יהושע בר-יוסף

יהושע בר-יוסף
לידה	29 במאי 1912; צפָת, האימפריה העות'מאנית
פטירה	7 באוקטובר 1992 (בגיל 80); צפָת, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי העתיק בצפת
שפות היצירה	עברית
צאצאים	בלהה רובינשטיין, יוסף בר-יוסף, יצחק בר-יוסף
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1984); פרס רמת גן לספרות (1960) ;

יהושע בר-יוסף (29 במאי 1912 – 7 באוקטובר 1992) היה סופר עברי, מחזאי, מבקר ועיתונאי ישראלי.^[1] חתן פרס ביאליק לספרות יפה (1984).^[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-יוסף נולד ב-1912 בצפת בשם יהושע ציינווירט. בשנת 1917 נפטר אביו מטיפוס, והאם ושני ילדיה יצאו למשפחתה בעיירה שאמקוט שבטרנסילבניה. בשנת 1930 חזרו לארץ ישראל, ובר-יוסף התגורר בירושלים בשכונת מאה שערים. בשנות העשרים לחייו עבר משבר אמונה שהשפיע עליו מאוד, ואף ספרו "אפיקורוס בעל כורחו" עוסק ביציאה בשאלה של אברך, מהמגזר שממנו הגיע בציבור החרדי.

היה חבר מערכת 'דבר' בשנים 1942 עד 1949, ולאחר-מכן בעל טור קבוע, תחילה ב'מעריב' (1951 עד 1954) ואחר כך ב'ידיעות אחרונות'. במלחמת העצמאות שירת ככתב צבאי. החל לפרסם סיפוריו מחיי היישוב הישן והחדש ב'דבר' (1955). פרסם סיפורים ומחזות וכן רפורטָז'ות (כתבות שטח) ומאמרים פובליציסטיים בעיתונות העברית בארץ. זכה בפרס אוסישקין לשנת תש"ט ובפרס ביאליק לספרות יפה לשנת 1984. בראשית שנות השישים נענה לקריאתו של אבא חושי, ראש עיריית חיפה, והתיישב בעירו עם סופרים נוספים.

בשנת 1952 ליווה, כשליח "במחנה", את מבצע קולומבוס – הפלגה של שתי ספינות חיל הים לארצות הברית. הוא פרסם מאמרים אוהדים על ההפלגה,^[3] אך הזדעזע מגינוני המפקדים ומיחסם הקשה אל המלחים. הוא שלח מכתב אישי לראש הממשלה דוד בן-גוריון, ובו ביקר בחריפות את היחס שקיבלו המלחים הפשוטים משלמה אראל ומהצוות הפיקודי, והזכיר מקרים של הפליה על רקע עדתי.^[4] בעקבות ההפלגה כתב בר-יוסף מחזה בדיוני בשם "סערה בים", שהציג בצורה ביקורתית את מערכת היחסים בספינת חיל הים, ושרטט את דיוקן המפקד באור שלילי. המחזה נפסל על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות, בנימוק ש"הוא עלול להוות מעשה חבלה במאמץ המלחמתי של המדינה". בר-יוסף שכתב את המחזה כך שיתרחש בספינה של צי ניקרגואה, אך גם גרסה זו נפסלה על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות.^[5]

בר יוסף בדגמון עירום

class=notpageimage|הצגה

ב-1969 חזר לישראל והתיישב בצפת בקריית האמנים עם אשתו אביבה (אשכנזי לבית מנהיים), שאותה נשא כמה שנים קודם. הותיר אחריו עיזבון ספרותי גדול. חי וכתב בצפת עד לפטירתו ביום כיפור ה'תשנ"ג.

בנו הבכור יוסף בר-יוסף היה מחזאי וסופר, חתן פרס ישראל (שנישא לדליה רביקוביץ ולאחר מכן לחמוטל בר-יוסף). בתו בלהה רובינשטיין היא חוקרת ספרות ומתרגמת. בנו יצחק עיתונאי וסופר אף הוא.^[6]

על יצירתו של בר-יוסף נכתבו ביקורות, מסות ומאמרים רבים. בין המבקרים שכתבו על יצירתו אפשר למצוא את בתו בלהה רובינשטין, נחמה רזלר-ברסון, אריה ליפשיץ, יונה בחור, רחל שקלובסקי, אמנון הדרי, יצחק שנל, נסיה שפרן, הלל ויס, עודד מנדה-לוי, מלכה שקד, שולמית לפיד וקובי נסים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קול היצרים" הוצאת קריית ספר, תרצ"ז
"ירח ימים" הוצאת משכן, תרצ"ח
"חומה שנפלה" הוצאת גזית, ת"ש
"בחתונת הבן", סיפור, תל אביב, תש"א
"אם הבנות", הוצאת מסדה, תש"ג
"מגופה של אם", הוצאת עדי, תש"ה
"הבית החדש", ועוד סיפורים, ספרית פועלים, 1946
"פגישה באביב", הוצאת טברסקי, תש"ז
"עיר קסומה", הוצאת טברסקי, תש"ט-תשי"א^[7]; ^[8]
"בני המג"ד", הוצאת טברסקי, תש"י
"העומדים על הסף", הוצאת טברסקי, תשי"ג
"בכל מאדם", מעשים למופת במלחמת ישראל, ליקט: יהושע בר-יוסף; עיטורים: בנימין עציוני, הוצאת מערכות, 1954.
"סודה של אשה - מסיפורי ירושלים",הוצאת עם עובד, 1957
"סוכת שלום", הוצאת עם עובד, 1958
"אנשי בית רימון", סיפורים מן הפרובינציה, הוצאת עמיחי, 1958
"בדרך לסלע אדום", סיפורים, 1959
"שלושה שעזבו", הוצאת מסדה, 1963^[9]
"חרב ישועות", הוצאת מערכות, תשכ"ו
"על חומותייך ירושלים - מחזה בשלוש מערכות", הוצאת רנסאנס, תשכ"ז
"בין צפת לירושלים", הוצאת מוסד ביאליק, 1972
"אהבת נפש", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1979^[10]
"הפוטוגרף הרביעי", הוצאת יחדיו, 1980^[11]
"מסיפורי צפת ומסיפורי ירושלים", הוצאת כתר, 1984
"מורה דרך לפטריוטים נבוכים", הוצאת הדר, 1984
"אפיקורוס בעל כורחו", הוצאת כתר, 1985
"ויהי אור", הוצאת הדר, 1985^[12]
"בשלוש דרכים", הוצאת כתר, 1986
"הינוקא מברעם", הוצאת הדר, 1987
"בדרך חזרה", כתר, 1988
"סיפורו של אדם רעב", הוצאת מעריב, 1988
"הדג והיונה", ספרית מעריב, 1989
"אוטופיה בכחול לבן", ספרית מעריב, 1990
"גפרורים שרופים", ספרית מעריב, 1991
"זרע של קיימא", ספרית מעריב, 1992
"גוילים ובשרים", ספרית מעריב, 1993
נקמתו של סבל (סיפור קצר)

ממחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסימטאות ירושלים, מחזה, אחיאסף ירושלים, תש"א 1941
בעלי המיניסטר, קומדיה בשלוש מערכות, מוצגת על ידי "המטאטא", טברסקי תל אביב, תש"י 1950
ירח ימים, מחזה בשלוש מערכות, משכן, ירושלים, תרצ"ח 1938^[13]
סערה בים, מחזה בשלוש מערכות, תל אביב
על חומותיך ירושלים, רנסאנס, חיפה, תשכ"ז 1967^[14]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב אגמון, שאלות אישיות - מבחר ראיונות - ריאיון עם יהושע בר-יוסף בתאריך 9 ביולי 1988, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1994, עמ' 105-113
יצחק בר-יוסף, מזכרת אהבה, עם עובד, 1995 (ספרו האוטוביוגרפי של יצחק בר-יוסף, שעוסק ביחסיו עם אביו, יהושע בר-יוסף)
עדי אדלר, פורנוגראפיה ואידאולוגיה ביצירתו המאוחרת של יהושע בר יוסף: קריאה באפיקורס בעל כורחו, באר שבע 2009.
בלהה רובינשטיין, הנסתר בנגלה : תשתיות קבליות ביצירת יהושע בר-יוסף ויצחק בשביס-זינגר, הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1994.
נחמה רזלר-ברסון, 'בר-יוסף וטביב: בין נוסטלגיה וריאליזם', הדאר נו,כו (תשל"ז), 424–425; כז, 443–444.
אורלי כהן, גלגולם של מוטיבים עממיים ומוטיבים קבליים לרומן "עיר קסומה" - טרילוגיה מאת הסופר יהושע בר יוסף, עבודת מחקר, אוניברסיטת תל אביב, 2005.
חיים תורן, סיפורי יהושע בר יוסף, מאזנים, כרך כג גיליון ה, עמ' 317 - 319, באתר JSTOR
בלהה רובינשטיין, אבי, הסופר יהושע בר-יוסף, מאזנים, כרך פ גיליון ה-ו, תשרי תשס"ז, עמ' 20 - 22, באתר JSTOR
קובי ניסים, מספר בעל כורחו, מאזנים, כרך סז גיליון א, חשוון תשנ"ג, עמ' 2, באתר JSTOR
אריה ליפשיץ, יצרי אדם ועידונם, על ספרי יהושע בר יוסף, שנתון לדברי ספרות והגות, ט-י (תשלה), עמ' 188-202

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יהושע בר-יוסף בוויקישיתוף

יהושע בר-יוסף, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
יהושע בר-יוסף, דף שער בספרייה הלאומית
יהושע בר-יוסף, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
יהושע בר-יוסף, בארכיון הבימה
רשימת הפרסומים של יהושע בר-יוסף, בקטלוג הספרייה הלאומית
כתבי יהושע בר-יוסף בפרויקט בן-יהודה
יהושע בר-יוסף, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
אבנר הולצמן, בר-יוסף (צנוירט) יהושע, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
יהושע בר-יוסף, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
הספרים של יהושע בר-יוסף, באתר "סימניה"
הצצה לארכיון של יהושע בר-יוסף, באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
יהושע בר-יוסף, כשהרב הנערץ והאנטי ציוני בא לארץ ישראל כפליט שואה, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2013

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Gershon Shaked, E. Miller Budick, Modern Hebrew fiction, Bloomington : Indiana University Press, 2000, ISBN 978-0-253-33711-5
^ "List of Bialik Prize recipients for fiction 1933-2004" (PDF) (in Hebrew). Tel Aviv Municipality website.
^ יהושע בר-יוסף, "עם אוניות חיל הים", 12 ביולי 1951
^ מכתבו של בר-יוסף לבן-גוריון במסמך: הבולשיט המפרז בחיל הים, 1951, בבלוג "הערות שוליים להיסטוריה"
^ רפי מן, ‏בין שר האמנות לשר הצבא: התמזגות מנגנוני הצנזורה לפסילת המחזה "סערה בים", קתדרה 158, טבת תשע"ו
^ יצחק בר-יוסף, תרבות וספרות: על איזו דרך ייסורים הוא מדבר?, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2008
^ ביקורת: שולמית לפיד, מציאות קסומה, מעריב, 10 באוגוסט 1979; מלכה שקד, תפקידן של שתיים מאגדות צפת ברומן "עיר קסומה": לשאלת הסטייה ברומן, מנחם ברינקר, יוסף יהלום, יונה פרנקל (עורכים) אסופת מאמרים לזכר דן פגיס, ירושלים האוניברסיטה העברית, תשמ"ח, עמ' 299 - 310, באתר JSTOR; אריה ליפשיץ, מציאות ודמיון ב"עיר קסומה": יצירה אפית ליהושע בר-יוסף, מאזנים, נ, 2 (תש"ם) 49-52, באתר JSTOR; בלהה רובינשטיין, הוא אהב נשים: ארכיטיפ האם ב"עיר קסומה" מאת יהושע בר-יוסף, מאזנים, כרך עא גיליון א, תשרי תשנ"ז, עמ' 7 - 10, באתר JSTOR
^ אבי קורן, ‏אפיקורס בעיר קסומה, באתר מעריב אונליין, 13 באוקטובר 2017
^ הלל ברזל, ישן וחדש ביצירתו של יהושע בר יוסף, הַבֹּקֶר, 6 בדצמבר 1963
^ ביקורת: רחל שקלובסקי, הצעקה האחרונה, מעריב, 30 בינואר 1981, פורסם שוב בספרה בחיפוש אחר החיים הטובים, הוצאת ירון גולן, תל אביב 1195, עמ' 146.
^ ביקורת: יונה בחור, 'מין כנעניות', על יהושע בר יוסף, הפוטוגרף הרביעי, 1980, דבר, 27 במרץ 1981.
^ פורסם לראשונה תחת השם "סיפור הארבעה", בספר ביקר אם ששכלה את שני בניה במלחמה, עם פרסום הספר זכה לביקורת גדולה, לאחר מכן פירסם גירסה חדשה של הסיפור תחת השם "ויהי אור", ראו: ב.ח., פרפ' סדן ופרס רמת גן, חרות, 4 במרץ 1960
^ מ.ע.ר., פרחי שירה, העולם, 9 בפברואר 1939; ש. שווארץ, ירושלים כותבת., הַבֹּקֶר, 9 בספטמבר 1938
^ בן-עמי פיינגולד, על חומותיך ירושלים" — מאת יהושע בר יוסף, מאזנים, כרך כה גיליון ד-ה, עמ' 372 - 373, באתר JSTOR

הקודם: נסים אלוני, עוזר רבין	פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם דוד שחר 1984	הבא: חנוך ברטוב, שלמה טנאי

[1] Gershon Shaked, E. Miller Budick, Modern Hebrew fiction, Bloomington : Indiana University Press, 2000, ISBN 978-0-253-33711-5

[2] "List of Bialik Prize recipients for fiction 1933-2004" (PDF) (in Hebrew). Tel Aviv Municipality website.

[3] יהושע בר-יוסף, "עם אוניות חיל הים", 12 ביולי 1951

[4] מכתבו של בר-יוסף לבן-גוריון במסמך: הבולשיט המפרז בחיל הים, 1951, בבלוג "הערות שוליים להיסטוריה"

[מן-5] רפי מן, ‏בין שר האמנות לשר הצבא: התמזגות מנגנוני הצנזורה לפסילת המחזה "סערה בים", קתדרה 158, טבת תשע"ו

[6] יצחק בר-יוסף, תרבות וספרות: על איזו דרך ייסורים הוא מדבר?, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2008

[7] ביקורת: שולמית לפיד, מציאות קסומה, מעריב, 10 באוגוסט 1979; מלכה שקד, תפקידן של שתיים מאגדות צפת ברומן "עיר קסומה": לשאלת הסטייה ברומן, מנחם ברינקר, יוסף יהלום, יונה פרנקל (עורכים) אסופת מאמרים לזכר דן פגיס, ירושלים האוניברסיטה העברית, תשמ"ח, עמ' 299 - 310, באתר JSTOR; אריה ליפשיץ, מציאות ודמיון ב"עיר קסומה": יצירה אפית ליהושע בר-יוסף, מאזנים, נ, 2 (תש"ם) 49-52, באתר JSTOR; בלהה רובינשטיין, הוא אהב נשים: ארכיטיפ האם ב"עיר קסומה" מאת יהושע בר-יוסף, מאזנים, כרך עא גיליון א, תשרי תשנ"ז, עמ' 7 - 10, באתר JSTOR

[8] אבי קורן, ‏אפיקורס בעיר קסומה, באתר מעריב אונליין, 13 באוקטובר 2017

[9] הלל ברזל, ישן וחדש ביצירתו של יהושע בר יוסף, הַבֹּקֶר, 6 בדצמבר 1963

[10] ביקורת: רחל שקלובסקי, הצעקה האחרונה, מעריב, 30 בינואר 1981, פורסם שוב בספרה בחיפוש אחר החיים הטובים, הוצאת ירון גולן, תל אביב 1195, עמ' 146.

[11] ביקורת: יונה בחור, 'מין כנעניות', על יהושע בר יוסף, הפוטוגרף הרביעי, 1980, דבר, 27 במרץ 1981.

[12] פורסם לראשונה תחת השם "סיפור הארבעה", בספר ביקר אם ששכלה את שני בניה במלחמה, עם פרסום הספר זכה לביקורת גדולה, לאחר מכן פירסם גירסה חדשה של הסיפור תחת השם "ויהי אור", ראו: ב.ח., פרפ' סדן ופרס רמת גן, חרות, 4 במרץ 1960

[13] מ.ע.ר., פרחי שירה, העולם, 9 בפברואר 1939; ש. שווארץ, ירושלים כותבת., הַבֹּקֶר, 9 בספטמבר 1938

[14] בן-עמי פיינגולד, על חומותיך ירושלים" — מאת יהושע בר יוסף, מאזנים, כרך כה גיליון ד-ה, עמ' 372 - 373, באתר JSTOR

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]