יואל מרקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יואל מרקוס
YoelMarkus.png
יואל מרקוס, 18 במרץ 2018
לידה 5 בפברואר 1932
טורקיהטורקיה איסטנבול, טורקיה
פטירה 23 בפברואר 2022 (בגיל 90)
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל
תאריך עלייה 1943
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 19502022 (כ־72 שנים)
מעסיק "חרות", "הדור", "דבר", "הארץ"
תחום סיקור אקטואליה, פוליטיקה ומדיניות
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יואל מרקוס (5 בפברואר 193223 בפברואר 2022) היה עיתונאי ופובליציסט ישראלי, חבר סגל "הארץ". זוכה פרס מפעל חיים מטעם העיתונות (2007) ופרס סוקולוב למפעל חיים (2017).[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרקוס נולד ב-1932 באיסטנבול שבטורקיה ועלה לארץ ישראל בגפו במסגרת עליית הנוער ב-1943 כשהוא בן 11. למד בכפר הנוער הדתי שליד כפר חסידים ולחם במלחמת העצמאות.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950 זכה בתחרות כתיבה שערך השבועון "העולם הזה", ובעקבות היכרות עם עורך "העולם הזה", אורי קיסרי, החל לכתוב ב"חרות", ביטאון תנועת החרות. בשנת 1953 עבר לכתוב בעיתון "הדור" של מפא"י. ב-1955 עבר לעיתון "דבר" ושימש בו כתב צבאי ופוליטי. הוא פרסם בעיתון טור בשם "בערבון מוגבל", ובו מקבץ של ידיעות קצרות, שכדברי מרקוס אין הקורא צריך לראותן כידיעות רשמיות ובדוקות, אלא לקבלן "בערבון מוגבל".[2] בהמשך פרסם טור פובליציסטי בשם "דברים בגו".[3] ב-1964 נשלח מטעם העיתון לצרפת, ב-1965 עבר לעיתון "הארץ" ועד 1968 שימש שליח "הארץ" במערב אירופה. הוא שב לישראל, ובשנים 19771980 היה שליח העיתון לארצות הברית. המשיך לכתוב חדשות ופובליציסטיקה בעיתון "הארץ", ונמנה עם חברי הנהלת המערכת.

ידיעות ומאמרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה פרסם מאמר בשם "פוקר הדמים", שבו הזהיר מפני המלחמה העומדת לפרוץ. סקופ חשוב של מרקוס היה הידיעה שפרסם בספטמבר 1983 על הסתגרותו של ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין בביתו ופרישתו מהחיים הציבוריים. סקופ נוסף שלו פורסם כאשר גילה לו ראש הממשלה אריאל שרון בפברואר 2004 את כוונתו לפנות התנחלויות מרצועת עזה ומהשומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות.[4]

ב-2016 פרש מכתיבת מאמרי דעה ב"הארץ".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2007 זכה בפרס למפעל חיים במסגרת כנס אילת לעיתונות.
  • בשנת 2017 זכה בפרס סוקולוב למפעל חיים. בנימוקי הפרס נכתב כי מרקוס הוא "מגדולי הפובליציסטים בעיתונות העברית לדורותיה, שהצליח במהלך עשרות שנות עבודה, בעיקר בעיתון הארץ, לבסס רקורד של כתיבה דעתנית, משפיעה, עצמאית ואמיצה, תוך שהוא כובש לעצמו גישה חסרת תקדים למקבלי ההחלטות, אבל מצליח בו בזמן לשמור על מרחק עיתונאי ראוי".[5]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרקוס היה נשוי ללאה[6] עד למותה ב-2012. נפטר ב-23 בפברואר 2022 בגיל 90.[7]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יואל מרקוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבל בעולם העיתונות: יואל מרקוס הלך לעולמו, Ice
  2. ^ יואל מרקוס, בערבון מוגבל, דבר, 19 בנובמבר 1958
  3. ^ דוגמה: יואל מרקוס, המלחמה החלה - התותחים לא ירו, דבר, 18 ביוני 1961
  4. ^ יואל מרקוס, הפינוי המתוכנן: עשרים התנחלויות ברצועת עזה ובגדה בתוך שנה-שנתיים, באתר הארץ, 3 בפברואר 2004
  5. ^ נתי טוקר, עיתונאי "הארץ" יואל מרקוס זכה בפרס סוקולוב למפעל חיים, באתר הארץ, 25 ביוני 2017
  6. ^ שליח הרבי חשף: הסופר הבכיר הסביר למה לא הגיע לחתונה שלי, COL
  7. ^ "עיתונאי "הארץ" יואל מרקוס מת בגיל 90". הארץ. נבדק ב-2022-02-23.
  8. ^ האוניברסיטה הפתוחה החטיבה המודרנית, פרקים בתולדות הלשון העברית, פרק אוצר המילים, סטייה מן המשלב, כרך יחידה 11, עמ' 23-24
  9. ^ ⁨בן-גוריון והתלמוד מאת יואל מרקוס, סופרדבר" " ⁩ | ⁨דבר⁩ | 12 נובמבר 1958 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, www.nli.org.il