יוון העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוון העתיקה
המעצמות ההלניסטיות העיקריות: מצרים התלמיית (כחול כהה), הממלכה הלסאוקית (צהוב), אפירוס (ורוד), מוקדון ויוון (ירוק), ממלכתו של ליסימכוס שהתפצלה אחרי מותו לשלל ממלכות  קטנות כגון ביתיניה ופרגמון (כתום)
פורטל יוון העתיקה
מקדש הפיסטוס באתונה
הקבוצות האתניות העיקריות ביוון העתיקה על פי תפוצת הניבים

התקופה העתיקה בהיסטוריה של יוון נמשכה כאלף שנים במהלך העת העתיקה עד לעליית הנצרות ביוון. התרבות היוונית העתיקה ומורשתה נחשבת בעיני היסטוריונים רבים כערש תרבות המערב וזו אשר הייתה בעלת השפעה רבה על תרבות רומא העתיקה, הקיסרות הרומית, וכלל התרבויות האירופאיות עד לימינו.

התרבות היוונית לא הייתה מוגבלת לחלקו הדרומי של חבל הבלקן, אזור גאוגרפי שבו שוכנת יוון המודרנית. תנועת קולוניזציה גדולה שיזמו היוונים גרמה לכך שהיוונים רבים גרו בחלקים גדולים של הים התיכון. מלבד איי הים האיגאי, ריכוזים יווניים גדולים היו באסיה הקטנה ואילו במערב ידועה יוון הגדולה - אזור התיישבות יווני שכלל את דרום חצי האי האפניני והחלק המזרחי של סיציליה. מלבד הריכוזים האלה היו מושבות יווניות רבות מפוזרות בחלקים נרחבים של הים התיכון ומעט גם בחופי הים השחור, במיוחד באזורים שבהם השלטון המרכזי היה חלש ולא היה מסוגל להתנגד להתיישבות היוונית.

בעת העתיקה יוון לא הייתה מדינה אחת. מדינות רבות, חלקן גדולות כמו אתונה וספרטה שמספר תושביהן עלה לכמה מאות אלפים וחלקן קטנות שמספר תושביהן לא עלה אלפים ספורים, היו המאפיין של החיים היוונים. חלק מהמדינות היו בעלות חברה עירונית מפותחת והתבססו על עיר מדינה, הידועה בשם הפוליס. הפוליס שלטה על הסביבה הגאוגרפית המידית שלה ובדרך כלל הייתה קטנה בשטחה. חלק מהיוונים לא יצרו פולייס‏[1] אלא התגוררו במסגרות שבטיות או אגרריות בלי שלטון מרכזי מסודר.

אפילו היוונים עצמם לא דיברו שפה אחת ולא היו שייכים לקבוצה אתנית אחת. הקבוצות האתניות שכל אחת מהן, מלבד האכאים, דיברה ניב שונה של השפה היוונית הן: איונים, דורים, איולים ואכאים.

היסטוריה של יוון העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של יוון העתיקה

התרבות המוכרת לנו כתרבות היוונית, לא הייתה קיימת לפני האלף ה-1 לפנה"ס. תחילת התרבות היוונית הייתה בכרתים (ראו יוון המינואית) באלף השני לפני הספירה. ביוון היבשתית התפתחה תרבות מפותחת בעיר מיקנה המכונה התרבות המיקנית, תרבות אשר הייתה השלב האחרון של תקופת הברונזה ביוון. על אף שהמיקנים לא היו יוונים במובן המוכר לנו של המילה, היסטוריונים רבים רואים בה כבסיס לתרבות היוונית העתיקה שהתפתחה אחריה. בסביבות סוף המאה ה-12 לפנה"ס החלה דעיכה של תרבות זו בעקבות השבטים האכאים והדורים שפלשו לאזור במה שמכונה "הפלישה הדורית". לא ידוע על מקורם ועל מוצאם של השבטים האלו אך הם הביאו איתם ידע בעיבוד ברזל ובכך החלה תקופת הברזל ביוון.

הדורים התיישבו בעיקר בפלופונסוס והאכאים בשאר יוון (לא להתבלבל עם חבל הארץ אכיאיה, שאכן נמצא בפלופונסוס, אך זהו מקרה יוצא דופן של אכאים שהתיישבו בפלופונסוס). רוב הקולוניות שנבנו מחוץ ליוון הן אכאיות. עניין השבטים השונים היה חשוב מאוד ביוון הקלאסית, היות שבני אותו עם בדרך כלל כרתו ברית בינם לבין עצמם. פרט לשבטים אלו ישבו ביוון האטים (תושבי אטיקה) והתסלים. שבטים אלו נמנים עם האוכלוסייה המקורית של יוון.

לאחר הפלישה הייתה תקופת חושך ודעיכה משמעותית ברמת החיים והתרבות והחלה תקופה המכונה "תקופת המעבר ביוון" או "ימי החשיכה של יוון". הדרדרות כלכלית ותרבותית התרחשה בעקבות נדידות עמים גם באימפריה החתית ובארצות נוספות סביב מזרח הים התיכון. יוון פוצלה ליחידות קטנות רבות שהתפתחו מאוחר יותר לפוליס, שהיא המסגרת המדינית בה התקיימו הערים היווניות במאות השנים שלאחר מכן. יחידות אלו נוסדו בעקבות ההרים הרבים המפרידים בין העמקים ובין המישורים ומצמצמים את פני שטח המחיה של יוון. מספר האזרחים בכל פוליס היה קטן ולא עלה על כמה אלפים ברובם. לעתים נדירות הגיע ל-10,000 ומעלה.

מתחילת המאה ה-8 לפנה"ס החלה ביוון מגמה של התפתחות כלכלית, חברתית, תרבותית וצבאית אשר בישרה על תחילתה של יוון הארכאית. תקופה מתאפיינת בקולוניזציה יוונית של אגן הים התיכון ובתהליך דמוקרטיזציה של ערי המדינה (הפולייס) היווניות. בתקופה זו החלו גם להתפתח תחומי התרבות של תיאטרון, שירה, אמנות ואדריכלות לצד התפתחות הפילוסופיה והמדע. סוף תקופה זו מצוין עם מלחמת פרס-יוון בה נלחמו מספר ערי מדינה יווניות מול האימפריה הפרסית.

המאות ה-5 וה-4 לפנה"ס מכונות התקופה הקלאסית ובהן הגיעה התרבות היוונית לשיאה. בתקופה זו פרחו הפילוסופיה היוונית והתיאטרון היווני, ובתחום הפיסול והאדריכלות הגיעו היוונים לרמה של זיקוק סגנוני ושלמות אסתטית. הדמוקרטיה בפולייס הגיעה לשיאה ואתונה העתיקה הייתה לאימפריה חשובה תחת הנהגתו של פריקלס. במהלך תקופה זו נערכה גם המלחמה הפלופונסית בין שתי בריתות: הליגה הפלופונסית בהנהגת ספרטה והליגה האטית-דלית בראשות אתונה. המלחמה שנערכה במשך עשרות שנים ובסופה נכנעה אתונה לספרטה הייתה האירוע ההיסטורי המתמשך החשוב ביותר בתקופה הקלאסית.

סוף התקופה הקלאסית היא במסעות הכיבוש של אלכסנדר הגדול אשר כבש את כל המזרח התיכון והקרוב (עד מערב הודו של היום). אלכסנדר היה מלך מוקדון, ממלכה יוונית בצפון יוון, הביס את האימפריה הפרסית והפיץ לארצות אותן כבש את התרבות היוונית. מסעות הכיבוש והפצת התרבות פתחו את מה שמכונה התקופה ההלניסטית אשר היסטוריונים מציינים את תחילתה בשנת 323 לפנה"ס עם מותו של אלכסנדר. התרבות היוונית הפכה לתרבות השולטת ברוב העולם העתיק לרבות אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, מצרים, מסופוטמיה ופרס. לאחר מותו חולקו שטחים אלה בין יורשיו של אלכסנדר שכונו "דיאדוכי". בין יורשיו התנהלו מלחמות ירושה שכונו מלחמות הדיאדוכים שבעקבותיהן הקימו ממלכות עצמאיות שהגדולות שבהן היו בית תלמימצרים), מוקדון, בית סלאוקוס (בשטחי פרס, מסופוטמיה והלבנט) ומספר ממלכות הלניסטיות באזור הבלקן.

התקופה ההלניסטית נמשכה עד לכיבוש יוון על ידי הרפובליקה הרומית והשתלטות הרומאים על רוב שטחי הממלכות ההלניסטיות. קיימות מחלוקות בין היסטוריונים לגבי מועד סיום תקופת יוון העתיקה אך לרוב נחשבת התקופה של יוון תחת שלטון רומא כחלק מתקופת יוון העתיקה משום שהיא הייתה המשכית לתקופות הקלאסית וההלניסטית בכל היבטי התרבות והחברה על אף אובדן העצמאות. התרבות הרומית עצמה אף התבססה על זו היוונית ולכן יש הרואים את סיום תקופת יוון העתיקה לכל המאוחר עם עליית הנצרות לאחר הפיכתה לדת הרשמית של האימפריה הרומית בשנת 313 לספירה ובכך באה לקיצה תרבות זו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאוגרפיה פיזית של יוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חבל הבלקן

התרבות היוונית פרחה בדרומו של חבל הבלקן. אזור זה מתאפיין באקלים ים תיכוני: קיץ חם ולח וחורף גשום וקריר. חבל הבלקן שופע במים, אך הקרקע הראויה לעיבוד חקלאי היא מעטה בגלל רכסי הרים רבים. רכסים אלה לא רק דחפו את היוונים להוציא את פרנסתם מן הים, אלא גם הגדירו הלכה למעשה את העולם היווני.‏[2] בעמקים הפוריים התפתחו הפולייס שהיו מורפדות על ידי רכסי ההרים. הרכסים מנעו מעבר נח מעמק אחד למשנהו ותרמו בכך לפירוד הפוליטי שאפיין את יוון. יתר על כן, הקרבה לים ושפע המפרצים והנמלים הטבעיים אפשרה את פיתוח התעבורה הימית ביוון, במיוחד בתקופה שבה אמצעי התעבורה היבשתיים היו פרימטיביים מאוד.‏[3]

הגאוגרפיה השפיעה גם על הכלכלה המקומית. העמקים הקטנים לא אפשרו עדרי בקר או סוסים גדולים. לכן, מרבית המשק החקלאי היווני התרכז בצאן כמו כבשים, עזים וכו'. הייתה לכך השפעה גם על תרבות הלחימה היוונית - מיעוט הסוסים הזמינים למלחמה הקטין מאוד את חילות הפרשים היוונים ואלה הסתמכו בעיקר על חיל הרגלים.

גאוגרפיה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העולם היווני

המרכז הגאוגרפי של יוון היה בחלקו הדרומי של חבל הבלקן. הגאוגרפיה היוונית התחלקה באופן גס לדרום מערב יוון בחצי האי פלופונסוס (כיום אי) עם ספרטה כפוליס הדומיננטית באזור במשך רוב התקופה, אטיקה בדרום מזרח עם אתונה כפוליס הדומיננטית. בויוטיה עם תבאי כפוליס העיקרית, פוקיס ולוקריס היו במרכז יוון ואילו תסליה בצפון. מלבד שטחים אלה בעלי הקשר ההדוק לתרבות היוונית, מספר ישויות מדיניות נוספות חלקו את התרבות היוונית. אפירוס ומוקדון הן מייצגות בולטות לכך.

הקולוניזציה היוונית שהחלה במאה ה-8 לפנה"ס הפיצה את התרבות היוונית ברחבי המזרח התיכון. קולוניות חשובות רבות הוקמו באסיה הקטנה ובאזור איטליה - בחצי האי האפניני וסיציליה עם הפוליס החשובה סירקוסאי. התיישבות נוספת, אם כי פחות חשובה מבחינת ההשפעה הפוליטית הייתה לאורך חופי הים השחור ואפריקה. המושבות היווניות היו עצמאיות מפוליס האם, אם כי קשרים ידידותיים התקיימו בין פוליס האם למושבתה בניכר. חלק מהמושבות הפיצו את הקולוניזציה הלאה עם הקמת מושבות משלהן. המושבות היווניות עזרו להפיץ את התרבות היוונית באזור.

חברה ומשטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה ביוון העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החברה ביוון העתיקה

בדרך כלל החברה היוונית הבדילה בין כמה שכבות אוכלוסייה: אזרחים בעלי זכויות פוליטיות מלאות, מטויקוי - תושבי קבע חסרי זכויות פוליטיות ועבדים. באזורים שונים היו אמות מידה שונות לכניסה לאחת הקטגוריות הללו. לעתים, המדד היה רכוש ודי היה ברכוש מעל רף מסוים כדי להיות אזרח בעל זכויות פוליטיות מלאות ולעתים היה די בלידה להורים ממוצא מסוים, בלי קשר לרכושם, כדי לקבל זכויות פוליטיות - בדומה למצב בדמוקרטיות המודרניות. נשים היו חסרי זכויות פוליטיות, בלי קשר לרכוש משפחתן.

החברה ביוון העתיקה אופיינה בהבחנה בין עבדים לבני חורין, הבחנה בין תפקידי גברים לתפקידי נשים, חוסר משמעות יחסי למוצאו של האדם ומרכזיותה של הדת. סגנון החיים האתונאי איפיין את העולם היווני העתיק, בניגוד למערכת החברתית של ספרטה, שהייתה ייחודית לה.

פוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליס

פוליסיוונית πολις, פולייס ברבים) היא קהילה פוליטית אוטונומית כפי שהתקיימה ביוון העתיקה. לרוב הייתה הפוליס גם קשורה למיקום גאוגרפי. הפוליס הייתה מעין מדינה בזעיר אנפין (ומכאן כינויה הרווח "עיר-מדינה") אשר סיפקה את הצרכים הקהילתיים של תושביה - הגנה, שיפוט, חקיקה, תרבות ופולחן דתי, ובמקרים מסוימים גם שירותי רווחה וחינוך (אף ששירותים אלה היו נדירים בעולם העתיק כשירות הניתן על ידי הקהילה/השלטון).

ארכון (מיוונית: αρχων) הוא נושא משרה בכירה בכמה פולייס ובמיוחד באתונה העתיקה. משמעות המילה היא "שליט". תפקיד הארכונטים נוצר כתוצאה מהפלת המלוכה באתונה והצורך להחליף את המלך בתפקידיו השונים. במקורן היו משרות הארכונטים מאוישות על ידי בני האצולה האתונאית למשך עשר שנים, אולם בשנת 683 לפנה"ס קוצרה תקופת כהונתם של הארכונטים לשנה.

השלטון ביוון העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות שיוון לא הייתה מדינה מאוחדת אחת, כל אחת מהפולייס הרבות שאכלסו את יוון התאפיינה בשלטון משלה. יתרה מכך, צורת השלטון ביוון העתיקה לא הייתה קבועה לאורך הדורות. השלטון המלוכני שאפיין את תחילת התקופה התפתח לשלטון אוליגרכי עם מרכיבים שונים של סמכות מלוכנית, בהתאם לפולייס. בחלק מהפולייס התפתחה האוליגרכיה לטיראניה וזאת בתורה התפתחה לדמוקרטיה. לא בכל הפולייס הייתה ההתפחות השלטונית הזאת. בחלקן נותר השלטון האוליגרכי או הטיראני עד סוף העצמאות של הפוליס המדוברת כאשר נכבשה על ידי כוח גדול יותר. לעתים הייתה חזרה לצורת השלטון הישנה. כך למשל יכול היה שלטון דמוקרטי לחזור בפוליס מסוימת לטיראניה וההפך.

טעות רווחת היא החלוקה השרירותית לדמוקרטיות ולאוליגרכיות. אפילו בספרטה, שהיא המודל האוליגרכי, לא היה שלטון רודני - להיפך, היו בה המון בלמים ואיזונים. למשל, היו להם שני מלכים שעמדו למשפט כל שנה. פרט למלכים היו להם חמישה אפורים שנבחרו בבחירות רגילות והיו מופקדים על הרשות המבצעת. תפקיד המלכים היה סמלי וכלל את הנהגת הצבא בקרב. גם אתונה חוותה תקופות אוליגרכיות כמו לאחר התבוסה במלחמה הפלופונסית (השלטון ה-30 בשנת 404 לפנה"ס).

צורות השלטון העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיראניה היא סוג של משטר אוטוקרטי, אשר התקיים במספר רב של פולייס במשך תקופות מסוימות. בטיראניה, על כל העיר שלט שליט אחד, אשר נקרא "טיראן" - "שליט יחיד" ביוונית. כך, למשל, במקור היווני השם של הטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס הוא "אדיפוס טיראנוס" (שליט יחיד).

דמוקרטיה צורת הדמוקרטיה שהייתה מקובלת ביוון העתיקה היא דמוקרטיה ישירה, כלומר כל אזרח השתתף בהחלטות שלטוניות ולא היה גוף ממשלתי נבחר או גוף מחוקק נבחר. כל האזרחים הם אלה שחוקקו את החוקים בהצבעה אישית באסיפה. כדי לנהל את המשטר נבחרו בדרך כלל קבוצות נבחרות של אזרחים לתפקידים שוטפים. פעמים רבות הבחירה הייתה בהטלת גורל.

אוליגרכיה צורת שלטון שבה רק לבעלי הממון יש אפשרות להשפיע על ההחלטות המתקבלות. צורה זו הייתה נפוצה מאוד ביוון ופעמים רבות היו מאבקים עיקשים בתוך הפוליס עצמה בין מצדדי הדמוקרטי לבין מצדדי האוליגרכיה. מאבקים אלה לוו פעמים רבות במהפכות כוחניות שגרמו לשפיכות דמים וכליאה של מתנגדים פוליטיים.

המשטר הספרטני היה נדיר יחסית ביוון העתיקה. היה זה משטר אוליגרכי, אך בניגוד למשטרים אוליגרכים רבים, בראש המדינה עמדו שני מלכים. הם הנהיגו את הפולשים בגל ההגירה הגדול שהתרחש בסוף התקופה המיקנית וראשית התקופה האפלה. עם הזמן הצטמצמו תפקידיהם לפיקוד צבאי ומספר תפקידים דתיים בלבד, ונוספו בעלי תפקידים נוספים: 5 אפורים וגרוסיה שהיו בעלי חשיבות פוליטית רבה והמלכים לא היו יכולים לפעול בלעדיהם. הגוף הבוחר הורכב מגברים ספרטנים בני 30 ומעלה.

לוחמה ביוון העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לוחמה יוונית בעת העתיקה

הלוחמה ביוון העתיקה התאפיינה בצבאות בגודל שלא עלה בדרך כלל על 10,000 לוחמים מכל צד. לעתים נדירות, בקרבות גדולים במיוחד, צירפו כמה פולייס את כוחותיהם ליצירת צבא גדול יותר.

הטקטיקה המקובלת הייתה פלנקס - מערף צפוף של רגלים המשלבים את מגיניהם ליצירת גוש מונוליטי חזק. בפלנקס שירתו ההופליטים - חיל רגלים כבד שהורכב מבעלי רכוש מספיק לרכוש את כלי נשקם. מלבד הפלנקס היו מעט פרשים, בעיקר באתונה ובתבאי. קרקעות מרעה טובות בצפון יוון, בתסליה ובמוקדון אפשרו להן להקים חילות פרשים גדולים יחסית. שינויים טקטיים במהלך המאה ה-4 הביאו לשיתוף פעולה גובר בין הפלנקס לחיל הפרשים. גם חיל רגלים קל, הפלטסטים התחיל לתפוס את מקומו במערך הקרבי.

הלחימה הימית התאפיינה בטקטיקת ניגוח של ספינות משוטים. הספינות המקובלות והנפוצות היו אוניית חמישים (פנטקונטורוס) שהתפתחה לאחר מכן במאה ה-6 או ה-7 לפנה"ס לבירמה - אוניה בעלת שתי שורות משוטים ואלה בתורן התפתחו לתלת-חתריות בתקופה הקלאסית, שבהן המשוטים היו מסודרות בשלוש שורות. בתקופה ההלניסטית הופיעו אוניות גדולות יותר כגון החמש-חתריות.

תרבות יוון העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דת יוון העתיקה

הדת היוונית הייתה פוליתאיסטית. יוונים סגדו לפנתאון עשיר של אלים, גיבורים, נימפות וכיוצא באלה. האלים נחלקו בינם לבין עצמם לפי דרגת בכורה. החשובים שבהם היו שנים עשר אלים אולימפיים ובראשם זאוס.

מלבד האלים הכלליים, שבהם האמינו כל היוונים, פעמים רבות הייתה אלוהות מסוימת שתושבי אזור מסוים סגדו לה באופן מיוחד. הם האמינו שאלוהות זו היא המגנה העיקרית של עירם ולכן הקריבו לה קרבנות נוספים, מעבר למה שמקובל בעבודת הקודש הרגילה.

סגידה לבני אדם בתור אלים לא הייתה מקובלת ביוון העתיקה, אך מייסדי ערים זכו להכרה מיוחדת ולעתים הוקרבו קרבנות לזכרם. הדבר השתנה עם עלייתו של אלכסנדר הגדול שדרש שיסגדו לו בתור אל. חלק מהמלכים ההלניסטים שבאו בעקבותיו יישמו את העקרון הזה גם לגביהם.

מלבד אלים רבים, התאפיינה הדת היוונית גם במאגיה. מקדשים רבים היו אורקלים שאיתם התייעצו בכל דבר החל מענייני יום יום עד לגורל הפוליס עצמה כגון יציאה למלחמה. אסטרולוגיה ופירוש סממנים שמיימים כמו מעוף ציפורים וכיוצא באלה היו מקובלים אף הם.

הדת היוונית עברה תהפוכות רבות. בשיא הפריחה של התרבות היוונית היו פילוסופים שהטילו ספק בקיום האלים. המייצג הבולט ביותר של קבוצה זו הוא אפיקורוס שעל שמו נוצר המובן העברי של כופר. הדת היוונית מיזגה לתוכה את הדת הרומית, שנתנו שמות רומאיים לאלים יווניים, ובעזרת הכיבושים הרומים הפיצה את עצמה בכל האימפריה הרומית. סופה להתחלף על ידי הנצרות בשלהי העת העתיקה ותחילת ימי הביניים.

פילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פילוסופיה יוונית
סוקרטס הוא מן הפילוסופים היוונים המשפיעים ביותר

הפילוסופיה היוונית עסקה בתפקידם של ההגיון והחקירה בבניית מאגר הידע והאמונות האנושי. המדע והפילוסופיה המערבית המודרנית נשענים על יסודות רבים שהניחה הפילוסופיה היוונית.

הנחות היסוד של הפילוסופיה היוונית הן שהעולם, האדם והחברה אינם כפי שהוא נראים. הנחת יסוד נוספת הייתה כי ניתן להבין את העולם בצורה מוחלטת, הנחה הקיימת מראשית הפילוסופיה היוונית. ביכולתנו להכיר את המציאות, ההכרה מובנת ומובטחת, והטעות היא שטעונה הסבר. הכלי המאפשר להבין את העולם הוא המחשבה הרציונלית, כלומר המחשבה האוניברסלית הפתוחה לוויכוח ודורשת הנמקה ביחס לכל דבר. כך מתחילה המסורת הפילוסופית המלאה במחלוקות. הבנת העולם שעליה מדובר כאן היא ידיעה מדעית, כלומר ידיעת ההסבר (הלמה) ולא רק ידיעה מקצועית - ידיעת העובדות (המה).

הנושאים העיקריים בתולדות הפילוסופיה היוונית כוללים את הפילוסופיה הקדם-סוקרטית, את הפילוסופיה הסוקרטית ואת משנתם של אפלטון ואריסטו.

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התיאטרון ביוון העתיקה

התיאטרון ביוון העתיקה (השירה הדרמטית היוונית) התפתח והגיע לשיאו בסוף המאה ה-6 ובמהלך המאה ה-5 לפנה"ס ומרכזו היה באתונה. שירה זו השפיעה רבות על הספרות המערבית כולה והתוותה את היסודות של הספרות הדרמטית עד ימינו. התיאטרון התפתח בפסטיבלים לכבוד האל דיוניסוס ובעיקר בתחרויות הדרמה השנתיות בדיוניסיה העירונית של אתונה. השירה הדרמטית כללה שלושה סוגי מחזות: טרגדיה, מחזה סאטירים וקומדיה.
הדרמה הייתה מחוברת חיבור עמוק לחיי היוונים. הטרגדיות התבססו על סיפורי המיתוסים העתיקים שכל יווני הכיר היטב, הקומדיות תארו את חיי היומיום ועסקו בביקורת פוליטית עכשווית נוקבת, והפוליס ניהלה ומימנה את התחרויות שכל אזרחי העיר צפו בהן.

הגדולים במחזאים היוונים מתקופה זו הם הטרגיקונים איסכילוס, סופוקלס ואוריפידס וכותב הקומדיות אריסטופנס. מחזותיהם מועלים עד היום על בימות העולם.

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אמנות יוון העתיקה

אמנות יוון העתיקה היא הסגנון האמנותי שהתפתח ביוון וסביב הים האגאי באלף הראשון לפנה"ס. סגנון אמנותי זה השפיע רבות על האמנות בעולם המערבי עד המאה ה-20, בעיקר בתחום הפיסול והאדריכלות. האמנות היוונית התקיימה במשך כ־1000 שנים באזור איי הים התיכון ומשני צדי הים האגאי. יוון קשורה לארצות שסביבה באמצעות הים, וכך נוצרו ההשפעות ההדדיות. היוונים היו יורדי ים, הם חיו באיים והקשר ביניהם נוצר באמצעות ספינות. מסיבה זו כל אי התפתח כמדינה עצמאית, ולעתים בתוך אותו אי התפתחו ערי מדינה קטנות יותר שהיו מופרדות בגאיות, בעמקים ובהרים. נוהגים לחלק את תולדות האמנות היוונית לחמש תקופות:

הקדרות והפיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קדרות יוון העתיקה

ביוון העתיקה פיסלו פסלים מרהיבים המציגים את היופי של גוף האדם. השלמות שבפסלים אלו היא כה גדולה, שתקופה שלמה בהיסטוריה מתייחסת לחזרה לערכים אלו, הלא זוהי תקופת הרנסאנס. היוונים לא ראו בעירום משהו פסול או שלילי; לכן, הפסלים מציגים את הגוף האנושי ללא בגדים. פרט לפסלי אנשים ואלים (שגם הם בצורת אדם) הם פיסלו פסלים של חיות ושל יצורים דמיוניים.

הקדרות הייתה מפותחת מאוד, וכדים רבים מעוטרים בציורים מרהיבים עם נושאים הלקוחים בדרך כלל מהמיתולוגיה היוונית. צבע החימר הוא אדום, ולכן הציור, שהוא אדום, לא צויר כפי שאנו רואים אותו. הם פשוט כיסו בצבע שחור את כל המקומות בכד שלא הופיעו בתמונה.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדריכלות יוון העתיקה

האדריכלות ביוון העתיקה התפתחה מתוך כמה סגנונות בנייה החל מהתקופה המיקנית. האדריכלות היוונית שאפה להגיע לאיזון בין האדם לטבע ולאסתטיקה מרבית. שיאה של האדריכלות היה במאה ה-5 לפנה"ס וה-4 לפנה"ס. האדריכלות התאפיינה בבנייה עם עמודים וגמלונים עשויים שיש ואבן. רוב הצורות, העיטורים והפרופורציות באדריכלות היו לפי שלושה סגנונות מפורטים שכונו "הסדרים הקלאסיים" - הסדר הדורי, הסדר האיוני והסדר הקורינתי. האדריכלות היוונית אומצה במלואה על ידי הרומאים והיוותה במידה רבה בסיס לשאר סגנונות האדריכלות המערביים עד המאה ה-20.

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספרות יוון העתיקה

ספרות יוון העתיקה הוא מונח המתייחס לספרות שנכתבה ביוונית עד המאה הרביעית לספירה. אלפרד נורת' וייטהד אמר פעם כי כל הפילוסופיה כולה אינה אלא הערת שוליים לאפלטון. תהיה זו הגזמה לטעון כי כל הספרות המערבית אינה אלא הערת שוליים לספרות יוון העתיקה, אך בה במידה נכון הוא שעולמם המחשבתי של היוונים היה כה מקיף ורב השפעה עד כי קשה למצוא היום רעיון שלא התחבטו בו כבר סופרים יוונים.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הספורט ביוון העתיקה

מטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המטבח ביוון העתיקה

המטבח ביוון העתיקה התאפיין בעיקר בסגפנותו שהתפתחה על רקע הקשיים בהפקת המזון. קשיים אלה נבעו ממבנה השטח ומשיטות החקלאות של יוון העתיקה. המטבח התבסס על מה שמכונה "השלישייה המזרח תיכונית": חיטה, שמן זית ויין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוון העתיקה בוויקישיתוף

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פולייס היא צורת רבים של פוליס
  2. ^ משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, ע"מ 11
  3. ^ משה עמית, תולדות יוון הקלאסית ע"מ 11 - 12