יואב ספיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספיר באוקטובר 2007

ד"ר יואב ספיר הוא הסניגור הציבורי הארצי בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסניגורית הציבורית הארצית לשעבר, עו"ד ענבל רובינשטיין, ומחליפה, ד"ר יואב ספיר (2011)

בוגר הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיו, שימש סגן עורך של כתב העת עיוני משפט. לאחר התמחות אצל שופט בית המשפט העליון מישאל חשין הצטרף לסניגוריה הציבורית עם הקמתה בשנת 1996. כסניגור ציבורי ייצג ספיר נאשמים רבים בכל הערכאות. בשנת 1999 יצא ללימודים בבית-הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, שם השלים לימודי תואר שני (2000) ודוקטורט (2004) שבו התמקד בהליך הפלילי ובתאוריה של לגיטימציה, ובחן באופן ביקורתי את ההיסטוריה של הזכות לייצוג בישראל. בזמן שהותו בארצות-הברית עבד ד"ר ספיר בסניגוריה הציבורית בבירה וושינגטון ובמשרד עורכי-הדין Paul, Weiss Rifkind Wharton & Garrison בניו יורק. כמו כן הוא עבד בארגון זכויות האדם Bureau des Avocats internationaux בהאיטי, שם סייע בהכנת כתבי-אישום בגין פשעים נגד האנושות כנגד ראשי המשטר הצבאי בהאיטי. מחקריו ופרסומיו עוסקים בהליך הפלילי ובזכויות נאשמים וחשודים. בזכות עבודתו זאת הוא נחשב לאחד המשפטנים המבריקים בדורו[דרוש מקור].

לצד עבודתו בסניגוריה הציבורית לימד ד"ר ספיר סדר דין פלילי בפקולטה למשפטים של אוניברסיטאות חיפה ותל אביב וכן בקליניקה המשפטית לייצוג בהליך הפלילי הפועלת באוניברסיטת בר-אילן, קליניקה הקרויה של שמו של ד"ר דייוויד וינר, שהיה ממלא מקום הסניגור הציבורי הארצי.

ספיר הוא חבר בוועדה לסדר דין פלילי וראיות, בראשות השופטת עדנה ארבל, והיה חבר בצוות לבחינת הרפורמה בעבירות ההמתה, בראשות פרופ' מרדכי קרמניצר.

בספטמבר 2011 נבחר על ידי ועדה בראשות שר המשפטים יעקב נאמן לעמוד בראש הסנגוריה הציבורית, והחל לשמש בתפקיד זה בפברואר 2012. ספיר גם פעל למען הקמת סנגוריות במדינות עולם שלישי באפריקה. בתחילת שנת 2017 קיבל הארכה לכיהון קדנציה נוספת כסניגור הציבורי הארצי. במהלכה ספיר התייחס במיוחד לנושא של עודף מעצרים וייחס לו משמעות רבה מאוד הכוללת כתיבת מאמרים וחשיפה בתקשורת. הוא היה מעורב בפרשת תכנון הפיגוע במלון בי סנטר באילת כנציג הסנגוריה הציבורית.

כיום חי בתל אביב עם משפחתו.

פרסומים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר ממאמריו בעיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]