יהושע בכרך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הרב יהושע בכרך (1914 - 15 במאי 2002) היה רב ואיש חינוך, חתן פרס ישראל לספרות תורנית.

בכרך נולד בוהלין, צאצאו של הרב יאיר חיים בכרך ותלמידו של הרב שמעון שקופ. לאחר עלייתו לארץ ישראל ניהל את מוסד "עליה" בפתח תקווה לעולים יתומים וניצולי שואה. בשנים הראשונות לאחר הקמת מדינת ישראל החל בהוצאה מחדש של ספרי הרב יאיר חיים בכרך והוסיף בהם חלקים שנשמרו במשפחה ולא פורסמו מסיבות שונות במועד כתיבתם.

כמורה נהג בכרך לדון בסיפורי התנ"ך ולפרשם. במאמר פרי עטו כתב כי "בלימוד זה אני רוצה להביא את תלמידי לידי הכרה, כי את אשר למדו בתורה אשתקד, וגם יפים היו הדברים בשעתם, הנה היום הם נראים באור חדש, מסביר יותר, מעניין ומוסיף. כי הלא זאת הכוונה וזאת החובה בעברנו שנה שנה על התורה — להתרומם בלימודנו ולראות בה תמיד אופקים חדשים מאירים ושמחים".[1] במהלך השנים פורסמה על ידו סדרת ספרים לביאור התנ"ך לאור מדרשי חז"ל, ובהם: "אמה של מלכות" (על מגילת רות), "כתבוני לדורות" (על מגילת אסתר), "יונה בן אמיתי ואליהו" (על ספר יונה), "אחד היה אברהם", "יפיות מלכות וזמירות", "מה בין שאול לדוד", "מחר חדש", ו"מן הרמתים צופים". עבור סדרת ספרים זו זכה בפרס ישראל לספרות תורנית לשנת ה'תשנ"ז (1997).

לימד בין היתר בישיבת מרכז הרב, בישיבת אור עציון, ובכולל מר"ץ.

בכרך נפטר בחיפה ונקבר בהר המנוחות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]