יואל זילברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יואל זילברג
יואל זילברג
יואל זילברג
לידה 30 במרץ 1927
תל אביב-יפו, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בפברואר 2013 (בגיל 85)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, תסריטאי, במאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אופיר על מפעל חיים (2008) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יואל זילברג לבדו בשורה העליונה עם הצ'יזבטרון, 1949

יואל זילברג (30 במרץ 192718 בפברואר 2013) היה במאי קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי; זוכה פרס אופיר (פרס הקולנוע הישראלי) על מפעל חיים[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זילברג נולד בתל אביב, בן לשחקן האהל בן ציון זילברג. בגיל שנתיים התגרשו הוריו ואביו, שהתקשה בגידולו, שלח אותו בגיל 4 להיות ילד חוץ בקבוצת גניגר[2]. בגיל 10 התגלה כישרונו המוזיקלי ואביו החזירו לתל אביב, שם החל ללמוד נגינת פסנתר; תחילה בקונסרבטוריון העירוני, אצל מיכאל טאובה ולאחר מכן כתלמיד פרטי של פרנק פלג[2]. זילברג ייעד לעצמו קריירה בתחום זה. למד בתיכון חדש[3]. במלחמת העצמאות התגייס לחי"ש[2] והיה בין מייסדי הצ'יזבטרון[4]. בתחילה שימש כאקורדיוניסט, ולאחר מכן כשחקן. לאחר שנפגע בתאונת דרכים, נאלץ לוותר על הנגינה.

כבמאי תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם מנחם גולן נסע לבריטניה ללמוד בימוי בבבית הספר הנודע "אולד ויק" (Old-Vic school), אחר כך עבד כמנהל במה ועוזר במאי בתיאטרון בלונדון. לאחר ששב לישראל ב-1955 החל לעבוד ב"הבימה"[5]. במהלך שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 עבד בעיקר כבמאי תיאטרון ב"בימה" ואחר כך ב"אהל"[6].

בשנת 1960 עיבד וביים בתיאטרון האהל את המחזה "הבוגד" מאת הנרי דנקר, בהשתתפות אריק איינשטיין[7].

בשנת 1964 שב ל"הבימה" וביים את המחזה "הפריזאית" מאת אנרי בק[8].

בשנת 1974 ביים את ההצגה שגם כתב "בעלי במילואים", בכיכובם של לילית נגר וז'ק כהן[9].

בשנת 1983 ביים בתיאטרון הבימה את המחזה "יושה עגל" על פי ספרו של ישראל יהושע זינגר[10].

בשנת 2005 ביים ב"קאמרי" את הצגת היחיד "לנסקי", בכיכובו של יוסי גרבר, על המאפיונר היהודי אמריקאי מאיר לנסקי[11].

במהלך השנים ביים זילברג עשרות הצגות ומופעי זמר, והיה פעיל כבמאי עד סמוך למותו.

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 הוסרט בארץ הסרט "אקסודוס", וזילברג נתקבל לעבוד כעוזר לבמאי אוטו פרמינגר. לאחר מכן החל בקריירה קולנועית. בתחילה שימש כעוזר במאי בסרטים זרים שצולמו בארץ. בשנת 1962 השתתף בצילומי הסרט "שני אויבים", ב-1964 ביים את הסרט משפחת שמחון ובשנת 1966 סייע בצילומי הסרט "יהודית", שעסק במלחמת העצמאות ובו כיכבה סופיה לורן.

כבמאי הייתה יצירתו הראשונה הסרט הנוסטלגי "עץ או פלסטיין", אותו ביים לצד נתן אקסלרוד בשנת 1962[12]. סרט זה, בהכנתו השתתף גם אורי זוהר היה תערובת של קטעי יומנים ישנים וקריינות מימי היישוב בארץ, וזכה להצלחה רבה.

ב-1964 ביים את הסרט "משפחת שמחון". הייתה זו קומדיה עממית על פי סדרת תסכיתי רדיו פופולריים, בכיכובו של מאיר מרגלית שהיה זה סרטו הראשון. סרט זה היה הראשון בסדרת קומדיות עממיות, על סף סרטי הבורקס שביים זילברג במהלך שנות ה-60 ושנות ה-70, ובהם "חסמבה ונערי ההפקר" (1971), "חכם גמליאל" (1973), "קוני למל בתל אביב" (1976), "הרשלה" (1977) "מיליונר בצרות" (1978), "נישואין נוסח תל אביב" (1979) ו"אמי הגנרלית" (1979)[13]. סרט שונה במקצת היה "אהבה אילמת" דרמה בכיכובם של שרגא הרפז, אשר צרפתי, מירי אלוני ואביבה גר. בשנת 1983 ביים את סרט ההמשך בסדרת "קוני למל", "קוני למל בקהיר". בחלק מסרטים אלו שימש זילברג כתסריטאי או כמפיק.

בשנת 1984 החל לעבוד עבור חברת "קנון גרופ" של מנחם גולן ויורם גלובוס. הוא התמחה בבימוי סרטי ריקודים כ"למבדה" ו"ברייקדאנס"[14]. בין השנים 1984 ו-1993 ביים בארצות הברית ובגרמניה מספר סרטי ריקודים, וכן מספר סרטי פעולה[15].

בשנת 1993 ביים באולפני אולפני ג.ג. בנווה אילן את הסרט "כלא הנשים", סרט דובר אנגלית בכיכובם של גיליה שטרן ואורי גבריאל[16].

בשנת 1995 היה אחראי ללהיט המצליח של ערוץ 2 שהיה אז בתחילת דרכו: סדרת הדרמה היומית "רמת אביב גימל". הסדרה בכיכובם של ליאור מילר ויעל בר זוהר שודרה במשך 6 עונות וזכתה להצלחה רבה. אך בשנת 2000, תבע את חברת ההפקה "אולפני ג.ג." על סכום של 800 אלף שקל, בטענה שלא קיבל את חלקו ברווחים[17].

בספטמבר 2008 העניקה לו האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה פרס על מפעל חיים[18].

הלך לעולמו ב-18 בפברואר 2013, בגיל 85, ונטמן בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. הותיר אחריו את רעייתו, מרים, שלושה ילדים, ונכדים[19].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נירית אנדרמןהבמאי יואל זילברג יקבל פרס אופיר למפעל חיים, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2008
  2. ^ 1 2 3 יואל זילברג, ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"
  3. ^ עינת טורס, תיכון חדש, בית הספר של הסלבס, חוגג 75, באתר nrg, ‏29 באוגוסט 2011
  4. ^ יואל זילברג, באתר הפלמ"ח
  5. ^ במה נסיונית תופעל ע"י "הבימה", למרחב, 14 ביולי 1955
  6. ^ הבמאי זילברג יצא להשתלמות בארצות הברית, הארץ, 22 בנובמבר 1957
  7. ^ אמש בתיאטרון "הבוגד" - ב"אהל", הארץ, 24 בנובמבר 1960
  8. ^ הומור צרפתי בחום הקיץ, קול העם, 24 ביולי 1964
  9. ^ טלילה בן זכאי, הבעל במילואים והקומדיה בדרך, מעריב, 24 בינואר 1974
  10. ^ שוש אביגל, עגל זהב עם נזם לאומי, כותרת ראשית, 1 ביוני 1983
  11. ^ עידוא דגן, ‏זכרונות משנות השבעים, באתר גלובס, 30 במאי 2005
  12. ^ היום הצגת "עץ או פלסטיין", הארץ, 3 באוקטובר 1962
  13. ^ יואל זילברג - שושבין נוסח מולייר, דבר, 20 באוגוסט 1979
  14. ^ ראפין, חדשות, 2 באוגוסט 1985
    גולן וגלובוס מתחרים, חדשות, 19 במרץ 1990
  15. ^ זילברג מבוקש בהוליווד, חדשות, 2 באוקטובר 1990
  16. ^ נשים בכלא טורקי, חדשות, 10 בפברואר 1992
  17. ^ מאת יצחק דנון, ‏בועות מרמת אביב ג', באתר גלובס, 19 בנובמבר 2000
  18. ^ מרב יודילוביץ', פרס מפעל חיים לבמאי יואל זילברג, באתר ynet, 26 באוגוסט 2008
  19. ^ עכבר העירהבמאי יואל זילברג הלך לעולמו, באתר הארץ, 18 בפברואר 2013


הקודם:
2007 - איציק קול
זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2008 - יואל זילברג הבא:
2009 - אסי דיין