יהושע בן נון
 | |||||
| יהושע בציור קיר בבית הכנסת בדורה אירופוס, המאה ה-3 | |||||
| לידה | ארץ גושן, מצרים | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
ב'תקט"ז (1245 לפנה"ס) כנען | ||||
| מקום קבורה | תמנת חרס, ארץ ישראל | ||||
| |||||
.jpg)
יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (הושע בן נון) הוא דמות מקראית. על פי המקרא היה נשיא שבט אפרים, מנהיג עם ישראל אחרי מות משה וכובש הארץ בתקופת התנחלות השבטים. קודם לכן היה משרתו של משה וגם תלמידו. במעמד הר סיני ליווה את משה בדרכו לקבל את לוחות הברית עד מרגלות ההר, ויחד עם כלב בן יפונה היה במיעוט משנים עשר המרגלים שתמך במשה. לפי התלמוד, אחד התנאים סבר שהוא אף כתב את שמונת הפסוקים האחרונים בתורה, המתארים את מות משה והחלפתו, וכן שהוא הכותב של ספר יהושע[1].
יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע"[2].
לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הנהיג יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל בכיבוש יריחו וכיבוש העי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: ”שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון”), כיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון. יהושע גם הוביל את מעמד הברכה והקללה עם כניסת עם ישראל לארץ, כפי שהנחה משה בציווי המובא בספר דברים. לפי המקרא נחלת יהושע בן נון הייתה בתמנת חרס ושם נקבר.
יהושע נחשב לשופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים[3]. רבי משה בן מיימון מביא את סמיכת יהושע בתור דוגמה למינוי מלך על ידי סנהדרין ונביא[4].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המסורת נולד יהושע במצרים בשם הושע בן נון. הוא השתייך לשבט אפרים והיה נכדו של אלישמע בן עמיהוד, נשיא שבט אפרים[5].
דעות שונות ניתנו לגבי שנת לידתו של יהושע. סדר הדורות מביא בסתם דעה שיהושע נולד בשנת ב'ת"ו לבריאת העולם (1354 לפנה"ס), והיה בן 42 ביציאת מצרים[6]. מקור דעה זאת בסדר עולם, שיהושע היה בכניסה לארץ בן 82, והנהיג את ישראל 28 שנים[7], עד למותו בגיל 110[8], בשנת ב'תקט"ז לבריאת העולם[9] (1244 לפנה"ס). בנוסף, מביא סדר הדורות את עמדתם של הרשב"ץ ושל הרב אברהם אבן עזרא שיהושע נולד בשנת ב'שצ"ב, כלומר היה בן 56 ביציאת מצרים[10]. לפי דעה זאת, היה יהושע בן 96 בכניסה לארץ ישראל והנהיג את העם 14 שנים עד מותו.
אליהו שץ טוען[11] שיהושע היה רק בן 19 בעת יציאת מצרים, בן 20 בזמן חטא המרגלים, ובן 59 בעת הכניסה לארץ ישראל ובהתאם כותב שיהושע הנהיג את ישראל במשך 52 שנה. את עמדתו הוא מבסס על הניגוד בין הפסוקים[12]:
- "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי. אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ. וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה."
לבין הפסוקים[13]:
- "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי. אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן."
בפסוקים הראשונים, הקובעים שהאנשים שראו את יציאת מצרים לא יכנסו לארץ, מוחרג רק כלב, בעוד בפסוקים האחרונים הקובעים שבני ה-20 ומעלה בעת חטא המרגלים לא ייכנסו לארץ, מוחרגים יהושע וכלב. בהתאם מסיק אליהו שץ שביציאת מצרים יהושע היה צעיר מכדי להכלל בגזירה על הכניסה לארץ, בעוד בעת חטא המרגלים הוא היה כבר בן 20 ונכלל בגזירה.
הרב יצחק אברבנאל[14] מביא ראייה לגילו המבוגר של יהושע בכך שכבר לאחר כיבוש הארץ ועוד לפני חלוקתה כתוב[15]:
- "וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ."
הטוענים שיהושע היה צעיר בעת חטא המרגלים מביאים חיזוק מהפסוק בעת חטא העגל[16]: "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" אברהם אבן עזרא הטוען שיהושע היה אז מבוגר מפרש שהמילה נער מתייחסת לטיב השירות של יהושע את משה, ולא לגילו הכרונולוגי.
דמותו בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרב נגד עמלק[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקרא מאזכר לראשונה את יהושע בספר שמות. שם הוא מתואר כמי שמצווה על ידי משה לארגן צבא מקרב בני ישראל ולנצח עליו במלחמה כנגד עמלק:
וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי.
בהמשך מתואר כי יהושע מילא בקפדנות את דבריו של משה, והצליח מבחינה מלחמתית - ”וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב”, ומשה מקבל צו אלוהי - לומר באוזני יהושע כי רצון האל הוא למחות את עמלק מתחת השמים.
משרת משה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסמיכות לתיאור מעלתו הגדולה של משה, יהושע מתואר כעוזרו הנאמן והמסור של משה: ”וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.” (ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"א)
יהושע הוא האדם היחיד המלווה את משה להר סיני (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים י"ג–י"ד) ושב איתו עם הלוחות (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"ז). התורה מציינת כי פעמיים יהושע שוגה בטעויות קלות ומשה מתקנו. הוא מזהה את רעש המחולות של העגל בטעות כקולות מלחמה (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"ז). בפעם אחרת כאשר אלדד ומידד מתנבאים במחנה, הוא מקנא למשה ותובע ממנו לאוסרם, אך משה משיב לו ”ומי יתן כל עם ה' נביאים”.
ריגול הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת ניסיון הכניסה הראשון לארץ ישראל משה בוחר את יהושע להיות אחד משנים עשר המרגלים, תוך שהוא משנה את שמו מ"הושע" ל"יהושע"[17]. בניגוד לעשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, יהושע ביחד עם כלב בן יפונה טוען כי הארץ טובה מאוד וניתנת לכיבוש (ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק י"ד). בספר דברים מתואר כי מיד לאחר חטא המרגלים נמסר למשה מה' כי יהושע הוא האדם המיועד להנחיל לבני ישראל את ארץ ישראל, ושעל כן הוא צריך לחזק ולטפח אותו לקראת התפקיד - ”יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה, אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל” (ספר דברים, פרק א', פסוק ל"ח), ואכן משה מטפח אותו (ספר דברים, פרק ל"א, פסוק כ"ג), ואף נותן לו גיבוי לעיני כל ישראל בסוף ימיו:
וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם.
הסמכת יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד מתואר כי יהושע מצטרף לשירת האזינו שמשה אומר, אולי כחלק מהעדות שהשירה הזו אמורה להעיד כלפי עם ישראל (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק מ"ד). יהושע מתואר על ידי ה' באוזני משה, כ"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (ספר במדבר, פרק כ"ז, פסוק י"ח), ומשה מתבקש בסוף ימיו לסמוך את ידיו עליו. תיאור דומה קיים בסוף ספר דברים, שם מתואר כי יהושע מלא ב"רוח חכמה", בשל סמיכת ידיו של משה עליו, והדבר מקנה לו סמכותיות רבה בקרב העם שמוכן לציית לו בשל כך.
דמותו בספר יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר יהושע ממשיך את הקו של יהושע כתלמידו המסור של משה וכממשיך דרכו. יהושע מתגלה כמנהיג וכמצביא נחוש ואמיץ, הקשור לה' בקשר הדוק, הדואג לרוחניותו של העם, לא פחות ממה שהוא דואג למורל הקרבי שלו. הספר מתאר נקודות דמיון רבות בין השניים, כדי לחזק את התפיסה, שיהושע הוא המשכו המובהק של משה:
- יהושע בוקע את נהר הירדן כפי שמשה ביקע את ים סוף.
- ליהושע יש גילוי של מלאך, כפי שלמשה היה גילוי של הסנה (ספר יהושע, פרק ה', פסוק י"ג).
- הוא שולח מרגלים, כפי שמשה שלח מרגלים.
- הוא נופל על פניו בשעת משבר (ספר יהושע, פרק ז', פסוק ו'), כפי שנהג משה לעשות.
- הוא מעניש את החוטאים בחומרה (ספר יהושע, פרק ז', פסוק כ"ה) כפי שמשה העניש (ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ו).
- הוא מוביל את מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל בו נכרתת ברית עם ה'.
- הוא מצביע בכידון במלחמת העי, כפי שמשה הצביע בידיו (ומטהו) במלחמת עמלק.
- הוא מחזק את לב ראשי צבאו (ספר יהושע, פרק י', פסוק כ"ה), כפי שמשה מחזק אותו (ספר דברים, פרק ל"א, פסוק ז').
- הוא כורת ברית נוספת בין בני ישראל וה' בשכם (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק כ"ה), בדיוק כפי שמשה כרת ברית נוספת בעבר הירדן בערבות מואב (ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק ס"ט).
- יהושע במותו מכונה "עבד ה'" (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק כ"ט), בדיוק כפי שמשה כונה במותו (ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק ה'). תחת הנהגתו בני ישראל עובדים את ה' (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"א), כפי שעבדו אותו כאשר חי משה.
ניסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהושע כמשה מחולל ניסים ובעל יכולת לגייס את האל לטובת עם ישראל, ”כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל”, בדומה לכתוב ביציאת מצרים: ”ה' ילחם לכם ואתם תחרישון”. תחת הנהגתו הירדן נבקע, חומת יריחו הבצורה נופלת תחתיה, אבני ברד גדולות נופלות על האויבים, והשמש והירח נעצרים - ”עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו”. למעשה המקרא מציין שיהושע היה האדם היחיד שאלוהים נשמע לפקודתו, ובכך הוא מתעלה אף על משה:
אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לה'... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן... וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ...
אפשר לומר שהמסר של ספר יהושע, הוא שיהושע מוציא לפועל באופן מדויק ודקדקני את דבריו של משה, מבלי להוסיף או להחסיר:
כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
מותו וצום יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – צום יהושע
יהושע היה בן 110 שנה במותו[8]. בספרות חז"ל מוזכר כי יש לצום תענית צדיקים ביום פטירתו, אך קיימת מחלוקת לגבי התאריך המדויק של יום זה: המקורות הקדומים מציינים את פטירתו בי"ח באייר[18]. במקורות המאוחרים יש שכתבו כ"ו בניסן[19], כ"ח בניסן[20] או כ"ט בניסן[21]. כיום לא נהוג לקיים את צום יהושע.
מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – קבר יהושע בן נון
לפי ספר יהושע, מקום קבורתו של יהושע בן נון הוא בתמנת סרח שבהר אפרים:
וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן לְהַר-גָּעַשׁ.
כיום נהוג לזהות כקברו את האתר שנקרא קבר יהושע בן נון בשומרון, אם כי לפי מסורות שונות מימי הביניים, המובאות בין היתר בידי רבי פתחיה מרגנשבורג, מזוהה קברו בבקעת ארבל שבגליל התחתון[22][23], ומסורות אחרות מזהות את קברו עם נבי יושע בגליל העליון ועם "נבי ינון" שליד שכם.
בספר שופטים מופיע השם ללא שיכול האותיות: "תמנת חרס"[24]. "חרס" הוא השמש ועל פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י[25], על קברו של יהושע הועמדה תמונת שמש[26].
בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדברי חז"ל, מציינים את המדרג שבין מנהיגי ישראל באמרה "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה"[27] לפי הפסוק "ונתת עליו מהודך" - ולא כל הודך[28]. ליהושע בן נון מיוחסות תקנות הנוגעות לכניסת בני ישראל לארץ ישראל. כך, הברכה השנייה בברכת המזון, ברכת הארץ, מיוחסת ליהושע. כמו כן, מיוחסות ליהושע בן נון עשר תקנות הנוגעות לשימוש מותר ברכוש של אנשים אחרים הנקראות עשר התקנות של יהושע. תקנות אלו הן:
- מותר לאדם לרעות צאן בחורשה פרטית שבה אילנות זקנים, אך לא בקר. וחורשה פרטית שאילנותיה צעירים אסור לרעות בה, לא צאן, ולא בקר, אלא ברשות הבעלים.
- מותר לאדם ללקט עצים להסקה משדה חברו, ובתנאי שיהיו זרדים פשוטים שאין בכוחם להשריש, אבל שאר עצים אסור.
- מותר לאדם ללקט משדה חברו עשבי בר העולין מעצמם, חוץ משדה תלתן שזרעה לבהמה.
- מותר לאדם לקטום ייחורים[29] משדה חברו חוץ מגרופיות של זית[30], ובלבד שיקטום ייחורים קטנים בלבד, ומאזורים בעץ שאינם מולידים פרי ואין בהם הפסד.
- מעיין חדש שהחל נובע בשדה פרטית, מספק מים לכל בני העיר.
- מותר לכל אדם לדוג דגים מהכנרת, אף על פי שהיא בנחלת שבט נפתלי. ובתנאי שידוג בחכה בלבד. לבני השבט מותר לדוג אף עם רשת.
- מותר לאדם הנמצא בדרך ונזקק לצרכיו, לסטות מן הדרך ולעשות את צרכיו מאחורי גדר של שדה, ואפילו גדל בה גידול יקר.
- מי שתעה בין הכרמים, יכול להסיט את ענפי הגפנים לכאן ולכאן, עד שיחזור לדרך.
- בחורף כאשר דרכי-הרבים מלאות בוץ, מותר לעוברי הדרכים, להלך בדרכים, שבצידי שדות פרטיות.
- מת מצווה, קונה מקומו, ונקבר במקום שנמצא בו. ובתנאי שלא היה מוטל על הגבול בין שני שדות, או בשטח ששייך למדינה, שבמקרים אלו, מביאים אותו לבית הקברות.
מדרשי אגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המדרש, יהושע בן נון נישא לרחב הזונה מיריחו לאחר שהתגיירה[31]. וכן מובא בחז"ל כי ליהושע לא היו בנים, כי אם בנות.
במדרש אגדה שפורסם לראשונה במאה ה-18[32] מובא מעשה מוזר הקושר את השם נון - בארמית דג, לזה שהוריו השליכו אותו ליאור ובלע אותו דג, פרעה צד את הדג ומצא את יהושע בתוכו, גדלו בביתו ומונה ל"ריש קטיעיא" (תליין), בתוקף תפקידו הרג את אביו, וכשנודע לו על כך עשה תשובה. יש שפקפקו באותנטיות של מדרש זה[33], והרב מרדכי הכהן[34] סבר שזו רק בדייה שמבוססת על אדיפוס, מהמיתולוגיה היוונית.
בספר דברי הימים, שם אביו "נון" מנוקד בחולם ולא בשורוק[35], עובדה המרחיקה עוד יותר את אגדת הדג.
התייחסויות במחקרים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך סקר הר מנשה, שנערך בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, חשף פרופ' אדם זרטל מאות אתרים ארכאולוגיים בגב ההר מן המאה ה-13 לפנה"ס, בעלי מאפיינים ייחודיים אותם ייחס לחדירת שבטי ישראל בתקופתו של יהושע בן נון. הממצא הידוע ביותר הוא מזבח הר עיבל, אותו זיהה זרטל עם המזבח שעל פי המקרא הוקם על ידי יהושע בן נון במעמד הברכה והקללה. זיהוי זה לא התקבל על מרבית הארכאולוגים המקראיים, שהציעו הסברים חלופיים לממצאים[36], והוא נוגד את האזכור בתלמוד שקבע כי בתום המעמד פירק יהושע את המזבח והעביר אותו לגלגל[37].
תיארוך הממצאים המיוחסים לתקופתו של יהושע בן נון על פי זרטל חופף לתיארוך המסורתי לתקופה זו על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית ללא התיקון של השנים החסרות.
ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס בן המאה השישית כותב בספר "היסטוריה של המלחמות"[38] כי יש מבצר בנומידיה, במקום שבו שוכנת העיר טיגיסיס (אנ'), ושם יש שני עמודי אבן עם כתובת בשפה הפיניקית: "אנו הם אלו שנמלטו מפניו של יהושע השודד, בן נון". יש פולמוס בין ההיסטוריונים על ערכה של העדות הנ"ל[39].
חקר המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקובל במחקר כי הטקסטים המקראיים שמספרים על ימי יהושע נכתבו מאות שנים אחרי התקופה אותה הם מתארים, שכן תרבות כתיבה בעברית התפתחה בארץ ישראל רק במהלך האלף הראשון לפנה"ס, ועל כן מקובל לא לראות בתיאור המקראי תיאור היסטורי מדויק[40][41][42].
יש הסבורים שתיאורי הכיבוש בספר יהושע אינם מהווים בעיקרם תיעוד של מאורעות היסטוריים[43]. לדוגמה, ערים מסוימות שכבש יהושע על פי המקרא נכבשות מחדש בידי אחרים מאוחר יותר, והעי קרויה בשם שעשוי לרמז על היותה תל חורבות. מכאן, על פי המקובל בביקורת המקרא, סביר להניח שמי שכתב את ספר יהושע, או שליקט מקורות שונים המתייחסים למסע הכיבושים, היה חסר מידע לגבי הנפשות הפועלות, ושמו של יהושע הואצל על הכיבושים על מנת להעצים את אישיותו. טענת חלק מהחוקרים שדווקא תקופת השופטים מייצגת יותר נאמנה את כיבוש הארץ[44].
דמותו בגליל באלף הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהושע נחשב לדמות חשובה בקרב יהודי הגליל במאות הראשונות לספירה. הוא תואר ככובש הארץ וכמחולל נסים, בגרסאות שונות של הסיפור המקראי[45].
לזכרו הונהג צום יהושע, בתאריכים שונים, שהמאוחר מביניהם הוא י"ח באייר. כמו כן, יהושע הוזכר בהקשרים של רעידת אדמה שהתרחשה במותו.
במאה ה-7 כבר קיימת עדות ברורה המציגה את הקשר בין התאריך י"ח באייר לבין צום יהושע:
וְכָל הָיָה חָת מִשְּׂפַת שָנִי
בִּהְיוֹת בִּן נוּן מַנְהִיג שְאוֹנִי
וַיַּחְמוֹס יָמָיו וּבוֹ אִישוֹנִי
בִּשְמוֹנָה עָשָׂר בַּשֵּנִי.
— אלעזר הקליר, אהלי איכה גילו קדישים
עדות נוספת לכך ניתן למצוא גם מהמאה ה-8:
פָּסוֹחַ וְגָנוֹן טְמֵאִים בְּיַשְּׁבוֹ
צוֹם יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר בּוֹ
אִיָּיר / קֵרְבָם וְצִיוָּם מִלִּשְׁבּוֹר עֶצֶם בּוֹ
רִבְּקָם מַצּוֹת וּמְרוֹרִים וְרֺאשׁוֹ וְקִרְבּוֹ.
— קידוש ירחים דרבי פנחס ברבי יעקב הכהן, חודש אייר
החוקר אלחנן ריינר העלה את האפשרות כי מיתוס זה היה המקור למיתוס על ישו[45]. עוד טען ריינר כי דמותו של הרשב"י היא גלגול של דמותו של יהושע בן נון בגליל באלף הראשון לספירה. ריינר הצביע על כך ששתי הדמויות הן אבות מייסדים אגדיים ומחוללי נסים, לשתיהן קשר לרעידת אדמה, שתיהן קשורות בהר מירון כאתר פולחן (על פי הגרסה המזהה את קברו בגליל[22]) ושתיהן נפטרו ב-י"ח באייר.
בספרות ובשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים נחמן ביאליק התייחס לדמותו של יהושע בן נון ולחילופי המשמרות בינו לבין משה רבנו בשירו "מתי מדבר האחרונים" משנת 1896. ביאליק העמיד כמוטו לשיר את הפסוק המשנאי "משה מת יהושע מכניס" וכך הוא מתאר בו את יהושע: ”נוֹרָא הוֹד כִּפְנֵי מַלְאַךְ הַקְּרָב, יַעֲמֹד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן יִתֵּן קוֹל [...] קוֹלוֹ יֵצֵא כַּחֵץ, מָלֵא עָצְמָה, עֱזוּז, דְּבָרוֹ יִבְעַר כַּלַּפִּיד, כָּאֵשׁ”[46]. ביאליק לא רק תיאר בשירו את המאורעות התנ"כיים, אלא גם כיוון לשקף בשיר את קורותיו של עם ישראל באותה תקופה, ימי התעוררות הציונית המדינית מבית מדרשו של בנימין זאב הרצל.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליהו עסיס, ממשה ליהושע ומנס לטבע: עיון ספרותי בפרקי הכיבוש בספר יהושע, ירושלים: מגנס, תשס"ה
- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ה' - "יהושע תלמידו של משה"
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהושע בן נון, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- גליה סמו, אודות יהושע בן נון, באתר מקראנט
- דליה מרקס, יהושע בן נון: חניכות ומנהיגות, שיעורים בבית אבי חי
- אלכסנדר רופא, יהושע בן נון בתולדות המסורת המקראית - עשרה פרקים, באתר מקראנט
- רשימת מאמרים על יהושע בן נון באתר רמב"י
- יהושע כמשה, משה כיהושע בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
- שמואל אחיטוב, דמותו של יהושע, באתר מקראנט
- יהושע בן נון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- יהושע בן נון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'.
- ^ במדבר, י"ג, ט"ז, לפי פירוש רש"י שם, המסתמך על דברי הגמרא (מסכת סוטה, דף ל"ד, עמוד ב'). אך לדעת הרשב"ם שם ופרשנים נוספים (כגון רמב"ן על שמות, י"ז, ט'), משה שינה את שמו ל"יהושע" מיד בשעה שנעשה למשרתו.
- ^ מדרש במדבר רבה פרשה יד אות ד. רש"י במסכת סוכה דף כז עמוד ב. ר' דוד גנז בספרו צמח דוד, וכן העתיק בעל סדר הדורות. רבי אברהם זכות כתבו בספרו "ספר יוחסין" (מאמר ראשון, האלף השלישי, המאה השישית): "שפט יהושע כ"ח שנה". אמנם, רבי יצחק אברבנאל (בהקדמתו על ספר שופטים, אות יג. חלק מכותבי הדורות המאוחרים העתיקו את דבריו) מכנה את עתניאל בן קנז כ"השופט הראשון". יתכן, בגלל שיהושע היה גם מלך, אך עתניאל התחיל תקופה של שופטים שלא היו גם מלכים
- ^ הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"א ה"ג): "אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו"
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוקים כ"ו–כ"ז
- ^ סדר הדורות, מהדורת קארלסרוא, תקכ"ט, ב"א ת"ו, דף כ"ג עמוד ב', באתר היברובוקס
- ^ סדר עולם פרק י"ב
- ^ 1 2 ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק כ"ט.
- ^ סדר הדורות ב"א תקט"ז
- ^ סדר הדורות, מהדורת קארלסרוא, תקכ"ט, ב"א שצ"ב, דף כ"ג עמוד ב', באתר היברובוקס
- ^ אליהו שץ, אמיתות כרונולוגיית התנ"ך, הוצאת אל"ף, 1986, עמ' 86-87
- ^ ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק כ"ב-כד
- ^ ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק כ"ט-ל
- ^ פירוש אברבנאל - נביאים ראשונים, מהדורת ירושלים, תשט"ו, דף רלג, באתר היברובוקס
- ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק א'
- ^ ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"א
- ^ על פי האר"י האות יוד נלקחה משמה של שרה אמנו שהתחלף משרי לשרה והניקוד ליוד נלקח מהמילה בן ועל כן נכתב בתורה תמיד בן בניקוד חיריק.
- ^ אלעזר בירבי קליר, אהלי איכה גילו קדישים.
- ^ הלכות גדולות הלכות תשעה באב
- ^ כלבו סימן ס"ג
- ^ ארחות חיים עמוד רי"ד
- ^ 1 2 סבוב הרב רבי פתחיה מרגנשפורג, עמ' 56, אתר דעת
- ^ אלחנן ריינר, "יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי)", תרביץ פ [ב] (טבת תשע"ב), עמ' 180–182
- ^ ספר שופטים, פרק ב', פסוק ט'.
- ^ רש"י על יהושע כד, פסוק ל
- ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 61–62
- ^ בבלי, בבא בתרא עה עא
- ^ רש"י,במדבר כז, יח-כ
- ^ ייחורים - ליצירת שתילים חדשים לשדהו, או להרכבה על עציו.
- ^ גרופיות הן ענפים צעירים הצומחים בתחתית העץ מבסיסו. והסיבה שאסור לאדם לקטום גרופיות של זית משדה חברו היא שהגרופיות בלבד (ולא ענפי עץ אחרים) משמשים להצמחת עצים חדשים, ועל כן הן חשובות לבעלים.
- ^ מדרש רבה קוהלת, פרשה ח, פסקה י, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד ב' - ^ נדפס לראשונה בספר שבחי ארץ החיים, ווילנא, תרל"ז, עמוד י"ז. וכן בהקדמת ספר "רב פעלים" לר' אברהם בן הגר"א ובעיתון המגיד גיליון 28 עמוד 259.
- ^ הרב יצחק ישעיה וויס, ישורון "מדרש חז"ל או מדרס עמי ארצות", כ"א עמוד תשס"ה. כ"ב עמוד תתנ"ב.
- ^ הרב מרדכי הכהן, מנהיגותם של משה ויהושע, מחניים קכ"ח-ק"ל, עמ' מב ואילך
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק כ"ז
- ^ Ralph K. Hawkins, The Iron Age I Structure on Mount Ebal: Excavation and Interpertation, עמ׳ 316
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ו, עמוד א' וכן פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ה, עמוד ב'
- ^ ספר 4, פרק 10 (באנגלית)
- ^ ראה מאמרו של פיליפ שמיץ, לעניין האמינות והאותנטיות של הנ"ל
- ^ יורם כהן, כתיבה, קריאה ואוריינות במזרח הקדום, יד בן צבי, עמ' 174
- ^ Eerdmans Commentary on the Bible
- ^ Deuteronomy: Issues and Interpretation (עמ' 5)
- ^ Ann E. Killebrew, Biblical Peoples and Ethnicity: An Archaeological Study of Egyptians, Canaanites, Philistines, and Early Israel, 1300–1100 B.C.E. (SBL Archaeology and Biblical Studies 9), Atlanta, GA: Society of Biblical Literature, 2005, pp. 186-187 n. 15
- ^ אלי בר נביא (ע), תולדות עם ישראל, 1992
- ^ 1 2 אלחנן ריינר, "יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי)", תרביץ פ [ב] (טבת תשע"ב), 179–218
- ^ [http://benyehuda.org/bialik/bia021.html מתי מדבר האחרונים, באתר פרויקט בן-יהודה.
| ספר יהושע | ||
|---|---|---|
| הכניסה לארץ | שליחת המרגלים ליריחו • מעבר הירדן • ברית המילה בגלגל • מפגש יהושע עם המלאך | 
|
| כיבוש הארץ | מלחמת יריחו • מעשה עכן ולכידתו • כיבוש העי • מעמד הר גריזים והר עיבל • ברית הגבעונים • מלחמת מלכי הדרום • שמש בגבעון דום • מלחמת מלכי הצפון | |
| חלוקת הארץ לשבטים | נחלת שבט ראובן • נחלת שבט גד • נחלת שבט יהודה (רשימת ערי יהודה) • נחלת שבט מנשה • נחלת שבט אפרים • נחלת שבט בנימין • נחלת שבט שמעון • נחלת שבט זבולון • נחלת שבט יששכר • נחלת שבט אשר • נחלת שבט נפתלי • נחלת שבט דן • ערי הלויים • ערי המקלט | |
| סיום ספר יהושע | מזבח שניים וחצי השבטים • נאום יהושע • הברית בשכם | |
| דמויות בספר יהושע | יהושע בן נון • רחב • עכן בן כרמי • אדני צדק • הוהם מלך חברון • דביר מלך עגלון • יפיע מלך לכיש • פראם מלך ירמות • הורם מלך גזר • יבין מלך חצור • כלב בן יפונה • אלעזר הכהן • עתניאל בן קנז • עכסה | |
| נביאים בתנ"ך (מסורת ישראל) | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| בתורה |
| ||||||
| בנביאים |
| ||||||
| בכתובים | דניאל • עדו • חנני הרואה • עזריהו בן עודד • יחזיאל הלוי • אליעזר בן דודוהו • זכריה בן יהוידע • עודד | ||||||
| שבע הנביאות | שרה • מרים • דבורה • חנה • אביגיל • חולדה • אסתר | ||||||
| שונות |
| ||||||
| נביאי אומות העולם |
בעור • בלעם בן בעור • איוב • אליפז התימני • בלדד השוחי • צופר הנעמתי • אליהוא בן ברכאל הבוזי | ||||||
| מושגים |
| ||||||
| רשימת נביאים בתנ"ך • הבהרה: תבנית זו עוסקת בנביאים בתנ"ך. לא בספרי התנ"ך ולא באישים בתנ"ך • הרשימה לפי המסורת היהודית | |||||||
| תשעת המכובדים באמנות ימי הביניים | |
|---|---|
|
