יהושע גתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע גתי
אין תמונה חופשית
לידה 2 באוקטובר 1938 (בן 82)
ז' בתשרי תרצ"ט
רחובות
ענף מדעי חקר המקרא
רטוריקה ארגומנטטיבית
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים
אוניברסיטת אמורי (אטלנטה, ג'ורג'יה)
מוסדות פרופ' מן המניין באוניברסיטת קייפטאון
פרופ' אורח באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון
בת זוג ד"ר צפירה גתי
תרומות עיקריות
(א) יישום הרטוריקה הארגומנטטיבית בחקר המקרא.
(ב) פיתוח מודלים רטוריים של השיח הישראלי הפוליטי פולמוסי.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרופסור יהושע גתי (רחובות, 2 באוקטובר 1938) הוא מורה, מרצה וחוקר ישראלי בתחום המקרא והרטוריקה. עבודתו המדעית מחברת מתודולוגיות מתחומים שונים למחקר בין־תחומי מקיף המכיל אנתרופולוגיה, פילוסופיה, תורת הספרות, רטוריקה, בלשנות וחקר הדתות.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גתי נולד ברחובות לשרה לבית קצנלסון (ילידת ליטא) ויוסף (יליד בסרביה). בגיל צעיר עברה משפחתו לאזור הצפון בעקבות המשבר בענף הפרדסנות, שהחל בתקופת מאורעות 39–1936 והחריף עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. תחילה התגוררה המשפחה בקריית חיים, אחר כך בהדר הכרמל בחיפה ובהמשך בשכונת קריית אליעזר שנבנתה אז.

גתי למד בבית חינוך תיכון (שנודע לימים כ"תיכון חדש"). עם סיום התיכון הצטרף כחניך בתנועת המחנות העולים להכשרה בקיבוץ מנרה. בשירותו בצה"ל היה מדריך בבסיס ההדרכה של חיל הקשר, ועבודתו כמדריך שכנעה אותו שפניו להוראה. לפיכך, במקביל לשירותו, למד בשעות הערב בהכשרה מיוחדת שנפתחה בסמינר לוינסקי (וזכתה לכינוי סמינר צה"ל), שבמסגרתה הוכשרו חיילים למקצועות ההוראה, כדי למלא את המחסור במורים שנוצר בעקבות העלייה הגדולה לישראל בשנותיה הראשונות של המדינה.

ראשית העיסוק בהוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שחרורו משירות חובה החל לעבוד כמורה, ומאז ההוראה תופסת מקום מרכזי בחייו של גתי. תחילה עבד בבית הספר היסודי הראשון בנצרת עילית, שהייתה אז בראשוניותה, ולפיכך זו הייתה תקופה מיוחדת של עבודה עם משפחות עולים והבנת צורכיהם המיוחדים. בהמשך לימד גתי בבית ספר תיכון בחיפה (תיכון עירוני ה'), תקופה שהטביעה בו את חותמה, ולבסוף הגיע גתי להוראה באקדמיה, שלה הקדיש את מרבית שנות עבודתו. עבודתו זו הייתה בשלוש מדינות: ישראל, ארצות הברית ודרום אפריקה.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גתי למד לתואר בוגר ומוסמך באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג למקרא ובחוג להיסטוריה של עם ישראל בתקופה העתיקה. את לימודי הדוקטורט עשה באוניברסיטת אמורי בארצות הברית בחקר המקרא ובהתמחות ברטוריקה ותיאוריות של חקר הספרות. לאחר סיום הדוקטורט השתלם בפוסט־דוקטורט ברטוריקה קלאסית עם פרופ' ג'ורג' א' קנדי (אנ') באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל ובאוניברסיטת דיוק, שם התמחה ברטוריקה החדשה עם פרופ' חיים פרלמן, אבי הדיסציפלינה, שפעל אז במרכז ההומניסטי שבאוניברסיטה.

מחקר ופעילות אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל להוראה האקדמית התמקד גתי במחקר, שהניב שורה ארוכה של פרסומים, כשישים מאמרים אקדמאיים וכחמישה־עשר ספרים. פעילותו האקדמית של גתי התמקדה בשני תחומים עיקריים:

  • חקר המקרא תוך הבנה שהמקרא הוא ספר פולמוסי־אידאולוגי שמחבריו פונים לקהל חי. לפיכך עסק גתי בחשיפת התשתית התקשורתית והפולמוסית שבין הסופרים המקראיים לקהליהם, וזאת בשאיפה להציג את התנ"ך כספר דינמי פולמוסי המדבר אל מאזיניו וחותר לשכנעם באמירותיו. יישומו את חקר הרטוריקה הארגומנטטיבית לחקר המקרא זכה להכרה בינלאומית, ופרסומיו בנושא הם חלוציים בתחום.
  • בשל רגישותו לשיח תקשורתי – דהיינו, היחס שבין המחבר או הנואם או בני שיח לבין קהל השומעים או הקוראים – התמקד גתי בניתוחים רטוריים פרגמטיים של השיח הישראלי, בשאיפה להמיר את השיח האגרסיבי־אמוציונלי המאפיין את השיח הזה כיום בשיח טיעוני־רציונלי נטול אלימות מילולית. גתי מרבה לעסוק בתרבות הנאום הפוליטי בישראל, ומצביע על פגעיה הנובעים מחוסר הבנה של טיעון מהו, ואיך משכנעים ללא שימוש באלימות מילולית. לשיטתו רק כך אפשר להקשיב לזולת ולפתור בעיות שאחרת השיח התוקפני המאפיין את החברה הישראלית מעלימן תוך זריעת מתחים, ואגב כך יוצר שבטיות וחוסר הבנה פלורליסטית. רגישויות אלה באות לידי ביטוי בספרים שכתב. לדוגמה, בספרו שלושה יוצרים נמר: רטוריקת הפופוליזם – המאבק על ההגמוניה (שפורסם ב־2019) חקר גתי – על פי מודלים רטוריים פרי הבלשנות הקוגניטיבית בהשראת ג'ורג' לייקוף – את סוד הצלחת הימין בבחירות נוכח כישלון השמאל הליברלי. גתי מראה שדבקות השמאל בשיח רציונלי, תקני וענייני מותירה אותו עם שיח אליטיסטי החסום בפני שכבות הציבור הרחבות, בעוד השיח השמרני הימני הלאומני הוא שיח אגרסיבי ופופוליסטי, שהוא המכריע במישור הציבורי.

גתי התמחה בתיאוריות ספרותיות עם פרופ' ג'פרי הרטמן ופרופ' הרולד בלום באוניברסיטת ייל. במרוצת שנים אלה פרסם את ספרו Prophecy and Persuasion ("נבואה ושכנוע") וכן שורת מאמרים בכתבי עת מקצועיים, ושימש גם כראש קבוצת המקרא וחקר השירה בחברה האמריקאית לחקר המקרא (אנ').

במהלך השנים לימד גתי בכמה אוניברסיטאות בארצות הברית. תחילה באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, שבה לימד בתקופה שעשה הפוסט־דוקטורט, ולאחר מכן לימד באוניברסיטת וסליאן (אנ') שבקונטיקט. כמו כן לימד במחלקה לדתות באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ובסמינר התאולוגי היהודי של אמריקה שנמצא אף הוא בניו יורק.

עם שחרורה של דרום אפריקה מעול האפרטהייד הוזמן גתי לאוניברסיטת קייפטאון והיה שותף בהקמת המרכז לחקר הרטוריקה שם, וכן היה בעל הקתדרה בלימודי השפה והספרות העברית. את נאום ההכתרה כפרופסור באוניברסיטה הקדיש לנושא מלחמה ושלום ביהדות. אוניברסיטת קייפטאון הכתירה אותו בתואר האקדמאי הגבוה ביותר המוענק באוניברסיטה "פרופסור לחיים"[1]. עם תום האפרטהייד בדרום אפריקה, עת רבו המחלוקות בפרלמנט השסוע בשנאה הדדית, ארגן גתי בקרב חברי הפרלמנט סדנאות בתורת הנאום והטיעון הפוליטי.

גתי גם הוזמן להורות בבית הספר לתאולוגיה של אוניברסיטת סטלנבוש (אנ') הנמצאת אף היא בדרום אפריקה, שם מונה לפרופסור מצטיין[2]. בשנת 2004 יצא לכבודו ספר הוקרה[3], שבו הופיעו מאמרים של אנשי השורה הראשונה בחקר המקרא.

עיסוקו ברטוריקה הביא למינויו כחבר בוועדה המכוננת של החברה הבינלאומית לחקר הרטוריקה (The International Society of Rhetoric).

עם היציאה לגמלאות מאוניברסיטת קייפטאון כפרופסור אמריטוס חזר גתי ארצה, לבאר שבע. בארץ לימד רטוריקה באוניברסיטאות (אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בן-גוריון) ובמכללות (המכללה האקדמית בית ברל, מכללת עמק יזרעאל, מכללת ספיר ומכללת אוהלו), וכן לימד שנים במחלקה ליישוב סכסוכים באוניברסיטת תל אביב בהתמקדות בשיח הדתי־חילוני.

בעקבות הוראתו את מקצוע המקרא לסטודנטים המכשירים את עצמם להוראה במכללה האקדמית בית ברל, פרסם את ספרו חוזרים לתנ"ך: פרשת השבוע של כולנו והוראת המקרא, שבו קרא להכשרה ערכית של מורי המקרא כחלופה להכשרה הטכנית מקצועית המקובלת.

המגעים הקרובים עם מרצים ערבים במכללה האקדמית בית ברל הביאו אותו ליזום עם ד"ר עבד אלרחמן מרעי את פרסום כתב העת "מפגשי תרבות", כתב עת שנועד לשמש במה של ספרות ותרבות לשלוש הדתות, לעידוד ההבנה ההדדית.

גתי מרבה להרצות במסגרות חינוכיות א־פורמליות בנושאי יהדות כתרבות, היסטוריית המאבק החילוני־דתי והפיתוח הפילוסופי של תפיסת השלום. בין השאר הרצה בבינ"ה – התנועה ליהדות חברתית, בבית הכנסת הקונסרבטיבי אשל אברהם בבאר שבע, ובבית הספר לגמלאים "תרשיש" הפועל במכללת קיי בבאר שבע.

במשך כמה שנים לימד גתי בהתנדבות בבית הספר היסודי "בארי" בבאר שבע, במטרה לתהות על דרכי הטיעון של התלמידים.

בשנים 2011 עד 2016 ניהל גתי יחד עם אורלי רביד ונדיר צור בלוג בשם "נאומים פוליטיים חשובים", שבו הוצגו ניתוחים רטוריים של נאומים מרכזיים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גתי נשוי לד"ר צפירה גתי לבית זרחי (בִּתו של שלמה זרחי, שהיה סופר "דבר" בחיפה), שלימדה תולדות האמנות באוניברסיטת בן-גוריון, במכללת ספיר ובאוניברסיטת קייפטאון.

בנו, זֶמֶר גתי, שנולד בארצות הברית, הוא פרופסור מן המניין למיקרוביולוגיה באוניברסיטת פרינסטון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Prophecy and Persuasion, Bonn: Linguistica Biblica. 1981
  • Isaiah and His Audience, Assen: Van Gorcum, 1991
  • War and Peace:Past and Present, The Fifth Jacob Gitlin Memorial Lecture, Cape Town: Jacob Gitlin Library, 1993
  • The Human Search for Justice:Inaugural Lecture, Cape Town: University of Cape Town, 1994
  • Prophecy and Prophets (Editor), Atlanta: Scholars Press, 1997
  • Future and Communication (Co-Editor), San Francisco: International Scholars Publications, 1997
  • Literary Responses to the Holocaust 1945-1995 (Editor), San Francisco: International Scholars Publications, 1998
  • Religion Rhetoric and Politics (Editor), Journal for the Study of Religion, Vol. 14/1, 2001
  • Religion and Rhetoric (Editor), Journal for the Study of Religion, Vol. 15/1, 2002
  • Methodology, Speech, Society, Stellenbosch: Sun Press, 2011

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מודל לדיאלוג חילוני-דתי, חיפה: מרכז פוזנר, אוניברסיטת חיפה, 2005.
  • מילה בסלע—המילה וכוחה (עורך), מכללת עמק יזרעאל, 2009.
  • השיח הישראלי: רציונליות מול אגרסיביות, חיפה: פרדס, 2010.
  • אמנות הרטוריקה: מיוון העתיקה עד אובמה (במסגרת האוניברסיטה המשודרתגלי צה"ל), מושב בן שמן: מודן, 2013.
  • חוזרים לתנ"ך: פרשת השבוע של כולנו והוראת המקרא, ירושלים: ראובן מס, 2013.
  • שלושה יוצרים נמר: רטוריקת הפופוליזם—המאבק על ההגמוניה (בהשתתפות דולי לוי וארנה בן מאיר), תל אביב: אסיף, 2019 .

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כמופיע באתר האוניברסיטה
  2. ^ במקור: Extraordinary Professor. על דרגות הפרופסורה בדרום אפריקה אפשר לקרוא כאן (אנגלית).
  3. ^ את דברי ההקדשה וההערכה של עורך הספר אפשר לקרוא כאן (באנגלית).