יוזמת ידידי ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ראש ממשלת ספרד לשעבר, חוסה מריה אסנאר, המייסד העיקרי של "יוזמת ידידי ישראל"
ואצלב האוול נשיא צ'כיה לשעבר, ממייסדי "יוזמת ידידי ישראל"
אלחנדרו טולדו נשיא פרו לשעבר, ממייסדי "יוזמת ידידי ישראל"
דייוויד טרימבל ראש הממשלה הראשון של צפון אירלנד, ממייסדי "יוזמת ידידי ישראל
לואיס אלברטו לאקאז'ה נשיא אורוגוואי לשעבר, ממייסדי "יוזמת ידידי ישראל"

יוזמת ידידי ישראלאנגלית: Friends of Israel Initiative, או FOII) היא ארגון שנוסד ביולי 2010 על ידי ראש ממשלת ספרד לשעבר, חוסה מריה אסנאר ביחד עם שורת אישים אוהדי ישראל אחרים, במטרה להילחם בניסיונות לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל וכן במטרה לפעול למען זכותה של ישראל לחיות בשלום בגבולות מוכרים ובטוחים. בין היוזמים האחרים היו ואצלב האוול נשיא צ'כוסלובקיה ונשיא צ'כיה לשעבר, פיאמה נירנשטיין סגנית יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט האיטלקי, אלחנדרו טולדו נשיא פרו לשעבר, לואיס אלברטו לאקאז'ה נשיא אורוגוואי לשעבר, דייוויד טרימבל זוכה פרס נובל לשלום וראש הממשלה הראשון של צפון אירלנד, ג'ון בולטון שגריר ארצות הברית באו"ם לשעבר, דונה שלאלה שרת הבריאות בממשל ביל קלינטון ומשנת 2001 נשיאת אוניברסיטת מיאמי, ותומכי ישראל אחרים ממנהיגי אירופה, ארצות הברית והעולם.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הקמת הארגון הוחלט בפגישה שערכו כמה אישים בפריס, באמצע 2010 ואירוע ההשקה שלו התרחש ביולי 2010 בבניין הפרלמנט הבריטי, כשהמארחים הם "אגודת הנרי ג'קסון" וחבר הפרלמנט הבריטי יהודי מטעם המפלגה השמרנית רוברט חלפון[1].

בנוסף לאישים שכבר הוזכרו לעיל, ניתן למנות בין המייסדים גם את ביל ריצ'רדסון (Bill Richardson) מושל ניו מקסיקו לשעבר (20032011), שר האנרגיה בממשל ביל קלינטון (19982001) ושגריר ארצות הברית לאו"ם (19971998), אלכסנדר דאונר (Alexander Downer) שר החוץ האוסטרלי בכמה ממשלות ליברליות (19962007), קרל-תיאודור צו גוטנברג (Karl-Theodor zu Guttenberg) שר ההגנה הגרמני (20092011), מרצ'לו פארה (Marcello Pera) פילוסוף, שהיה יו"ר הסנאט האיטלקי בשנים 20012006, ג'וליו טרצי (Giulio Terzi) שר החוץ האיטלקי (20112013), אנדרו רוברטס (Andrew Roberts) היסטוריון ועיתונאי בריטי, ג'ורג' ווייגל (George Weigel) סופר אמריקאי, רוברט אגוסטינלי (Robert Agostinelli) מיליארדר אמריקאי, ג'ורג' וויידנפלד (George Weidenfeld, Baron Weidenfeld) מו"ל, בעל טור, וחבר בית הלורדים הבריטי, ויליאם שאוקרוס (William Shawcross) סופר ופובליציסט בריטי, קרלוס אלברטו מונטנר (Carlos Alberto Montaner) סופר קובני גולה, ועוד.

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרותיה של "יוזמת ידידי ישראל" הן:

  • ליצור זירה ציבורית לשיח הוגן ומפוכח על מדינת ישראל. זו הפעם הראשונה שבה קבוצה אירופאית רמת דרג מבטאת את האמונה שיש לנהוג בישראל כמו שנוהגים עם כל מדינה דמוקרטית נורמלית. מדובר במהלך רב משמעות, במיוחד באמצעי התקשורת, שחלק גדול מהם מבקר את ישראל ביקורת בלתי רציונלית.
  • ליצור מכניזם המבוסס על קשרים אישיים, שישפיע ויסייע למנהיגים פוליטיים פרו ישראלים, אשר פעילותם למען ישראל מעוכבת על ידי רבים באדמיניסטרציה שלהם עצמם, כמו גם על ידי רבים בסביבתם הפוליטית והציבורית.
  • לסייע ליצירת רשת חזקה וגדלה של ידידי ישראל, באשר הם, ובמיוחד באירופה, וכנגד הבידוד בו הם מוצאים את עצמם כיום.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטהו של הארגון שוכן במדריד, עם שלוחה עצמאית נפרדת בלונדון. תקציבו ממומן מתרומות פרטיות מרחבי העולם.

בארבע השנים האחרונות הוא עוסק בפרסום מאמרי דעה וניירות עבודה, בארגון אירועים וכנסים ובעיקר בניסיונות השפעה אישיים ובפעילות מגוונת ומסוגים שונים, למען ישראל. ב-30 בינואר 2014 למשל, נאם חוסה מריה אסנאר בפני חברי הפרלמנט הבריטי, באירוע שאורגן על ידי היוזמה, ביחד עם "אגודת הנרי ג'קסון" הבריטית[2]. ב-18 במרץ 2013 נאם דייוויד טרימבל בפני מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם בז'נבה, בקריאה להפסיק את הסלקטיביות של פעילויות הגוף הזה כנגד ישראל[3]. ב-1 במרץ 2012 אירחה נשיאת אוניברסיטת מיאמי דונה שלאלה פאנל של היוזמה, בהשתתפות אסנר, טולדו, טרימבל ואחרים, לדיון באוניברסיטה על השינויים האחרונים בעולם הערבי[4]. ב-5 בספטמבר 2011 נערך כנס קודם של היוזמה, בפרלמנט הבריטי[5]. ב-11 ביולי 2011 נפגשו ראשי היוזמה עם אישים שונים במדינת ישראל ובראשם הנשיא שמעון פרס[6]. ב-1 ביוני 2011 נאם אסנאר בפני כמה מאות יהודים ומנהיגים פוליטיים ברזילאים, בכנס שנערך לרגל פתיחת סדרת כינוסים לוויכוח על "בעיות שברומו של עולם" בסאו פאולו, ברזיל[7]. ועוד.

בין ניירות העבודה שהוציא הארגון בתקופה האחרונה, ניתן למצוא למשל שני ניירות עבודה, האחד מ-10 בינואר 2014, והשני מ-3 בדצמבר 2013, כנגד הסכם ז'נבה על תוכנית הגרעין האיראנית[8][9]. נייר עבודה מנובמבר 2013, כנגד הקוים המנחים שהוציא האיחוד האירופי נגד השקעה בשטחים שבידי ישראל מאז 1967[10]. נייר עבודה מספטמבר 2013, כנגד הניסיונות לשלול מישראל את הזכות להגן על עצמה[11]. נייר עבודה נוסף, מספטמבר 2013, כנגד הניסיון ליצור הפרדה מלאכותית בין הזרוע הפוליטית כביכול של חזבאללה, לזרועו הצבאית הטרוריסטית[12]. ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]