת
יהדות
אנדרטה בהיכל יהדות ווהלין בגבעתיים

יהדות אוקראינה היא קהילה יהודית גדולה במזרח אירופה, באזור התואם לגבולותיה הנוכחיים של אוקראינה.

יהודי אוקראינה סבלו מפוגרומים ואנטישמיות גואה שהגיעה לשיאה במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה קהילות יהודיות רבות נרצחו והושמדו.

נציגים בולטים של יהדות אוקראינה: רבי מנחם מנדל שניאורסון, הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, שלום עליכם, אחד העם, זאב ז'בוטינסקי, יוסף טרומפלדור, גולדה מאיר, לוין קיפניס, חיים הזז, אבא קובנר, אברהם שלונסקי, חיים נחמן ביאליק, אפרים קציר ולוי אשכול.

ישנם 250,000 יהודים החיים באוקראינה נכון לשנת 2013. אליהו בירנבאום, העוקב אחרי מצבן של הקהילות היהודיות בעולם, סבור כי "רוב רובם של כמיליון היהודים (או זכאי חוק השבות) החיים היום לפי הערכות שונות ברוסיה ובאוקראינה, אינם קשורים לקהילה, לבית כנסת או לזהותם היהודית.

תולדות היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של קייב, בירת אוקראינה בכתבים יהודיים מופיע במכתב קייב מן הגניזה הקהירית. בגניזה נמצא מכתב של סוחרים יהודים, המתוארך למאה התשיעית ובו נכתב כי אחד הסוחרים נקלע לחובות ונלקח לשבי לעיר קייב. חבריו שלחו איגרות בעברית לקהילות היהודיות לשם גיוס סכום הכסף הנדרש על מנת לפרוע את החוב.

היהודים הראשונים שהתיישבו באוקראינה עשו זאת במאה השביעית בתקופת ממלכת הכוזרים.[דרוש מקור] המסורות ההיסטוריות מספרות שאל הנסיך ולדימיר הגיעו יהודים מהממלכה הכוזרית וניסו לייהד אותו, אך הוא בחר להתנצר.

במאה ה-12 הגיעו לאוקראינה יהודים ממרכז אירופה ובמאות ה-15 וה-16 הגיעו אליה יהודים מפולין.

במאה ה-18 הייתה אוקראינה מרכז העצבים של תנועת החסידות, וממנה התפשטה החסידות ברחבי מזרח אירופה, בצפון אוקראינה פעלה בעיקר חסידות צ'רנוביל ובמערב אוקראינה פעלה בעיקר חסידות רוז'ין.

במאה ה-19 עודדה הממשלה הרוסית ששלטה באוקראינה התיישבות של יהודים בחקלאות באזורי דרום אוקראינה, בקרבת הים השחור ומולדובה והוקמו כמה מושבות יהודיות חקלאיות באוקראינה.

יהודים רבים מאוקראינה הצטרפו לתנועות ציוניות למיניהן, ורוב העולים בעלייה השנייה היו יהודים מאוקראינה. ב-1957 נידונו ארבעה יהודים למאסר על "פעילות ציונית", ביניהם ברוך מרדכי וייסמן שיומנו העברי הוברח ופורסם בישראל. ב-1959, ביובל המאה להולדת שלום-עליכם, תלו היהודים שלט זיכרון על פתח הבית שבו התגורר הסופר בשעתו; באותה שנה סגרה העירייה את בית-העלמין הישן ליד באבי-יאר אך התירה ליהודים את העברת העצמות לבית-עלמין חדש.[1]

כתובה מאוקראינה

הפרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב התושבים באוקראינה, ובעיקר בקרב הכפריים, שררה אנטישמיות חריפה ומדי פעם בפעם ערכו האוקראינים פרעות ביהודים. הפרעות הקשות ביותר שערכו התושבים ביהודים, מלוות במעשי אכזריות נוראים, היו גזירות ת"ח ות"ט בימי מרד חמלניצקי בפולנים. במהלך הפרעות נרצחו 40 ל-50 אלף יהודים, וקהילות רבות נפגעו קשות.[2]

בשנת 1768 נערכו פרעות ביהודים על ידי ההיידמקים, שהיו כנופיות של קוזקים.

החל מסוף המאה התשע עשרה נערכו פוגרומים בהשראת הממשל. ראשיתן ב"סופות בנגב" ב-1881.

ב-1919 וב-1920, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, הייתה אוקראינה לזירת מלחמה בין כמה צבאות שונים, שכולם ערכו מעשי טבח ביהודים. לפחות 50,000 (100,000 נחשב למספר סביר) יהודים נרצחו, ורבים נאנסו ועונו, במאורעות שנודעו כפרעות פטליורה.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל גרמני יורה באם ובנה באחד ממבצעי הרצח ההמוני של יהודים על ידי ירי אל בורות, 1942

בשנת 1940, שנה לפני מבצע ברברוסה שבו כבשה גרמניה הנאצית את אוקראינה, חיו באוקראינה כ-2.4 מיליון יהודים, רובם נספו בשואה. למרות שיתוף פעולה יחסי בין האוקראינים לגרמנים הצליחו כ-850 אלף מתוך כ-2.4 מיליון מיהודי המדינה לברוח מאוקראינה במהלך המלחמה, בעיקר לשטחים אחרים בברית המועצות כמו סיביר, אוזבקיסטן ומדינות נוספות במרכז אסיה שהיו חלק מברית המועצות.

רבים מהיהודים כלל לא נלקחו למחנות השמדה. הם נרצחו על אדמת אוקראינה בהמוניהם, וגופותיהם רוכזו בבורות על ידי יחידות האס-אס ומשתפי פעולה אוקראינים. ראשית היה נמסר שעל היהודים להתכנס במקום מסוים. משם הובלו ברגל למרחק של כמה קילומטרים, עד שהגיעו לאזור ובו גיא טבעי - ושם נורו למוות, לעיתים אפילו מבלי שחפרו בורות קודם לכן. לפי ההערכה, בכל רחבי רוסיה יש בין 2,000 ל-3,000 מקומות הנחשבים "גיא הריגה". כמעט ליד כל כפר שהיו בו יהודים ניתן לזהות את גיא ההריגה וקבר האחים ביער הסמוך.

המספר המשוער של היהודים שהושמדו על אדמת אוקראינה מגיע ל-900,000.

באבי יאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – באבי יאר

יהודי קייב הגיעו לבאבי יאר אחרי פרסום הכרזה הבאה: ב-28 בספטמבר 1941 פורסמה ברחבי קייב מודעות של פלוגת התעמולה 637 בדפוס הארמייה השישית, בזו הלשון:

"על כל (היהודים) המתגוררים בקייב וסביבותיה להתייצב בשעה 8:00 בבוקר יום שני 29 בספטמבר 1941 בפינת הרחובות מלניקובסקי ודוחטורוב (על יד בית הקברות). עליהם לקחת עמם מסמכים, כסף, חפצי ערך, בגדים חמים, לבוש תחתון וכדומה.

כל (יהודי) שלא יבצע הוראה זו ויימצא במקום אחר כלשהו יירה.

כל אזרח שיכנס לדירות שפונו על ידי (היהודים) ויגנוב רכוש יירה.

לפי דוח מס' 101 של האיינזצגרופן, 33,771 יהודים נטבחו ב-29 וב-30 בספטמבר בבאבי יאר. במהלך השנה שלאחר הרצח הובלו לבאבי יאר והומתו שם בהריגה 15,000 יהודים נוספים שנתפסו בעיר ובסביבתה.


בשנת 1991 הוצבה אנדרטה לזכר הקורבנות היהודים של באבי יאר. ב־29 בספטמבר 2006 נערך טקס לציון 65 שנה לטבח, ובו מי שהיה הרב הראשי לישראל בשנים 19932003, ישראל מאיר לאו, נשא תפילת יזכור. באותו מעמד הוענק גם עיטור הגבורה של הצבא האוקראיני לאנטולי שפירו, רב-סרן יהודי שפיקד על יחידה מהצבא האדום שהשתתפה בשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו רוב היהודים לאוקראינה, לא הורשו היהודים לצאת ממנה עד לשנות ה-70 ולאחריהן בשנת 1989 ושנות ה-90. בשנת 1999, לאחר סוף ההגירה מאוקראינה היו בה כ-840 אלף יהודים. ב-1966 דחה הוועד המרכזי של המפלגה במוסקבה בקשה מטעם יהודי קייב לחדש את פעולת התיאטרון היידי. קייב הוסיפה לשמש מרכז לסופרים ביידיש, רבים מהם יוצאי מחנות מתקופת סטלין, כגון: איציק קיפניס, הירש פוליאנקר, נתן זבארה, אלי שכטמן ויחיאל פאליקמן. הודפסו ספרים יהודיים במקור ובתרגום לרוסית ואוקראינית.

באותה השנה נהרו רבבות יהודים מאוקראינה כולה לדוכן הישראלי בתצוגה חקלאית בין-לאומית בענף הלול וכעבור שנה, בעקבות מלחמת ששת הימים, ניתן ביטוי פומבי לרגשות היהודים בניסיונות חוזרים להביע את זהותם הלאומית ביום-השנה לטבח באבי-יאר. ב-1968 נאסר המהנדס היהודי בוריס קוצ'ובייבסקי באשמת "הוצאת דיבה על המשטר הסובייטי", לאחר שביקש היתר יציאה לישראל בשבילו ובשביל אשתו הלא-יהודיה; בקיץ 1970 חתמו עשרה יהודים מקייב על מכתב גלוי שלפיו ויתרו על אזרחותם הסובייטית וביקשו להיות אזרחי מדינת ישראל.[1]

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם למפקד אוכלוסין משנת 2001 היו באוקראינה קצת יותר מ-100 אלף יהודים, זאת לעומת 487 אלף לפי מפקד של שנת 1989. ההערכות הנוכחיות נעות בין 100,000 לחצי מיליון - אין מספר מדויק.

יש כמאה קהילות גדולות וקטנות. הקהילות הידועות הן: קייב, ברדיצ'ב, אודסה, ז'יטומיר, מיקולאייב, חרקוב, למברג, סדיגורא פרבר של צ'רנוביץ', דונייצק, דניפרופטרובסק, מז'יבוז' - עירו של הבעל שם טוב, ואומן עירו של רבי נחמן מברסלב, בה יש 50 יהודים, מלבד עשרות האלפים הפוקדים את המקום.

על פי נתונים אשר הוצגו בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, פחות מ-20% מכל יהודי רוסיה ואוקראינה חשופים לתוכניות בנושאי יהדות או חינוך.

מספר היהודים פוחת כל שנה עקב התבוללות, ילודה קטנה והגירה של יהודים לארצות אחרות. בבתי ספר של חב"ד המקבלים רק יהודים לפי ההלכה, אצל 90% מהתלמידים רק האם יהודיה.

בשנת 1991 הוקם התאחדות הארגונים והקהילות היהודיות של אוקראינה - ארגון גג של יהודי אוקראינה.

הפעילות בקייב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר קיימות הקהילות הבאות:

אליהו בירנבאום, שביקר בעיר במסגרת תוכנית "שטראוס-עמיאל" להכשרת רבנים לגולה, מציין כי לפני מהפכת אוקטובר בשנת 1917 נאמד מספר בתי הכנסת ביותר ממאה.

בקייב פועלים שישה בתי ספר, מהם שלושה של חב"ד. בעיר יש גם סניף של ישיבת "אש תורה".

בבתי הכנסת באוקראינה ניתן להבחין בתופעה מיוחדת. על קירות בית הכנסת מופיעים בשפה העברית משפטים המבטאים את רחשי לב הציבור. כך למשל בקייב בבית הכנסת "פודול" כתוב: "מה נורא המקום הזה" - המשפט מקובל בבתי הכנסת אך המסורת המקומית מספרת כי הכוונה הייתה לסובייטים. בבתי כנסת אחרים מופיעים הפסוקים:

  • "ברוך שלא נתננו טרף לשיניהם".
  • "אנא ה' מלטה נפשי".

יהודי אוקראינה וקייב אינם מצטרפים לקהילות למרות ההתעוררות היהודית. יש המעדיפים להסתיר את זהותם. שלוחי חב"ד הם מהבודדים המפיצים יהדות בגלוי במקום. בשנת 2010 נפתח בבית הכנסת המרכזי 'ברוצקי' מכון להכשרת רבנים המגיעים מארצות הברית ומישראל לשנת לימודים והכנה למבחני הרבנות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 קהילת יהודי קייב, מאגרי המידע הפתוחים של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. 20-02-2019
  2. ^ Weinryb, Bernard Dov. The Jews of Poland: A Social and Economic History of the Jewish Community in Poland from 1100 to 1800. Jewish Publication Society (1973). ISBN 9780827600164. עמוד 197