יה שמך ארוממך
יה שמך ארוממך
|
---|
יָהּ שִׁמְךָ אֲרוֹמִמְךָ |
יָהּ שִׁמְךָ אֲרוֹמִמְךָ הוא פיוט שחובר על ידי רבי יהודה הלוי כרשות לפני תפילת הקדיש שבין ישתבח ליוצר. באקרוסטיכון חתום שם המחבר (יהודה), וכל בית מסיים במילים מתוך הקדיש "יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא". בנוסח הספרדים לענפיו נקלט הפיוט כרשות לקדיש בתפילות ראש השנה (ברובן בתפילת שחרית של היום השני), ובנוסח איטליה הוא משמש בתפקיד זה ביום הראשון של פסח.[6] לפיוט לחנים מסורתיים רבים.
תוכן הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיוט עוסק בהתבוננות בגדלות הבורא, בטבע ובגרמי השמים. ההתפעלות מהטבע מביאה את האדם לבירור מקומו ותפקידו מול הבורא - "אַשְׁרֵי אִישׁ אֲשֶׁר יָחִישׁ לְהַזְכִּיר עֹז גְּבוּרוֹתָיו". דרך ההתבוננות על מעשי הבורא שאליה קורא רבי יהודה הלוי מתייחדת בכך שהיא אינה מתיימרת להשיג את המכוסה מהאדם "הֶאֱזַנְתִּי וְהֶאֱמַנְתִּי לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה", "חֲקוֹר פָּעֳלוֹ אַךְ גָּדְלוֹ תָּשִׂימָה נֶגְדֶּךָ, אַל תִּדְרֹשׁ בְּסוֹף וּבְרֹאשׁ בַּמֻּפְלֶא וּבַמְּכֻסֶּה".
בדרך דומה כותב ריה"ל בספר הכוזרי שעדיפה הימנעות ממחקר על דבר טעמי המצוות, ואם נזקק האדם למחקר כזה עליו להיזהר במקורותיו ובתכניו[7]: ”תוֹרָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים יִתְבָּרָךְ, וּמִי שֶּׁקִּבְּלָהּ קִבּוּל שָׁלֵם מִבְּלִי שֶׁיִּתְחַכֵּם בָּהּ בְּשִׂכְלוֹ, הוּא מְעֻלֶּה מִמִּי שֶׁיִּתְחַכֵּם בָּהּ וְחָקָר. אַךְ מִי שֶׁנָּטָה מֵהַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה הַהִיא אֶל הַמֶּחְקָר, טוֹב שֶׁיּוֹצִיא בָּהֶם מוֹצָאֵי הַחָכְמָה מִשֶּׁיַּעַזְבֵם לִסְבָרוֹת רָעוֹת וְלִסְפֵקוֹת מְבִיאוֹת אֶל אֲבַדּוֹן.”
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יה שמך ארוממך האתר הפיוט והתפילה
- יה שמך ארוממך, במסורת יהודי דנציג, באתר בית התפוצות
- הרב מאיר מאזוז, ביאור הפיוט – ’יה שמך ארוממך', באתר ישיבת כסא רחמים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רומז לדברי אחז (ספר ישעיה, פרק ז', פסוק י"ב): "לֹא־אֶשְׁאַ֥ל וְלֹֽא־אֲנַסֶּ֖ה אֶת ה'". אמנם שם כוונת אחז הייתה לרעה, וכמו שמפרש רש"י: "לא אנסה - אין רצוני שיתקדש שמו על ידי". כאן ריה"ל משתמש בביטוי במשמעות של אמונה תמימה.
- ^ על פי הפסוק בספר תהלים, פרק י"ט, פסוק ב': "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ"
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק מ', פסוק כ"ח: "אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ"
- ^ רומז לדברי עקביא בן מהללאל (משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה א'): "דע מאין באת".
- ^ רומז לדברי המשנה (מסכת חגיגה, פרק ג', משנה א'): "כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור", וכן לדברי בן סירא המובאים בתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג, עמוד א': "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות".
- ^ שד"ל, מבוא למחזור בני רומא, תל אביב תשכ"ו, עמ' 50.
- ^ מאמר ב, כו