יובל גורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יובל גורן בודק תעודות חיתיות קדומות במוזיאון פרגמון בברלין בעזרת מכשיר XRF נייד

יובל גורן (נולד ב־1956) הוא ארכאולוג ישראלי, מומחה במיקרוארכאולוגיה (יישום שיטות מיקרוסקופיות בארכאולוגיה) ובעיקר בחקר ההרכב והמוצא של קרמיקה ארכאולוגית בשיטות של מינרלוגיה אופטית (פטרוגרפיה). מכהן כפרופסור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בעבר שימש כפרופסור בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב.

חייו ופועלו האקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורן נולד ב-1956 בפתח תקווה לצבי ולשפרה לבית כהן, ילידי גרמניה. אחיו הם סמדר גורן, אמנית, ופרופ' חיים גורן, גאוגרף היסטורי וסגן נשיא מכללת תל-חי. אביו של גורן נולד בברלין ועלה בעליית הנוער לארץ ישראל בשנת 1938, היה ממייסדי קיבוץ בית הערבה ובזמן מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת בארמייה של פילדמרשל מונטגומרי. במלחמת השחרור שירת בגדוד החמישי של הפלמ"ח ונפצע בקרבות שער הגיא כנהג משוריין. לאחר המלחמה סיים את קורס הקצינים השני של צה"ל, שירת כקצין ביטחון בפיקוד מרכז ועבד במשרד הביטחון, ובתוך כך עברה משפחתו לגור בבאר שבע.

גורן גדל בבאר שבע מאז היותו בן שלוש. בצבא שימש במבחר תפקידים, האחרון שבהם כסגן קצין חינוך אוגדה. במילואים שירת כקצין ביחידה קרבית בדרגת רב-סרן. בשנים 1979 ועד 1982 עבד בחברה להגנת הטבע כמדריך וכמנהל המרכז ללימודי שדה בבאר שבע.

החל את לימודיו בארכאולוגיה בשנת 1981 באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת 1991 קיבל דוקטורט מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת הדוקטורט היה ראשית הקדרות בארץ ישראל ובסביבתה על פי אנליזות פטרוגרפיות של כלי חרס מן התקופות הנאוליתית, הכלקוליתית והברונזה הקדומה א'. מדריכי הדיסרטציה היו פרופ' פאול גולדברג ופרופ' יצחק גלעד. אצל פרופ' גולדברג השתלם גם בתחום המיקרומורפולוגיה (מחקר של רבדים מאתרים ארכאולוגיים בשיטות מיקרוסקופיות).

גורן התמחה בחקר הטכנולוגיה ואיתור המוצא של כלי חרס וממצאים ארכאולוגיים אחרים על פי אנליזות מינרלוגיות (בעיקר בשיטות מיקרוסקופיות) וכימיות, ולאורך השנים פרסם מאמרים רבים בנושא.

בין השנים 1989 ו-1996 עבד ברשות העתיקות כחוקר פטרוגרפיה, ומשנת 1991 שימש גם כיו"ר ועד העובדים ברשות.

החל משנת 1996 כיהן כמרצה בכיר בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 2000 קיבל דרגת פרופסור חבר. בשנת 2005 קיבל דרגת פרופסור מן המניין. משנת 2000 ועד 2005 כיהן כראש החוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום, ושימש במבחר תפקידים אקדמיים, בהם סגן הדיקן בפקולטה למדעי הרוח, יו"ר ועדת המחקר, חבר בוועדות המינויים והדוקטורנטים בפקולטה למדעי הרוח וחבר הסנאט הקטן של אוניברסיטת תל אביב.

גורן הקים את המעבדה למיקרוארכאולוגיה השוואתית של המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והוא היוזם והמוביל את תוכנית הלימודים לתואר מוסמך בארכאולוגיה ובחומרים ארכאולוגיים המתבססת על הכשרת תלמידים מתקדמים בארכאולוגיה בשיטות מחקר מתחום מדעי הטבע והנדסת החומרים ויישומם בחקר ממצאים ארכאולוגיים. כיום הוא מרכז את המגמה לתלמידים מתקדמים במדעי החומרים הארכאולוגיים והשימור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שהיא השותפה הישראלית בקונסורציום ED-ARCHMAT האירופי המעניק תוארי דוקטור בתחום מדעי החומרים בארכאולוגיה ובאמנות.

נשוי לפרופ' רבקה רבינוביץ, ואב לשניים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכו המחקרית התמקד גורן בחקר התקופה התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל. במשותף עם יצחק גלעד ביצע סקרים וחפירות של אתרי חניה של רועים מתקופה זו בנחל סכר ובמשותף עם פטר פביאן ערך חפירות באתר קבורה ייחודי באזור כיסופים. בעבודת המוסמך בדק באמצעות אנליזות פטרוגרפיות של כלי חרס את הקשרים שבין האתרים מתקופה זו בדרום ארץ ישראל. תחום מחקרו העיקרי של גורן מאז סיום הדוקטורט הוא הקשרים הבינלאומיים במזרח הים התיכון על פי בדיקות הרכב ומוצא של חומרים ארכאולוגיים. לשם כך פיתח גורן שיטות ייחודיות לבדיקה של ממצאים ארכאולוגיים רגישים ובעלי ערך מוזיאוני רב תוך ביצוע דגימות מזעריות. גורן פנה לבדיקת מוצאן של תעודות הכתובות בכתב היתדות על גבי לוחות חומר (טין) וטביעות חותם בחומר (בולות) שחתמו מסמכים שנכתבו על פפירוס או קלף.

לגורן חברו ההיסטוריון נדב נאמן והארכאולוג ישראל פינקלשטיין כדי לנסות לקבוע את מוצאם של הלוחות מאל-עמארנה. גורן נטל דגימות ממאות לוחות, בדק וקבע מאיזה חומר הם עשויים ומאיזה מקום ברחבי המזרח הקדום יכול לבוא חומר בעל הרכב כימי ומינרלוגי כזה, ובשילוב עם הנתונים ההיסטוריים העולים מן הלוחות והנתונים הארכאולוגיים מהאתרים ברחבי כנען קבעו החוקרים את מוצא הלוחות שנבדקו. השלושה חיברו ספר הנושא את השם Inscribed in Clay ("חקוק בחומר"), ובו הציגו את כל הנתונים ממחקרם, כולל מסקנות על מוצא הלוחות ומה שמשתמע מכך למחקר תעודות עמארנה. בדרך זו יכלו לקבוע את מוצאם של לוחות רבים ששם השולח בהם אבד, או שכלל לא נזכר, או שהלוח שבור, ורק מעט שרד ממנו. בכמה מקרים שבהם נזכרים שמות של מקומות, אולם החוקרים היו חלוקים בשאלת זיהויָם, עשויה בדיקה פטרוגרפית של החימר לאפשר הכרעה בוויכוח.

מחקר זה הוא חלוצי ויושם כאן לראשונה, וניתן להשתמש בדרך זו למחקר של ארכיוני לוחות רבים נוספים שנכתבו בכתב היתדות ונתגלו בחפירות. בשנים האחרונות משתמש גורן בשיטות אלה לחקר מוצאן של תעודות הכתובות בכתב היתדות מארץ ישראל, אוגרית וממלכת החתים תוך פיתוח שיטות מחקר נוספות ובהן בדיקות לא הורסות בשיטת דיפרקציה של קרני-X.

גורן ותלמידיו חוקרים את מערך הקשרים של כנען על ידי בדיקות המוצא של כלי החרס הכנעניים מהברונזה התיכונה והמאוחרת מאתרים במצרים ובמזרח הים התיכון ובהם מתל אל דבע (היא אוואריס, בירת החיקסוס במזרח הדלתה של הנילוס), מערי החוף של ארץ ישראל, מצפון סיני ומן הספינה טרופה מאולו-בורון. מחקר זה מלמד על סחר בינלאומי ענף שהתקיים בתקופות אלה במזרח הים התיכון. כמו כן עורך גורן במשותף עם עודד ליפשיץ ותלמידיהם מחקרים על המנהל בממלכת יהודה למן שלהי תקופת בית ראשון (תקופת הברזל) ועד התקופה ההלניסטית דרך בדיקת מוצאן של טביעות חותם (בולה) מטין מעיר דוד ומאתרים אחרים. מחקר דומה עורך גורן במשותף עם חוקרים מאוניברסיטת היידלברג, במסגרתו נבדקות טביעות חותם של התרבות המינואית מכרתים ומסנטוריני לצורך הבנת המנהל של תרבות זו.

פרסומים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A Chalcolithic Mortuary Site at Kissufim Road/ co-authors: Yuval Goren and Peter Fabian. (Monograph Series of the Israel Antiquities Authority), Jerusalem: Israel Antiquities Authority, 2001.
  • Inscribed in Clay: Provenance Study of the Amarna Tablets and Other Ancient Near Eastern Texts/ co-authors: Yuval Goren, Israel Finkelstein and Nadav Na'aman. (Monograph Series of the Sonia and Marco Nadler Institute of Archaeology), Tel Aviv: Tel Aviv University: Emery and Claire Yass Pub, in Aracheology, 2004.

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Y. Goren, I. Gilead. 1986. Quaternary environment and man at Nahal Sekher, Northern Negev. Journal of the Israel Prehistoric Society 19:66-79.
  • Y. Goren. 1995. Shrines and ceramics in Chalcolithic Israel: The view through the petrographic microscope. Archaeometry 37: 287-305.
  • Y. Goren, A.N. Goring-Morris, I. Segal. 2001. The technology of skull modeling in the Pre-Pottery Neolithic B (PPNB): Regional variability, the relation of technology and iconography and their archaeological implications. Journal of Archaeological Science 28: 671-690.
  •   Y. Goren, S. Bunimovitz, I. Finkelstein, N. Na’aman. 2003. The location of Alashiya: new evidence from petrographic investigation of Alashiyan tablets from el-Amarna and Ugarit. American Journal of Archaeology 107: 233-255.
  • 1.       Y. Goren. 2008. The Location of Specialized Copper Production by the Lost Wax Technique in the Chalcolithic Southern Levant. Geoarchaeology 23: 374-397.
  • Y. Goren, H. Mommsen, J. Klinger. 2011. Nondestructive Provenance Study of Cuneiform Tablets using Portable X-Ray Fluorescence (pXRF). Journal of Archaeological Science 38: 684-696.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]