יהושע בן-מאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהושע בן-מאיר
הרב יהושע בן מאיר בהכנסת ספר תורה
הרב בן מאיר (משמאל) בהכנסת ספר תורה בישיבת מרכז הרב
לידה נובמבר 1947 (בן 71)
י"ג בכסלו ה'תש"ח
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק הלכות צבא, משפט עברי, רפואה והלכה ועוד
רבותיו הרבנים שלמה זלמן אוירבך, צבי יהודה הכהן קוק ואברהם אלקנה כהנא שפירא.
הרב בן מאיר (במרכז) עם הרב יהושע מגנס והרב אבינועם זומר, תשע"ה
הרב בן מאיר (משמאל) עם הרב מרדכי גרינברג והרב מנחם בורשטין, תשע"ה

הרב מאיר יהושע בן-מאיר (נולד בי"ג בכסלו תש"ח נובמבר 1947) הוא מייסד ישיבת ההסדר שבות ישראל באפרת ומי שעמד בראשה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בארצות הברית וגדל ברמת-גן. אביו היה הרב ישראל שלמה בן-מאיר (רוזנברג), חבר הכנסת מטעם המפד"ל (בכנסות שנייה עד השביעית). אחיו הגדול הוא יהודה בן-מאיר, שהיה אף הוא חבר הכנסת מטעם המפד"ל (בכנסות השביעית עד העשירית).

למד בישיבת קול תורה בין השנים תשי"ט-תשכ"ה ושמע שיעורים באופן קבוע אצל הרב שלמה זלמן אוירבך ובישיבת פוניבז' בין השנים תשכ"ו-תשכ"ז עד לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר מכן למד בישיבת מרכז הרב בין השנים תשכ"ח-תשל"א בראשות הרב צבי יהודה הכהן קוק. סיים תואר שני במחשבת ישראל ולימים אף למד משפטים והוסמך כעורך דין. הוסמך לרבנות על ידי הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי, הרב יצחק אריאלי, הרב ניסן זק"ש והרב אברהם שפירא. הוסמך לדיינות על ידי הרבנים אושפיזאי, אברהם שפירא וניסן זק"ש. קיבל כושר לרבנות עיר מהרב שלמה גורן.

את שירותו הצבאי החל בחיל התותחנים. בהמשך היה לרב צבאי. שירת כסגן הרב של פיקוד צפון תחת הרב ישראל אריאל, וכן כרב של מפקדת הכוחות המשוריינים בסיני (אוגדה 252). במלחמת יום הכיפורים שירת במילואים כרב של אוגדת מוסה פלד והקים את "ישיבת גושן", יחד עם הרב מרדכי הלפרין[1]. במלחמה עסק רבות בפינוי חללי צה"ל והיה הראשון שהפעיל מחלקת סריקה אוגדתית. לאחר המלחמה שירת במילואים גם כרב גייס דרום. השתחרר בדרגת סגן אלוף.

בשנים תשל"ג-תשל"ד עבד במכון יד הרב הרצוג. בשנים תשל"ה-תשל"ו שהה בארצות הברית כשליח מחלקת הנוער והחלוץ. במסגרת זו יזם שלוש משלחות של סטודנטים יהודים בעלי דרכון אמריקאי שביקרו באתרי שואה, בקהילות היהודית שמעבר למסך הברזל ולבסוף סיירו שלושה שבועות בישראל.

באב תשל"ח ייסד ועמד בראש ישיבת שבות ישראל, תחילה בתקוע ומתש"מ (1980) על הגבעות שעליהן קמה לימים העיר אפרת. בפסח תשמ"ג הצטרף למשפחות הראשונות שהתיישבו בגבעה הראשונה שאוכלסה, גבעת הרימון. כיום גר בגבעת שאול בירושלים.

הרב בן מאיר ממשיך לשמור על קשר עם ישיבת מרכז הרב ומעביר בה מדי פעם שיחות בסעודה שלישית. הוא מתייחס לרב אברהם אלקנה כהנא שפירא כאל מורו ורבו ומרבה לצטט מדבריו.

פרסם מאמרים בנושאי הלכות צבא, משפט עברי, רפואה והלכה ועוד. בשנת תשס"ח הוציא לאור ספר בשם "היתר מכירה או אוצר בית דין", שבו הוא יוצא להגנת היתר המכירה. הוציא מחדש מספר ספרים של אביו וספרים של אבי-סבו, רבי יהודה יודל רוזנברג. בשנת ה'תשע"ח יצא לאור ספרו "מפיקודיך אתבונן" הכולל מאמריו שפורסמו בבמות שונות.

נשוי לד"ר רות בן-מאיר, ראש המדרשה לנשים של אוניברסיטת בר-אילן. הם הורים לשבעה. בנו אלי בן-מאיר היה ראש חטיבת המחקר באמ"ן. בתו דסי בארי היא מנהלת אגף א' חינוך על-יסודי במשרד החינוך ורעייתו של הרב משה בארי מנכ"ל ארגון רבני צוהר.

מעמדותיו ההלכתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו מה נאכל בשנה השביעית הוא מונה ליקויים וחסרונות בשיטה הנהוגה בשנת שמיטה של אוצר בית דין, ועל כן סובר שאכילת פירות וירקות מהיתר המכירה עדיפה.

חיבר ספר השלמות והוספות מדברי הראי"ה קוק לערכים באנציקלופדיה התלמודית, כרכים א-כ, בהוצאת המכון להלכה ומחקר שעל יד ישיבת שבות ישראל, תשע"ז[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהושע בן-מאיר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הישיבה מוזכרת במאמר זה וגם בכתבה בעלון "מצב הרוח", 18 בדצמבר 2015
  2. ^ הרב יואל קטן על הספר