יוז'ף בוצור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוז'ף בוצור
Wolf Ferenc
Boczor József
לידה 3 באוגוסט 1905
Batiz, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בפברואר 1944 (בגיל 38)
סירן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Wolf Ferenc עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה, צרפת, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הרזיסטנס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוז'ף בוצור (במקור פרנץ וולף - Wolf Ferenc, בהונגרית: Boczor József; בגרמנית: Joseph Boczov;‏ בטיז (כיום כפר גדול במשולש הגבולות הונגריה-רומניה-אוקראינה), 31 בינואר 1906סירן, 21 בפברואר 1944) היה מהנדס כימי יהודי-הונגרי שחי בטרנסילבניה פעיל קומוניסטי, מרטיר של תנועת ההתנגדות הצרפתית במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון בפריז ועליו גם שמו של יוז'ף בוצור

פרנץ וולף נולד במשפחה יהודית. אביו עבד כפקיד באחת מחברות כריתת העצים המקומיות. הוא השלים את לימודיו באזור בבית ספר יסודי בפלשבאניה, ולאחר מכן תיכון בבאיה מארה ובביסטריצה. הוא החל את לימודי ההנדסה הכימית שלו באוניברסיטת קארל בפראג ב-1923 ובאותה תקופה הצטרף ל מפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה. ב-1927 הוא כבר ארגן את הנוער הקומוניסטי בטימישוארה. לא ידוע אם קיבל תואר בהנדסה כימית, בכל מקרה מעולם לא עבד במקצועו. הוא המשיך לעבוד כמארגן כנסים "במשרה מלאה". לאחר התארגנותם של הקומוניסטים הצעירים בטמשוואר, הוא ארגן את התא הקומוניסטי הראשון בפלשבניה וכן לקח חלק בפעילות האיגוד הלאומי המקצועי המאוחד. השלטונות רדפו אותו על פעילותו, הוא הורשע גם כעריק מהצבא וריצה שנה וחצי בכלא קלוז'. לאחר שחרורו התגורר באופן בלתי חוקי בקלוז'.

במלחמת האזרחים בספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד ב-1936 היה מהראשונים שהצטרפו לבריגדות הבין-לאומיות. וולף אימץ את השם המחתרתי התנועתי שלו בזמן הזה: את השם בוצור נשאה משפחת כורים ותיקה מפלשבניה, ויוז'ף בוצור היה שמו של חבר לכיתה של וולף. הוא הגיע לספרד ב-1937, השתתף במערכה על אראגון - שם בלט בגבורתו - ובתוך כך בקרב על ההאברו ולאחר מכן בשנת 1939 במתקפה הקטלאנית חצה את גבול ספרד-צרפת. השלטונות הצרפתיים כלאו אותו במחנה מעצר יחד עם חיילים רפובליקנים רבים נוספים, שם המשיך בפעילותו כמארגן ותועמלן קומוניסטי. ב-1941 רצו השלטונות להעביר את המחנה לאפריקה ובוצור נמלט עם כמה מחבריו. לאחר מכן, הצטרף למפלגה הקומוניסטית של צרפת והצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית בתור "קלע חופשי". (לוחמי התנגדות בני לאום לא צרפתי שנלחמו נגד הצבא הכובש עם נשק. הפירוש המקור הוא מהקלעים החופשייםצרפתית: Francs-tireurs), שהיו כוח צבאי צרפתי בלתי סדיר, אשר הופעל במלחמת צרפת–פרוסיה). שם זה אכן שימש בהשאלה, עבור ארגוני התנגדות לכיבוש הגרמני בצרפת, בשתי מלחמות העולם.

כרזת תעמולה משטרתית על "הכרזה האדומה" ההוצאה להורג (משמאל בתחילת השורה השנייה בוצור)

בתנועת המחתרת הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1941 השתתף בוצור בארגון ובביצוע פעולות חבלה נגד הגרמנים הכובשים. ב-1942 הוא נקלע לסכסוך עם מנהיגי המחתרת שתכננו לבנות מחדש את ארגון ההתנגדות ובשל הסכסוך לא קיבל בסופו של דבר תפקיד מוביל ביחידה החדשה שנוצרה (FTP-MOI Francs-tireurs et partisans - Main-d' œuvre immigrée - יחידה ארגונית של חברים זרים בהתנגדות הצרפתית). עם זאת, הוא מילא תפקיד גדול אחר בין חברי המחתרת שעסקו בהורדת רכבות מהפסים והצליחו להתארגן ליחידה עצמאית. בוצור הפך למנהיגם. הוא היה איש טכני יוצא דופן והשתמש גם בלימודיו בהנדסה כימית ובסופו של דבר הפך למומחה בפעולות חבלה ברכבות שהסיעו את חיילי אס אס והוורמאכט. בוצור התגורר בפריז ועבר מגורים מספר פעמים, תוך שימוש בדירות הסתר מוגנות של המחתרת. הוא התחמק ממעצר מספר פעמים, אך לבסוף נתפס ב-17 בנובמבר 1943.

החקירה וההוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחקירותיו הוא הוכה מספר פעמים, אך לא הסגיר את חבריו – אם כי על סמך העדויות שנתפסו אצלו, לרבות מסמכים מזויפים, נעצרו כמה אחרים. ב-18 בפברואר 1944 הוא נידון למוות יחד עם 23 נאשמים אחרים של קבוצתו, קבוצת מנושיאן, כולל שני יהודים-הונגרים נוספים: טמאש אלק ואימרה בקש גלאס וכולם מלבד אחד הוצאו להורג ב-21 בפברואר.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו מופיע על לוח ההנצחה של ה"23" בפריז ובואלנס (רשום כ-I. Bogzor), כמו כן גם במרסיי. דמותו מופיעה בסרטו של רובר גדיגיאן (אנ') "צבא הפשע" (אנ') משנת 2009, שם שיחק השחקן הצ'כי איבאן פרנק (אנ') את התפקיד של בוצור.

רשימת חברי קבוצת מנושיאן שהוצאו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סלסטינו אלפונסו (אנ'), ספרדי, בן 27
  • אולגה בנצ'יק (אנ'), יהודייה-רומנייה, בת 32 (האישה היחידה בקבוצה. ראשה נערף ב-10 במאי 1944)
  • יוז'ף בוצור, יהודי-הונגרי, בן 38 - מהנדס כימי
  • ז'ורז' קלוארק (אנ'), צרפתי, בן 20
  • רינו דלה נגרה (אנ'), איטלקי, בן 19
  • טמאש אלק, יהודי-הונגרי, בן 18 – סטודנט
  • מוריס (משה) פינגרצווייג (אנ'), יהודי-פולני, בן 19
  • ספרטקו פונטנו (אנ'), איטלקי, בן 22
  • יונאס גדולדיג (צר'), פולני, בן 26
  • אימרה בקש גלאס, יהודי-הונגרי, בן 42
  • לאון (לייב) גולדברג (אנ'), יהודי-פולני, בן 19
  • סלמה גרזיבאץ (אנ'), יהודי-פולני, בן 34
  • סטניסלס קובצקי (Stanislas Kubacki), פולני, בן 36
  • צ'זארה לוקריני, (צר') איטלקי, בן 22
  • מיסאק מנושיאן (אנ'), ארמני, בן 37
  • ארמנק ארפן טאביטיאן (צר'), ארמני, בן 44
  • מרסל ריימן (צר'), פולין, בן 21
  • רוג'ר רוסל (צר'), צרפתי, בן 18
  • אנטואן סלבדורי (Antoine Salvadori), איטלקי, בן 24
  • וילי שפירו (צר'), יהודי-פולני, בן 29
  • אמדאו אוסליו (צר'), איטלקי, בן 32
  • וולף וויסברוט (צר'), פולין, בן 18
  • רוברט וויצ'יץ (צר'), צרפתי, בן 19

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]