לדלג לתוכן

יואן יאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יואן יאנג
杨缘
לידה 1990 (בת 35 בערך)
נינגבו, הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בייליול קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הלייבור עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יואן יאנגאנגלית: Yuan Yang, בסינית: 杨缘; נולדה ב-1990)[1] היא עיתונאית וכלכלנית בריטית וחברת פרלמנט מטעם מפלגת הלייבור.

יאנג נולדה בנינגבו שבסין,[2] וגדל במחוז סצ'ואן בדרום מערב המדינה[3] עם סבה וסבתה מצד אמה.[4] בגיל ארבע עברה עם הוריה לצפון אנגליה והמשפחה התגוררה במנצ'סטר ובלידס.[3] מגיל צעיר נמשכה יאנג לכתיבה בילדותה, וסיפרה כי מוריה עודדו אותה להצטרף לקבוצת כתיבה מקומית לבני נוער.[3]

יאנג זכתה במלגת לימודים לבית ספר פרטי בברדפורד, וסיימה את לימודיה ב-2008.[5] לאחר מכן למדה לתואר ראשון בפילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה בבייליול קולג' באוקספורד, וסיימה את לימודיה ב-2011 בהצטיינות יתרה. בשנים 2012–2013 למדה יאנג לתואר שני בכלכלה בבית הספר לכלכלה של לונדון, וב-2013 למדה באוניברסיטת פקין כחלק מתוכנית בחסות הממשלה הסינית.[3]

קריירה מקצועית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאנה החלה את הקריירה העיתונאית שלה כמתמחה במדור הכלכלה של האקונומיסט.[6] ב-2016 חזרה לסין ככתבת כלכלית של הפייננשל טיימס,[7] שימשה שם כסגנית ראש הלשכה של העיתון בבייג'ינג, וסיקרה את תחומי הטכנולוגיה והכלכלה של סין. במקביל דיווחה יאנג גם תורם קבוע לחדשות ה-BBC.[8]

במאי 2024 יצא לאור ספרה של יאנג "Private Revolutions" בהוצאת בלומסברי.[1][9] הספר עוסק בהתבגרותן של ארבע נשים שנולדו בסין בשנות ה-80 וה-90, בחברה העומדת להשתנות ללא הכר.

כפוליטיקאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2023 נבחרה יאנג כמועמדת מפלגת הלייבור במחוז הבחירה ארלי ו-וודלי [10] לקראת הבחירות הכלליות של 2024,[11] מחוז בו התגוררה משפחתה מאז 2010.[12] ביולי 2024 היא ניצחה את מועמד המפלגה השמרנית, והפכה לחברת הפרלמנט הבריטית הראשונה שנולדה בסין.[13]

באפריל 2025 יאנג נעצרה, נחקרה ונמנעה כניסתה לישראל לצד חברת הפרלמנט אבתסאם מוחמד. השתיים הצהירו עם נחיתתן בנתב"ג כי הגיעו לישראל במסגרת "משלחת רשמית" מטעם הפרלמנט הבריטי, אך אף גורם רשמי בישראל לא הכיר משלחת שכזו. בנוסף, לפי רשות האוכלוסין וההגירה, מטרת הגעתן לארץ היא לתעד את כוחות הביטחון ולהפיץ דברי שנאה נגד ישראל.[14] שר החוץ הבריטי דייוויד לאמי יצא נגד הגירוש ואמר בין השאר כי הוא "בלתי-מתקבל על הדעת".[15]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יואן יאנג בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 bloomsbury.com, Private Revolutions, Bloomsbury (באנגלית)
  2. ^ Christina Patterson, Private Revolutions by Yuan Yang review — growing up in modern China, www.thetimes.com, ‏2024-05-18 (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 4 Annabelle Timsit, Yuan Yang, the British-Chinese journalist witnessing the decline of press freedom in China, Quartz, ‏2021-08-23 (באנגלית)
  4. ^ George Eaton, Labour’s Yuan Yang: “There is deep class anxiety in China”, New Statesman, ‏2024-05-22 (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ Alred, Jessica. "Yuan Yang". Bradford Grammar School (באנגלית בריטית). נבדק ב-2024-07-09.
  6. ^ Internships, Marjorie Deane Financial Journalism Foundation, ‏2012-03-09 (באנגלית)
  7. ^ Yang, Yuan (2018-09-06). "'I am an expat in the country I was born in'". Financial Times. נבדק ב-2025-04-07.
  8. ^ "Yuan Yang, the British-Chinese journalist witnessing the decline of press freedom in China". Yahoo Finance. 23 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Bloomsbury wins four-way auction for 'major talent' Yuan Yang". Book Seller. 8 בפברואר 2022. ארכיון מ-8 בפברואר 2022. נבדק ב-7 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Yang Yang PPC – Earley and Woodley CLP". Earley and Woodley Labour CLP (באנגלית בריטית). ארכיון מ-2 ביוני 2024. נבדק ב-22 במאי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Yuan Yang selected as Labour candidate for new Earley and Woodley MP seat". Reading Chronicle (באנגלית). 18 בדצמבר 2023. נבדק ב-23 בדצמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "VOTE 2024: Earley and Woodley Labour candidate is 'honoured' to be standing in the new seat – Wokingham.Today".
  13. ^ "General Election 2024: Labour's Yuan Yang wins Earley & Woodley seat". Wokingham Today. 5 ביולי 2024. ארכיון מ-5 ביולי 2024. נבדק ב-5 ביולי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ ynet (2025-04-06). "הגירוש שעורר סערה, והתבטאויות חברת הפרלמנט: "ישראל הרגה ילדים בלי הבחנה"". Ynet. נבדק ב-2025-04-07.
  15. ^ Furious row after Labour MPs denied entry to Israel - as Lammy criticises 'disgraceful' Badenoch response, Sky News (באנגלית)