יוהנס קאיוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוהנס קאיוני, בגיל 44

יוהנס קאיונילטינית וגרמנית: Johannes Caioni או Joannes Kajoni, ברומנית: Ioan Căianu או Ioan Căian ,בהונגרית: Kajóni János,‏ 8 במרץ 1629 בקאיאנול מיק (קיש-קאיאן), טרנסילבניה - 25 באפריל 1687 לזאריה, בהונגרית - גיירגיו-סארהג', טרנסילבניה) היה נזיר פרנציסקני וכומר ממוצא רומני מטרנסילבניה, מלומד הומניסט, נגן עוגב ובונה עוגבים, מלחין, מוזיקולוג, משורר ומוציא לאור. נודע בעיקר הודות לאוסף היצירות המוזיקליות הנושא את שמו - "קודקס קאיוני". קאיוני כיהן החל משנת 1678 כבישוף ממלא מקום (ויקאר כללי) רומי-קתולי של טרנסילבניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהנס קאיוני נולד בשנת 1629, ולפי עדותו היה בן למשפחה רומנית (כפי שהתוודה בלטינית:„Natus valachus sum” - "נולדתי כרומני") מנסיכות טרנסילבניה. שמו הרומני המשוער היה יואן קאיאנו, הקשור כנראה ליישוב לידתו - קאיאנול מיק (בהונגרית - קיש-קאיאן), שנמצא אז במחוז (רוזנות) סולנוק -דובוקה ובימינו במחוז ביסטריצה נסאוד. לפי השערה אחרת נולד בכפר יגנייה (ברומנית - לגיה Leghia) שבמחוז קלוז'. התפרסם באירופה כיוהנס קאיוני. בהונגריה של ימינו הוא מוכר כיאנוש קאיוני.

הוריו השתייכו למשפחת אצילים. דודה שלו, יודית, הייתה אשתו של אישטוואן ראץ, מפקד חיל המצב בצ'יקסרדה (ברומנית - מיירקוריה צ'וק). קאיוני נולד ככל הנראה בדת הנוצרית אורתודוקסית ובנעוריו המיר דתו לנצרות הקתולית. קאיוני גדל בקלוז' וביישוב צ'יקשומיו (ברומנית - שמולאו צ'וק). הוא למד קודם בבית ספר של הישועים ("קונביקטוס נוביליום") בקלוז' והמשיך אחר כך בבית הספר של הפרנציסקנים בצ'יקשומיו. באמצעות קשרים של דודתו התאפשרה הצטרפותו למנזר הפרנציסקני בצ'יקשומיו. במסדר הפרנציסקנים קיבל את דרגת guardianus. בשנת 1647 קיבל על עצמו את עול הנזירות. עשה אחר כך לימודי מוזיקה בנאג'סומבט - טרנבה בשטחי סלובקיה של ימינו, אז חלק מממלכת הונגריה. בשנת 1655 קיבל בטרנבה את ההסמכה ככומר.

המשך חייו ופעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנזר הפרנציסקני בגיירגיו-סארהג' - לזאריה, בטרנסילבניה, שבו פעל ובשנת 1687 נפטר ונקבר יוהנס קאיוני

את שאר חייו כיהן כאב המנזרים הפרנציסקנים ביישובים מיקהאזה (Mikháza) (הנקרא ברומנית "קלוגרן" (Călugăreni), והמהווה כיום חלק מהכפר ארמיטו Eremitu, בהונגרית -ניאראדרמטה Nyáradremete, במחוז מורש של רומניה של ימינו) (1669-1666) בגיירגיו-סארהג' (ברומנית -לזאריה) (1675-1669) ובצ'יק-שומיו. בשנים 1675–1678 כיהן כקוסטוס המשמורת (הקוסטודיה) הפרנציסקנית של טרנסילבניה[1].בשנת 1678 התמנה על ידי האפיפיור אינוקנטיוס האחד עשר לבישוף - ויקאר כללי של הכנסייה הקתולית בטרנסילבניה. ב-1687 התמנה ל"אב המשמורת" הפרנציסקנית בטרנסילבניה.

בית הדפוס בשומיו צ'יק (שומולאו צ'וק)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1675 הקים קאיוני בצ'יקשומיו בית דפוס שבו הדפיס את כתביו ו (אחרי 1678) ספרי לימוד שנועדו לבית הספר הפרנציסקני המקומי. בית הדפוס שהקים קאויוני שירת את צורכי האוכלוסייה הקתולית מארץ הסקלרים וממולדובה השכנה. בספרו "קנטיונאלה קתוליקום", שהיה בשנת 1676 הספר הראשון שהודפס במקום, כתב ראיוני על מניעיו בהקמת בית הדפוס:

תוכן:ביקשתי לשרת את ארצי ולאפשר על ידי עבודתי גם לאחרים להלל את האל ללא הרף

(יוהנס קאיוני - Cantionale Catolicum)

מאוחר יותר, במאה ה-19 בבית הדפוס הזה הודפס העיתון "האדי לאפ" ("העיתון הצבאי") של המהפכנים ההונגרים משנת 1848 ופרסומים מהפכניים אחרים, הנשמרים בימינו במוזיאון להיסטוריה בקלוז'.

פעילותו בתחום המוזיקה ותחומי תרבות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להיותו אוסף מוזיקה, היה קאיוני המלחין הראשון למוזיקה משכילה בטרנסילבניה. קאיוני הזכיר בכתביו את הריקוד המסורתי הרומני קלושרי והיה בין הראשונים שכבתו עליו ועל המנהגים הקשורים אליו. לפי הדגם של העוגב מפרזמ'ר משנת 1659 בנה קאיוני עוגבים בצ'יקסרדה, גיירגיו-סארהג', מיקהאזה ולישועים באודווארהיי[1]. עם תלמידיו בנגינת עוגב נמנו פטר אלפאלווי ומיקלוש פרנצי

קאיוני הלך לעולמו בשנת 1687 ביישוב גיירגיו-סארהג' (לזאריה), אז ב"כיסא הסקלרי של צ'יק" (הנמצא בימינו במחוז הרגיטה שברומניה). הובא לקבורה בבית הקברות של המנזר הפרנציסקני בקבר פשוט, שבו לא צויין שמו, בהתאם לצוואתו.

קודקס קאיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1672 כפרס על הצטיינותו בלימודים קיבל קאיוני קובץ מוזיקה מידי מורו, מאתיאש שרגיי. הוא לקח על עצמו את המזימה להעשיר את הקובץ, עבודה שהוא המשיך בעת שהותו במנזר בגיירגיו-סארהג' עד שנת 1671. הקובץ המורחב שיצא מידיו נודע לפי שמו כ"קודקס קאיוני". קודקס קאיוני הוא קובץ כתבי יד ועותקי יצירות מוזיקליות, בסך הכל 346 קטעי מוזיקה שונים ומגוונים. הוא כולל קטעי מוזיקה עממית רומנית, הונגרית וצוענית[1] מטרנסילבניה, שירי עם וריקודי עם, מספר קטן של יצירות קאיוני עצמו, וכן מוזיקה כנסייתית ומוזיקת חולין ממערב אירופה, - מדריגלים, אריות, מוטטים ומוזיקה כלית. ביניהן- יצירות מאת קלאודיו מונטוורדי ויוצרים איטלקים מן התקופה הבארוקית, ושל מלחינים מצפון גרמניה, כמו למשל קנטטות מאת היינריך שיץ. רוב הקובץ כתוב בטבלטורה לעוגב לפי שיטתו של אליאס אמרבאך (1597-1530).

יצירות וכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה שהוקמה לזכרו של יוהנס קאיוני בחצר הכנסייה הרומית-קתולית בכפר לגיה, במחוז קלוז', יישוב שבו נטען לפעמים כי הוא נולד בו או אולי הוטבל בדת הקתולית

התחום המוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1671 -Codex Caioni
  • 1667 - Organo Missale - קובץ 53 ליטניות, 39 מזמורי תפילות[1], אנטיפונים ושירים כנסייתיים אחרים, כולל מפרי עיטו
  • 1676 Cantionale Catolicum קובץ שירים כנסייתיים (הספר נמצא במוזיאון הלאומי להיסטוריה בקלוז') - הודפס שלוש פעמים- ב-1719, 1805 ו-1806.
  • 1669 - Sacri Concentus, diversorum authorum, praesertim Ludovici Viadanae, - קובץ שירים כנסייתיים מאת מחברים שונים, במיוחד מאת לודוביקו גרוסי דה ויאדאנה
  • Calendarium
  • 1649 - Antiphonarium Romanum … ad usum ecclesiae Romanae cum cantu Gregoriano ספר אנטיפונים לשימוש הכנסייה הרומית עם מזמורים גרגוריאנים
  • 1670- Antiphonae de sanctis ordinis minorum - ארנטיפונים של מסדר האחים המינורים (פרנציסקנים)

קטעי מוזיקה מכתבי קאיוני הוקלטו, בין השאר, בדיסק Five centuries of German music in Transylvania של החברה "אלקטרקורד" הרומנית בשנת 1996.

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hymnarium - קובץ המנונים - שירים דתיים בשפות לטינית והונגרית

ספרי לימוד ודת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1673 - ספר לימוד האלפבית העתיק של הסקלרים - אבד
  • 1684-1650 - הספר השחור - תולדות המשמורת (הקוסטודיה הפרנציסקנית של טרנסילבניה) - רישומים
  • "בית מוזהב" -ספר תפילות ושירים למתפללים
  • 1669 - Hortulus Devotionis - ספר תפילות מפרי עטו

בתחום הבוטניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Herbarium (עשבייה הונגרית" - נספח ל-Ortus Sanitatis Venetiis, ספר בוטניקה בלטינית משנת 1511. מתוארים בה השפעות רפואיות של צמחי מרפא

בנוסף השאיר כתבי יד ליטורגיים, דרשות, הערות שוליים וכו'.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדרטה הוקמה לזכרו בחצר ההכנסייה הקתולית בכפר לגיה, מקום משוער אך שנוי במחלוקת להולדתו
  • פסל דיוקן הוצב בחצר המנזר הפרנציסקני בצ'יקשוימו.
  • בית ספר תיכון טכנולוגי הונגרי במיירקוריה צ'וק ברומניה נושא את שמו (Joannes Kájoni” Szakközépiskola")
  • 2010 - להקת פולק הונגרית Meta Folk Band הקדישה שיר לזכרו

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Szabolcsi Bence: A XVII. század magyar világi dallamai. Budapest, 1950.
  • Romeo Ghircoiașiu: Contribuții la istoria muzicii românești I. 1963. 202–07.
  • Pap Ferenc: Kájoni János és a csíksomlyói nyomda művelődéstörténeti jelentősége. Korunk 1972/3.
  • Benkő András–Almási István gondozásában: Seprődi János válogatott zenei írásai és népzenei gyűjtése. 1974. 187–252.
  • Miklóssy V. Vilmos: Kájoni János Herbariuma. A Hét 1977/37;
  • Miklóssy V. Vilmos: Hol lappang a Kájoni-hagyaték? A Hét 1979/36.
  • Spielmann József–Spielmann Mihály: Nézzünk szét még egyszer a Kájoni-Herbárium forrásvidékén. A Hét 1977/48.
  • Szabó Attila: Melius Péter és a kolozsvári Herbárium. Bevezető tanulmány a Melius-féle Herbárium 1978-as kiadásában. 85–89.
  • Benkő András: Kájoni János, a humanista muzsikus. Korunk 1981/11.
  • Diósi Dávid: Kájoni János, a dallamgyűjtő.In: Marton József – Bodó Márta (szerk.),Ezeréves múltunk. Tanulmányok az erdélyi egyházmegye történelméről, Budapest – Kolozsvár 2009, 169–176.
  • 1973 Vasile Mocanu Ioan Căian, monografie, Editura muzicală, București

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוהנס קאיוני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Kislexikon 2017