יואל כהן (פרופסור)
 | |
| לידה |
11 במרץ 1953 (בן 73) לונדון, הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| מדינה | |
| ענף מדעי | תקשורת, דת ותקשורת, עיתונות זרה, סודיות גרעינית, אתיקה עיתונאית |
| מעסיק | אוניברסיטת אריאל בשומרון |
יואל כהן (נולד ב־11 במרץ 1953) הוא חוקר תקשורת ישראלי־בריטי ופרופסור אמריטוס בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. מחקריו עוסקים ביחסי דת ותקשורת, עיתונות זרה, סודיות גרעינית ואתיקה עיתונאית.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כהן נולד בלונדון, הממלכה המאוחדת. הוא סיים תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ביוניברסיטי קולג' לונדון (UCL), ולאחר מכן השלים לימודי דוקטורט באוניברסיטת לונדון (City University), בהנחיית הסוציולוג ג'רמי טנסטול. עבודת הדוקטורט שלו עסקה ביחסי משרד החוץ הבריטי והתקשורת, והתבססה על ראיונות עם דיפלומטים, פוליטיקאים וכתבים זרים. ממצאי המחקר פורסמו בספרו Media Diplomacy (1986).[2]
במקביל ללימודיו האקדמיים למד ספרות מקראית ותלמודית ב־Jews College בלונדון. בשנת 1980 עלה לישראל ושימש כעמית מחקר אורח במכון לקומוניקציה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בהמשך שירת בצה"ל כקצין ביחידת דובר צה"ל.
קריירה אקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כהן לימד קורסים ביחסים בינלאומיים, מדעי המדינה ותקשורת המונים במוסדות אקדמיים שונים, ובהם אוניברסיטת בר־אילן, אוניברסיטת חיפה, המכללה האקדמית נתניה והמכון הטכנולוגי חולון.
החל משנת 1999 הקים וניהל את המחלקה לתקשורת במכללת ליפשיץ להכשרת מורים בירושלים, ובהמשך עמד בראש יחידת המחקר של המכללה. בשנת 2009 הצטרף לסגל בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, ובין השנים 2009–2011 כיהן כראש בית הספר.[3] במהלך תקופתו באוניברסיטה קודם לדרגת פרופסור מן המניין, ובשנת 2021 מונה לפרופסור אמריטוס.[4] בשנת 2011 זכה בפרס הצטיינות במחקר מטעם אוניברסיטת אריאל.[5]
משנת 2013 מרכז כהן את קבוצת החוקרים בנושא תקשורת ודתות במסגרת האגודה הבינלאומית לחקר מדיה ותקשורת (IAMCR).[6] הוא חבר בוועדות המערכת של כתבי עת אקדמיים בינלאומיים, ובהם Journal of Media & Religion, ושימש כעורך תחום התקשורת במהדורה השנייה של אנציקלופדיה יודאיקה.[7]
מחקריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקריו של כהן מתמקדים בתקשורת המונים ובהקשריה הדיפלומטיים, הדתיים והביטחוניים.
עיתונות זרה ודיפלומטיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקריו המוקדמים עסקו בפעילות הכתבים הזרים בישראל ובסכסוך הישראלי־ערבי, ובהמשך התרחבו לבחינת דפוסי סיקור בינלאומיים של אזורים וקונפליקטים שונים בעולם.
סודיות גרעינית ופרשת ואנונו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כהן פרסם מספר ספרים ומאמרים העוסקים בסוגיית הסודיות הגרעינית בישראל ובפרשת מרדכי ואנונו, שהתבססו על ראיונות עם עיתונאים, אנשי ביטחון ומומחים, וכן על ניתוח חומרי משפט ופרסומים עיתונאיים.[8][9]
דת ותקשורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מראשית המאה ה־21 עוסק כהן ביחסי הגומלין בין דת ותקשורת בישראל ובעולם. ספרו God, Jews and the Media עוסק בייצוג הדת במדיה הישראלית.[10][11]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כהן נשוי לשריף אקרמן משנת 1981, ולזוג ארבעה ילדים. המשפחה מתגוררת בירושלים.
ספריו (מבחר)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Media Diplomacy: The Foreign Office in the Mass Communications Age, London: Frank Cass, 1986. ISBN 0-7146-3310-6.
- Nuclear Ambiguity: The Vanunu Affair, London: Sinclair-Stevenson, 1992. ISBN 0-7475-1056-1.
- The Whistleblower of Dimona: Vanunu, Israel & the Bomb, New York: Holmes & Meier, 2003. ISBN 0-8419-1428-8.
- המתריע מדימונה: ואנונו, ישראל והפצצה, תל אביב: הוצאת בבל, 2005. ISBN 965-517-191-5.
- God, Jews and the Media: Religion and Israel's Media, London: Routledge, 2012. ISBN 978-0-415-89153-6.
- Spiritual News: Reporting Religion Around the World, Bern: Peter Lang, 2018. ISBN 978-3-0343-3022-1.
- The Handbook of Religion & Communication (עם Paul Soukup), Hoboken: Wiley-Blackwell, 2023. ISBN 978-1-119-78345-9.
- Rabbis, Reporters & the Public in the Digital Holyland, London: Routledge, 2024. ISBN 978-1-032-45678-2.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ אוניברסיטת אריאל, אתר רשמי, סגל בית הספר לתקשורת – יואל כהן.
- ↑ Cohen, Y., Media Diplomacy: The Foreign Office in the Mass Communications Age, Frank Cass, 1986.
- ↑ המועצה להשכלה גבוהה, אישור תוכניות לימוד – בית הספר לתקשורת, אוניברסיטת אריאל.
- ↑ אוניברסיטת אריאל, אתר רשמי, סגל אמריטי.
- ↑ אוניברסיטת אריאל, פרסי הצטיינות במחקר, 2011.
- ↑ International Association for Media and Communication Research (IAMCR), Religion and Media Working Group, Convenors.
- ↑ Encyclopaedia Judaica, 2nd edition, editorial board and section editors.
- ↑ Journal of Palestine Studies, Review of Nuclear Ambiguity: The Vanunu Affair, Vol. 22, No. 4, 1993.
- ↑ British Journalism Review, Book Review: Nuclear Ambiguity, Vol. 4, No. 3, 1993.
- ↑ Routledge, God, Jews and the Media: Religion and Israel's Media, 2012.
- ↑ Journal of Media & Religion, Review of God, Jews and the Media, Vol. 12, No. 3, 2013.
