יובל שמעוני (קצין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יובל שמעוני
לידה 1972 (בן 52 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19912020 (כ־29 שנים)
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
עיטורים
אות מצטיין הרמטכ"ל  אות מצטיין הרמטכ"ל
תפקידים אזרחיים
עמית במכון למדיניות נגד טרור, הממונה על הביטחון במערכת הביטחון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יובל שמעוני (נולד ב-1972) הוא תת-אלוף במיל', משמש כממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב).[1] קודם לכן שירת כקצין מודיעין ראשי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעוני התגייס לצה"ל בשנת 1991[2], כלוחם בסיירת גולני בתקופת רצועת הביטחון. לאחר פציעה עבר לאגף המודיעין.

ברבות השנים התקדם בסולם הדרגות, ושירת בתפקידי מחקר ושדה מרכזיים, בין היתר כראש ענף לבנון במלחמת לבנון השנייה, כקצין המודיעין של עוצבת הפלדה וכראש זירת הטרור (זיט"ר) בחטיבת המחקר בשנים 20112013[3]. בשנת 2013 מונה לקצין המודיעין של פיקוד הצפון בדרגת אלוף-משנה. בתקופה זו התמודד צה"ל עם פיגועי טרור בגבולות לבנון וסוריה ושמעוני היה בין יוזמי פרויקט "שכנות טובה" ומוביליו. בשנת 2017 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה לקצין המודיעין הראשי.

במהלך שירותו הצבאי זכה שמעוני באות מצטיין הרמטכ"ל (בשנת 2000) ובפרס ראש אגף המודיעין לחשיבה יצירתית לשנת 2007[3]. הצוות הייעודי שהקים לחשיפת המנהרות של חזבאללה בגבולה הצפוני של ישראל זכה בפרס ביטחון ישראל לשנת 2019.

בינואר 2020 פורסם בתוכנית הטלוויזיה "עובדה"[4] תחקיר שטען כי קצין ביחידה 504 התבקש על ידי מפקדים בכירים ביחידה לשלוח סוכן פלסטיני כדי לרכוש באחד הכפרים הפלסטיניים ביהודה ושומרון קופסאות טחינה לשימושו של שמעוני, תוך סיכון מבצעי מיותר. בעקבות הפרשה ננזף שמעוני על ידי הרמטכ"ל, אביב כוכבי.[5]

באוגוסט 2020, בתום קדנציה בת שלוש שנים, סיים שמעוני את תפקידו כקצין המודיעין הראשי והשתחרר מצה"ל. לאחר שחרורו, הצטרף למכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה כעמית מחקר[2].

באוקטובר 2021 מונה לממונה על הביטחון במערכת הביטחון.[6]

שמעוני הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות יתרה בלימודי המזרח התיכון ומדעי המדינה מאוניברסיטת בר-אילן, ובעל שני תארים שניים בהצטיינות: האחד במינהל ציבורי (בתוכנית המנהלים) מאוניברסיטת תל אביב, והשני במדעי המדינה (ביטחון ואסטרטגיה) מאוניברסיטת חיפה[3] במסגרת המכללה לביטחון לאומי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]