יהושע אבן שועיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יהושע אבן שועיב (1280 בקירוב - 1340 בקירוב), רב ספרדי המפורסם בספר הדרשות שלו. הוא מוכר כתלמידו של הרשב"א, וכרבים מתלמידי הרשב"א (ר' יעקב ב"ר חננאל סקילי, רבנו בחיי; כך גם רבו של הרשב"א - רבנו יונה גירונדי) גם הוא כתב ספר דרשות על התורה.

דרשותיו נאמרו, כנראה, בפני הציבור בשבתות. כך יש להסיק מסיומו לדרשה בפרשת ואתחנן, בה הוא מציין ששבת זו חלה בחמישה עשר באב.[1]

גורם זה מסביר כמה מאפיינים של הדרשות, שנועדו ללמד את העם את המוסר ומעט הלכות הנלמדים מפרשת השבוע. לעיתים הוא מקשר, ביצירתיות רבה, חלקים שונים בפרשה לכלל מאמר מוסרי-השקפתי מקיף, או מעיר הערות – דומות במידת-מה לתועליות הרלב"ג, אלא שהן מורחבות ברוח הדרשנות – על הפרשה. ספר דרשותיו נדפס לראשונה בקושטא, בשנת ה'רפ"ג.

תלמידו הוא רבי מנחם בן זרח, מחבר הספר "צידה לדרך".[2] תלמיד נוסף היה רבי יוסף בן שלום אשכנזי המכונה רבי יוסף הארוך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שבת כזו חלה בשנת ה'ס"ד, הס"ז, ה'ע"א, ה'צ"א, ה'צ"ה, ה'צ"ח (לפני כן ואחר כך - פער של 20 שנה)
  2. ^ צדה לדרך, זכרון יעקב, תשל"ז (צילום דפוס ורשה, שנת ה'תר"ם/1880), באתר HebrewBooks