יהושע יצחק שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יהושע יצחק שפירא
תאריך לידה תקס"א
תאריך פטירה ד' בטבת תרל"ג (בגיל 72 בערך)
מקום פעילות מינסק, קלווריה, קוטנה, טיקטין, סלונים
השתייכות רבני פולין
תחומי עיסוק תנ"ך, תלמוד, הלכה ופסיקה, אגדה, מוסר, דרשנות
רבותיו ר"מים של ישיבת מינסק
תלמידיו בנו הרב משה
חיבוריו "עמק יהושע", "נועם ירושלמי", "מרבה עצה", "מרבה תבונה", "אבי הנחל"

הרב יהושע יצחק שפירא (תקס"אד' בטבת תרל"ג) נודע כאב"ד סלונים וכמחבר ספרים תורניים. כונה ר' אייזל חריף על שכלו החריף ולשונו החדה. מעשים רבים מסופרים עליו בהקשר זה.

מראשית חייו עד הרבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בגלובקה שבליטא לר' יחיאל. בגיל 9 כבר היה בקי בש"ס ומפרשיו והתקבל לישיבה הגבוהה במינסק ששכנה ב"בית המדרש של בלומקה". במינסק סיים את שני התלמודים, הבבלי והירושלמי, 69 פעמים, ונודע בכינוי "העילוי מגלובוקה".

התארס כבר בגיל 12 ונשא לאישה את בתו היחידה של ר' יצחק פיין ממינסק, ידיד של אביו. בגלל ירידתו מנכסיו של חותנו, נאלץ להפסיק את שקידתו בלימוד התורה ושימש כמלמד עד שקיבל בתקצ"ב את משרת ראש ישיבת מינסק.

כרב קהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נענה להפצרות יהודי קלווריה לכהן כרב הקהילה. בתחילת כהונתו הייתה בעיה שהוא עדיין לא היה בקיא בספרי ההלכה והפוסקים, אך בתוך כשנה למד בעל פה את השולחן ערוך ובמשך הזמן היה בקיא גם בספרות זו.

כיהן מאוחר יותר כרבה של קוטנא, אך עזב בגלל מחלוקות עם החסידים שהוא היה ממתנגדיהם החריפים, ובתר"ט החל לכהן כרבה של טיקטין. לאחר שהרב דוב בריש אשכנזי, מחבר "נודע בשערים" על הש"ס, עבר לכהן כרבה של לובלין החליפו ר' אייזל חריף כרבה של סלונים.

היה דרשן מחונן שאמר דרשותיו בניגון כדרך המגידים שסובבו בין הקהילות היהודיות, אך לא הטיף למוסר בדרשותיו, בניגוד למגידים הללו. דגל בלימוד ישר ללא פלפולים.

אף שהתנגד בחריפות לחסידות ונראה ממעשיות שפורסמו עליו שזלזל בר' אברהם וינברג הראשון, שהיה הרבי מסלונים במקביל לשנות רבנותו בעיר, שניהם היו בידידות רבה.

השיא את בתו לרב יוסף שלופר (בן הרב צבי הירש) שהיה אחריו ראב"ד סלונים, מחבר "מרכבת יוסף"[1] ו"פורת יוסף"[2] על הש"ס. הרב יוסף שלופר למד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב, ור' אייזל חריף הגיע בתקופה שלמד שם למצוא בה חתן לבתו. הוא שאל שאלה חמורה בסוגיה שלמדו ואמר שמי שיתרץ אותה יהיה חתנו. רבים מהתלמידים ניסו לתרץ את הקושייה, אך לא הצליחו. לאחר זמן מסוים נואש ר' אייזל למצוא תלמיד שיתרץ את הקושייה והלך. התלמיד יוסף שלופר רץ אחריו ושאל אותו מה התירוץ של הקושייה, כי הוא משתוקק לדעת את התירוץ הנכון. אז אמר לו ר' אייזל חריף שאותו הוא יקח כחתן לבתו בזכות אהבת התורה שבו. וחתנו זו הפך בפני עצמו לגאון ידוע בדורו.

תקופת חייו של הרב יהושע יצחק שפירא על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

ר' אייזל חריף בספרות היהודית העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפרסם רבות באמרות חריפות ושנונות שהופיעו במקורות רבים בעברית וביידיש כגון:

דוגמאות לחידודים המיוחסים לו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על המלמד שלו בילדותו שהיה מבירז' שבליטא שהיה אמנם תלמיד חכם גדול אך לא מצא חן בעיניו, אמר: "מי שלא למד אצל המלמד מבירז' אינו יודע ללמוד והמלמד מבירז' בעצמו הרי לא למד אצל המלמד מבירז' ומשום כך איננו יודע ללמוד!"
  • לאחר שהוסיפו לשמו את הכינוי "חריף" אמר כי הכינוי הוא ראשי תיבות: "חתן רבי יצחק פיין", והוסיף כי חותנו עשהו לחריף ואילו חותנתו עשתה אותו לבקי היות שמיררה את חייו בבית ובזכותה עשה לילות כימים בבית המדרש.
  • "רבי אייזל חריף חלה, והביאו אליו רופא מפורסם מווילנה. בדקו הרופא ואמר: 'אין עצה לנגד חרבו השלופה של מלאך-המוות'. לא היו ימים מועטים ואותו רופא מפורסם פגש את רבי אייזל מתהלך ברחובותיה של וילנה. תחילה תהה, ואחר-כך ניגש לרבי אייזל ואמר לו: 'רבי, ברוך המקום, שעשה לך נס והבראת'. החזיר לו רבי אייזל: 'בשתיים טעית: לא הבראתי, אלא מתי, ולא לי נעשה נס, אלא לך נעשה נס. ומעשה שהיה כך היה. כשמתי ועליתי לשמים שמעתי גוזרים שם גזירה: 'כל הרופאים לגיהנום', ואף אתה היית בכלל. נכמרו רחמי עליך והעידותי לפני פמליה של מעלה, שאתה אינך רופא כלל, ומיד הוציאו אותך מן הגזירה." ("ספר הבדיחה והחידוד", "רופאים וחולים", 916)
  • "רבי אייזל היה אומר: 'למה נקרא שמם רופאים? ללמדך, שהם דומים לרפאים: מה מתים אינם יודעים מאומה, אף הם אינם יודעים מאומה." (שם 917)
  • "הוא היה אומר: 'למה נקראת הלשון הלטינית לשון מתה? משום שהרופאים, שותפיו של מלאך-המוות, משתמשים בה'." (שם 918)
  • "רבי אייזל חריף היה אומר: 'למה נקראו בעלי-עגלות? ללמדך, שאם אתה נופל בידי אחד מהם, מיד ניתן עליך עול גלות: כשאתה מבקש לנסוע הוא אינו זז ממקומו, וכשאתה מבקש לנוח הוא טורדך ומכריחך לנסוע'." (שם, "אומנים, עובדים ופועלים; סוכנים, פקידים ומשרתים", 146)
  • "שאלו לרבי אייזל חריף: 'מפני מה עשירים מקדימים נדבה לעני בעל-מום ואינם מקדימים נדבה לעני תלמיד-חכם?' השיב רבי אייזל: 'הדין עימהם, משום שכל עשיר יכול לחשוש, שמא ייעשה גם הוא עני בעל-מום, ואינו יכול לחשוש, שמא ייעשה עני תלמיד-חכם'." (שם, "עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים", 215)
  • "אשה באה לרבי אייזל חריף ולבה עגום עליה: חלום חלמה, שבנה יחידה נשתגע. פתר לה רבי אייזל: 'בנך יתעשר, שכל העשירים משוגעים הם'." (שם, 218)
  • "ערב-פסח נכנס רבי אייזל אצל עשיר קמצן לבקש נדבה בשביל עניים לצורכי-החג. סירב הקמצן ולא נענה לו, ובשעת-מעשה עמד ובדק כיסיו משום חשש של פירורי-חמץ. אמר לו רבי אייזל: 'רבי פלוני כיסיך שלך אינם טעונים בדיקה.' תמה הלה: 'רבי, מה בין כיסי שלי לכיסיהם של אחרים?' החזיר לו רבי אייזל: 'זה עתה ענה פיך בך, שאין אתה יהודי אלא עד הכיס!'." (שם, 322)
  • "כל ימיו היה רבי אייזל חריף מקנתר את החסידים ואת אדמו"ריהם, אף-על-פי שהוא גופו בנו של חסיד היה. פעם אחת קינתרו החסידים אותו ואמרו לו: 'בוא וראה, שכוחו של אדמו"רנו גדול מכוחך שלך. אתה רב בסלונים ואין אתה בעל-מופת, ואילו רבי אברהם אדמו"ר הוא בסלונים ובעל-מופת הוא'. החזיר להם רבי אייזל: 'כך נאה לי וכך נאה לו'. כתוב בתורה: "כי יקום מקרבך נביא או חולם חלום, ונתן לך אות או מופת". וקשה: היה לו לכתוב "אות ומופת", ולא "אות או מופת". אלא ללמדך: כל שיודע אות אינו יודע מופת, וכל שיודע מופת אינו יודע אות'." (שם, "צדיקים ורביים, חסידים ומתנגדים", 636)
  • על החסידים אמר שבצדק הם לובשים את האבנט מעל המעיל כי הם כמו ספר תורה פסול שאת החגורה שלו שמים על המעיל ולא על הספר עצמו (כפי שזה בספר תורה כשר).
  • "רבי אייזל חריף יצא לרחוב וראה חברי ה'חברא קדישא' שבים מבית-הקברות ורגליהם כושלות מחמת שיכרות. תמה ואמר: 'הללו מעולם האמת הם באים, ורגליים אין להם כשקר'." (שם, "אכלנים ושתיינים", 876)
  • "שאלו לרבי אייזל חריף: 'ילמדנו רבנו, מה טעם סידר רבי במשנה "חרשׁ, שוטה וקטן", ולא סידר את השוטה בתחילה או בסוף?' השיב רבי אייזל: 'ללמדנו, שכל מקום שמצויים שניים, נכנס השוטה באמצע'." (שם, "טפשים שוטים ומשוגעים", 1149)

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב משה שפירא - רב בווילקומיר, מחבר "פני משה" על מסכת פסחים (יצא במקור בווילנה תרל"ב ובדפוס צילום בתשל"ה כשנכדותיו הביאו את החיבור לבית הדפוס) ועל הגדה של פסח (יצא במקור בוורשה תרנ"ה ובדפוסי צילום בירושלים תשמ"ב וכן בתשנ"ד בידי "ספריית בני תורה'" של "המוסד לעידוד לימוד התורה", וגם ניו-יורק תשנ"ח כרוך יחד עם הגדה עם ביאור "מים אדירים" של הרב ישראל מרדכי [בן הרב זאב יוסף] טונקלנג); "ברכת משה על הנ"ך (יצא לאור בפיוטרקוב תרס"ט ובדפוסי צילום בבני-ברק) תשל"ו ובניו-יורק תשנ"ג); 'דרשות מהר"ם' עם שו"ת בסופו (יצא בפיוטרקוב תר"ס ובדפוס צילום מוקטן ובהדפסה מצומצמת בירושלים תשמ"ב), וכן חיבר הערות וחידושים על "עמק יהושע" של אביו, בשם "שפת העמק".
  • הרב יששכר בר שפירא - חידושיו צורפו להדפסת תרנ"ו של "עמק יהושע" שהביא לבית הדפוס אחיו הרב משה.
  • יחיאל שפירא - בנו זאב שפירא הביא לבית הדפוס כמה מחיבורי סבו ר' אייזל.
  • אשת הרב יוסף שלופר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסתר רפאלי, רֵבּ אַייזְל חָרִיף, חייו ואמרי פיו, אסתר רפאלי, הוצאת "דבורה", ירושלים תש"ע. המחברת היא בת נינו שכתבה ספר מקיף עליו, על משפחתו והסובבים אותו. היא כללה בו את דור תלמידי הגר"א, רבותיהם של רבותיו, ועד לצאצאיו בימינו. הספר כולל מפות וצילומים ונספחים שונים, ובהם לוחות גנאלוגיים של צאצאי ר' אייזל חריף עד היום.
  • יהודה ליב לוין, רבי אייזל חריף, הוצאת "נחליאל", ירושלים תשל"א.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצא לאור בוורשה תרנ"ח ובדפוס צילום בברוקלין תשנ"א בידי "מכון העתיקות : דפוס Copy Corner".
  2. ^ יצא לאור בווילנה תרל"א ובדפוס צילום מוקטן בניו יורק תשנ"א בידי "מכון העתיקות : דפוס Copy Corner".
  3. ^ הדפסה זו הובאה לדפוס בידי הרב אברהם שפירא, נכד המחבר והודפסה בירושלים תשנ"ב על ידי הוצאת "ספריית בני תורה" המיוחדת לבני ישיבות וכוללים.