יואל דוד סטרשונסקי לוינזון

יואל דוד סטרשונסקי לוינזון

לידה	1815 לייפאיה, האימפריה הרוסית
פטירה	27 ביוני 1850 (בגיל 35 בערך) ורשה, האימפריה הרוסית
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בוורשה
כלי נגינה	כינור

יואל דוד הלוי סטרשונסקי לוינזון (לעיתים נכתב לבינסון, לוונשטיין או לווינשטיין; כונה דער ווילנער בעל הבית'ל (יידיש: "בעל הבית'ל [=האברך] מווילנא"); 1815 - 27 ביוני 1850) היה חזן, זמר אופרה ומלחין יהודי ליטאי, מן הדמויות הססגוניות והטראגיות ביותר בתולדות החזנות.

תולדות חייו

יואל דוד נולד בליבוי, בנו של חזן העיר, צבי הירש לווינשטיין. אביו, יליד קורלנד ודקדקן גדול בלשון אשכנז, היה בעל חוש מוזיקלי ורכש לבנו כנור שעליו למד הנער לנגן באופן עצמאי. בהיותו כבן שש עבר עם משפחתו לעיר וילנה, כאשר התמנה אביו לחזן בבית הכנסת הגדול בעיר.

למד תחילה בישיבת רמיילס אצל הרב מרדכי מלצר, ובמקביל שכר לו אביו מורים פרטיים ללימודי רוסית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית. בשנת תקפ"ז (1827), בהיותו כבן 11, העלה אותו אביו לבימת בית הכנסת הגדול בוילנה בשבת ראש חודש, שם השתתף באמירת הלל, "יקום פורקן", "מי שברך" ו"אשרי" יחד עם מקהלה, והופעתו עוררה רושם רב. מאז החל להיקרא בפי בני הקהילה בשם החיבה דער יינגעלע ("הילד הקטן").

כעבור שנתיים, בשנת תקפ"ט (1829), נישא בהיותו כבן 13 לחנה, בתו של עשיר העיר מרדכי סטראשון שהבטיח לכלכלו על שולחנו ולספק לו בית מגורים נאה. עם נישואיו קיבל את כינויו המפורסם, דער ווילנער בעל הבית'ל (באלעבעסל), האברך מווילנה. ולקח לשם משפחתו השם "סטרשונסקי", על שם חותנו.

בי"ח באדר ה'תק"צ (1830), לאחר פטירת אביו, מינה אותו קהל וילנה לחזן ראשי של בית הכנסת הגדול, אף שהיה רק בן 14. מאחר שהיה צעיר לימים, הוחלט שלא יתפלל בימים הנוראים, אך הקהל ביקש לשמוע את קולו והוסכם כי יקבל משכורת רשמית כשליח ציבור.

בהיותו מחונן בגאונות קולית ויצירתית, התקבל בהערצה על ידי בני עמו. חובבי חזנות נהרו מכל רחבי ליטא לווילנה כדי לשמוע אותו, ונראה שהערצתו כמעט חצתה את גבולות עבודת האדם. מלבד קולו המרשים – טנור לירי עם קולורטורה בוהקת – נודע גם כמלחין מוכשר, ששיריו שילבו רגש יהודי-מזרחי עם סגנון עממי.

בין היתר יצא למסע בקהילות הורודנה, ביאליסטוק, קלווריה וורשה.

על אף ההצלחות המוזיקליות, חייו האישיים התאפיינו בטרגדיה. ילדיו נפטרו בזה אחר זה, והוא שקע בדיכאון. סמוך לביתו התגורר המלחין סטניסלב מוניושקו, ששם לב שהחזן מפזם בדייקנות את המנגינות שהלחין, אותן שמע מבעד לחלון הפתוח. בעקבות גילוי זה התקרבו השניים, כאשר המלחין החל להגיע לבית הכנסת לשמוע את לוינזון.

חרף מחאות נמרצות הן מצד משפחתו והן מצד הקהילה, הצטרף לוינזון למוניושקו לנסיעה משותפת לוורשה, שבמסגרתה הופיע באופרה של ורשה ואף בארמון הנסיך בקטעים מתוך האופרה "הַלקַה" של מוניושקו. בעת שהותו בוורשה הגיעה אליו הידיעה על מות בנו האחרון, לוינזון התמוטט, החליט לא לשוב לביתו והחל לנדוד בין עיירות פולין בעילום שם ולעיתים שימש כחזן מזדמן בקהילות שונות. בהמשך נסע לווינה, שם פגש את החזן שלמה זולצר. הקונטרסט בין קולו שלו לבין שירתו האדירה של זולצר מוטט את ביטחונו העצמי. משם הידרדר מבחינה נפשית: הוא פרש מעולם המוזיקה, שקע בתשובה, והחל לנדוד בין קהילות, שקוע בלימוד תלמוד בסגנון ה"פרושים". הקהילה המשיכה לשלם את משכורתו על אף שלא שימש עוד כחזן בפועל.

החזן יצחק לכמן, ששמע אותו בצעירותו בדובנו, תיאר את שירתו כך (מתורגם מאנגלית):

מעולם לא שמעתי מימי קול שכזה, ביצוע שכזה ורוח קודש כה עזה המתבטאת בתפילה. מעולם לא שמעתי קולורטורה שנשמעה כזרי פנינים חיים, היוצאים מפיו ועפים באוויר בית הכנסת. קולו היה טנור לירי – חלש במקצת, שכן היה תשוש מאוד – יותר רוח מגוף. זה היה כשנה לפני מותו. הוא נראה עומד לפני העמוד כשהוא שרוי בהתעלות, מנותק מסביבתו, מתנועע בעולמות עליונים. שירתו הייתה נטולת מאמץ, כמעט שלא הניע את שפתיו; יותר היה זה כתשפוכת נפש מאשר כהשמעת קול.

— יצחק לכמן, Der jüdische Cantor, 1892, עמ' 75

פטירתו

מצבו הנפשי הידרדר והוא הועבר לבית מחסה לחולי נפש בוורשה, שם נפטר בי"ז בתמוז תר"י (1850), בן 34. קברו נמצא בבית העלמין בוורשה.

יצירתו

ליואל דוד מיוחסים מספר ניגונים המשמשים עד היום בתפילה ובפיוט:

נוסח מצבתו
פ"נ איש נכבד בעמיו הרבני המופלג המשורר הנשגב ומטיב נגן מו"ה יואל דוד הלוי ז"ל המפורסם בשמו "דער ווילנער חזן" בן המנוח מו"ה צבי ז"ל נפטר י"ז בתמוז שנת תר"י. ינעם כל חפץ בעתו תחת השמים, ובחלוף מועדו ימס חמודו מבין החיים. אך אתה, נעים זמירות, הוצק חן בשפתותיך, לעולם דברך נצב, תמיד ישירו זמירותיך דור לדור שירי עוזך בנועם ישמיעו, וזמרת נבליך אב לבנים יודיע. דוד קראך ה' אף שמן ששון משחך, בנגינות לנצח על כן לא צר כחך. נר היית למנגנים ולמשוררים לעיניים, צבי תפארתנו, כלם ישאונך על כפיים. בהשמיעך בכיה גם לב אבן נמס כמים. יחדו ירונו בשמחה בדברי אלהים חיים. זה ינחמנו עתה תנה הודך על השמים, לקץ הימין תשוב תשמיע שירי ציון וירושלים.

• "מנוחה ושמחה"
• "והאר עינינו"
• "ממקומך" (מתפילת שחרית)
• "הבט משמים וראה" (מתחנון)
• "מן המצר" (מהלל)
• "עזרא הסופר אמר לפניך" (מסליחות)
• "עודדנו בצדק משוי ממים" (מסליחות)
• ניגון להדלקת נרות חנוכה
• "והביאנו לשלום"
• "קדשנו במצוותיך"
• "אלי אלי".

להאזנה

• קדשנו במצוותיך, בביצוע יצחק מאיר הלפגוט, סרטון באתר יוטיוב

דמותו בתרבות

חייו הטרגיים היוו כר למספר יצירות:

• המחזה "דער ווילנער בעל הבית'ל" מאת מרק ארנשטיין (בפולנית עם תרגום ליידיש מ-1908).
• ב-1939 הופק בארצות הברית סרט הקולנוע "האברך מווילנה" (באנגלית Overture to glory, ביידיש "דעם וילנער שטאט חזן") בכיכובו של החזן משה אוישר.
• שלום עליכם הושפע מסיפור חייו בעת שכתב את הסיפור "יוסילי הזמיר", על חזן בן־חזן שהתדרדר לעולם התיאטרון.
• המחזמר "החזן מווילנה" מאת אוסיפ דימוב, בהפקת תיאטרון יידישפיל.

לקריאה נוספת

• אברהם צבי אידלסון, תולדות הש"ץ יואל דוד "בעל הבית'ל", על פי כתב-יד הנמצא בהיברו יוניון קולג'.
• הלל נח מגיד שטיינשניידר, "לתולדות הש"ץ הנפלא מווילנא", בתוך: יהודה הלוי לעוויק ודובערוש ירוחמזאהן (עורכים), תלפיות מאסף ספרותי, ברדיטשוב 1895, חלק "תולדות אנשי השם", עמ' 8–14.
• אברהם צבי אידלסון, סקירה על יואל דוד סטרשונסקי לוינזון – "Jewish music in its historical development" (1929), עמ' 302-299 (באנגלית)
• יואכים-יהויכין סטוטשעווסקי, דער ווילנער באלעבעסעל, (1850-1816) : לעגענדע וועגן א יידיש-מוזיקלישן גאון : ביאגראפישע דערציילונג (1987) (ביידיש)
• אהרן פרידמן, ‏Lebensbilder berühmter Kantoren, עמ' 34, באתר גוגל ספרים (בגרמנית)
• אליהו זאלודקאווסקי, סקירה על יואל דוד – "קולטור-טרעגער פון דער ידישער ליטורגיע" (1930) (ביידיש)

קישורים חיצוניים

• עקיבא צימרמן, על גבול שני העולמות, בתוך: עת-מול 180, אדר ב' תשס"ה
• עקיבא צימרמן, על חוזים וחזנים, מתוך: הצופה 12 באפריל 2007, מובא בפורום בחדרי חרדים
• מ.ש. גשורי, אישים בחזנות: הבעל בית'ל הווילנאי, חלק ראשון, "בית הכנסת" חשון תש"ח, חלק שני, כסלו תש"ח
• הרב מרדכי לעווענשטיין, מעלה את זכר אחיו שגידלו כבן, בראש ספרו "נפש הגר", פיעטרקוב תרס"ו
• הלל נח מגיד שטיינשניידר, על חותנו רבי מרדכי שטראשון ומשפחתו, בספר "עיר ווילנא" עמ' 238
• תמונת מצבתו בבית הקברות היהודי בורשה