יוזף בם

יוזף בם
Józef Zachariasz Bem

לידה	14 במרץ 1794 טרנוב, גליציה המערבית (בפולין), ממלכת גליציה ולודומריה, האימפריה ההבסבורגית
פטירה	10 בדצמבר 1850 (בגיל 56) חלב, (כיום בסוריה), האימפריה העות'מאנית
מדינה	האימפריה העות'מאנית, פולין הקונגרסאית
מקום קבורה	טרנוב
השכלה	Bartłomiej Nowodworski High School
שושלת
פרסים והוקרה
אביר בלגיון הכבוד צלב הזהב של וירטוטי מיליטארי
חתימה

יוזף זכריאש בם (בפולנית:Józef Zachariasz Bem, בהונגרית:Bem József בטורקית:מוראט פאשה - Murat pașa ‏ 14 במרץ 1794 – 10 בדצמבר 1850) היה איש צבא, קצין תותחנים וארטילריה, מהנדס צבאי ומהפכן פולני. הקים בפולין יחידה ראשונה למפעילי רקטות ופיקד על הארטילריה הפולנית במהלך המרד הפולני מנובמבר 1830. בהמשך יצא לגלות צרפת והיה לדמות חשובה בחוגי הגולים הפולנים, מייסד אגודה פולנית להיסטוריה ולספרות, ארגון גולי פולין בפריז, אגודה פוליטכנית פולנית בפריז ואיגוד ראשון למהנדסים הפולנים. באביב העמים (1849-1848) השתתף כמפקד במהפכה הווינאית השלישית ("האוקטובר הווינאי"). בהמשך היה למפקד הצבא המהפכני ההונגרי ולאחר דיכוי המהפכה בהונגריה גלה באימפריה העות'מאנית. שם התאסלם והיה למפקד בצבא העות'מאני. יוזף בם היה לגיבור לאומי של פולין והונגריה ונחשב תחת השם "מוראט פאשה" לדמות חשובה גם בהיסטוריה של הצבא העות'מאני. הסקלרים בטרנסילבניה קראו לו בחיבה "Bem apó" (בם קשישא).

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

לוחיות זיכרון בפולנית ובהונגרית במקום שבו שכן בעבר בית הוריו של בם בטרנוב

יוזף בם נולד בשנת 1794 בעיר הפולנית טרנוב שבגליציה המערבית (אז חלק מממלכת גליציה ולודומריה שבאימפריה ההבסבורגית). הוא גדל במשפחת של האצולה הנמוכה בקרב השלאכטה ונשאה שם גרמני, Behm או Bohm. . אביו של סבא רבא שלו, כריסטיאן בם היה בנו של מייצר רתמות בשם קספר בהם משווידניצה, שלזיה התחתית שהתיישב ב-1704 בלבוב. סבו של יוזף בם, ווייצ'ך בם, קיבל תואר אצולה באמצע המאה ה-18 והתמנה ליועץ של המלך סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי. אביו של יוזף, אנדז'יי פרנצישק קסאברי בם (1840-1768), גם הוא הוכר בשנת 1803 כאציל, עבד כמשפטן במועצת העיר לבוב ומאוחר יותר, שימש כעורך דין באספת אצילי טרנוב וכמורה למתמטיקה. הוא התחתן עם אגניישקה גולוכובסקה ולזוג נולדו בן יחיד, יוזף, לצד ארבע בנות. אחרי הילדות בטרנוב המשפחה עברה לגור בקרקוב ב"בית האיטלקי" בככר Rynek מס. 7 ובם בילה את ימי הקיץ בבית שקנה אביו בעיירה גאי. אמו של בם מתה ממחלת ראות כשהוא היה בן 10 האב התחתן שוב ב-1804 עם מריאנה אוסטפינסקה והוליד עוד 6 ילדים: 4 בנות ו-2 בנים (קונסטנטי ואלכסנדר) אחרי שסיים את גימנסיית אנה הקדושה (כיום "נובודבורק") החל מ-3 באוקטובר 1809 הוצב בם על ידי הוריו בחיל צוערי התותחנים וההנדסה. ב-1 באפריל 1810 התקבל בם ב"בית הספר היסודי לארטילריה ולהנדסה" בוורשה. זה היה בית ספר יוקרתי, שאליו התקבלו 12 מתוך 36 מועמדים. הוא קנה בו ייסודות ידע הדרושים בהנדסה הצבאית, כולל באריתמטיקה, גאומטריה תאירוטית ויישומית, טריגונומטריה, אלגברה, טופוגרפיה ובנוסף שפות, ביניהן פולנית, צרפתית, גרמנית ורוסית. בם הצטיין במתמטיקה, השיעורים כללו שעות מעשיות של ירי והפעלת תותחים, בניית ביצורים וגשרים. אופיו הביישן משהו תלמידים אחרים כינו אותו "פאניינקה" כלומר "העלמה".

ב-3 באוקטובר 1809, בהיותו בן 15, הוצב על ידי הוריו בחיל צוערי התותחנים וההנדסה. כסגן שני, ב-1 באפריל 1810, הוא הצטרף לבית הספר המובחר של ארטילריה והנדסה בוורשה [12], שם היו 36 מועמדים לשנים-עשר מקומות [6]. שם רכש את יסודות הידע המועילים בפרקטיקה הנדסית, לימוד חשבון, גיאומטריה תאורטית ומעשית, טריגונומטריה, אלגברה, טופוגרפיה, וכן שפות: פולנית, צרפתית, גרמנית ורוסית. בזכות השכלתו ומאוחר יותר מסעות ברחבי אירופה, הוא הפך לפוליגלוט. השיעורים בבית הספר כללו גם שיעורים מעשיים. בנוסף לירי והפעלת תותחים, כללה התוכנית גם שיעורי הנדסה, כגון בניית ביצורים וגשרים[13].

הקריירה הצבאית

בקיץ 1809 במסגרת צבא "דוכסות ורשה" שהוקמה תחת הכיבוש של נפוליאון, השתתף בם במלחמה באוסטרים. ביולי 1809 הגיע עם הצבא הצרפתי לקרקוב. ב-1 באפריל 1810 התמנה ל"סגן משנה" בארטילריה של הפרשים הפולנים. בשנים 1811-1810 סיים בהצטיינות את לימודיו במוסד היוקרתי "בית הספר היישומי לארטילריה ולהנדסה". עם בוגרי בית הספר נמנו, בין היתר, הגנרלים איגנאצי פרונג'ינסקי וויצ'ך חז'אנובסקי. אחרי סיום בית הספר העלה אותו הגנרל ז'וזף פוניאטובסקי לדרגת סגן ב' ("פורוצ'ניק" בדרגה שנייה) של ארטילריית הפרשים. החל מ-1811 שירת כסגן. ב-1812 השתתף בם במסעו של נפוליאון ברוסיה כשלחם על יד ריגה כתותחן בגיס הראשון של הכוחות הצרפתיים בפיקוד המרשל דאבו ובהמשך בגיס העשירי של המרשל מקדונלד, תחת פיקודו של ולדיסלב תומאש אוסטרובסקי. בלי להישמע לפקודות תקף בם יחידת דרגונים רוסים ולקח חמישים שבויים. ב-1813 השתתף בנסיגת הכוחות הצרפתיים-פולניים מדינבורג. מאוחר יותר עוטר בם באות לגיון הכבוד על תרומתו בינואר - נובמבר 1813 להגנת דנציג נגד הכוחות הרוסיים-פרוסיים. אחרי כניעת דנציג ישב יחד עם אביו בבוסקו-זדרוי על יד קיילצה. הוא קנה שם שני כפרים:סלובקווויצה וסקוז'וב.

אחרי קונגרס וינה ב-1815 דוכסות ורשה נהפכה לממלכת פולין החוקתית במסגרת האימפריה הרוסית. תחת השלטון הזה חזר בם לשירות הצבאי. ב-21 בינואר 1815 נכלל ברשימת הקצינים של הפלוגה הראשונה של הפרשים הקלים. ב-1816 בגלל מעורבותו בדו-קרב נענש על ידי הדוכס הגדול קונסטנטין שעמד בראש השלטון הרוסי בפולין הקונגרסאית, על ידי העברתו לתפקיד אחר. אולם בספטמבר 1817 הוחזר לצבא הסדיר של "ממלכת פולין" ושובץ בלנצ'יצה. ב-1818 התמנה למורה במכללה צבאית ולעוזר שדה של הגנרל פייר שארל בונטאן, שנשאר בפולין כאחראי על החימוש. בם שירת כמהנדס בארסנל המלכותי בוורשה. ב-1818 מיוזמת בונטאן ערך בם במעבדה מיוחדת שהוקמה בהתאם לצרכיו, ניסויים בפירוטכניקה צבאית ובשימוש ברקטות לחימה במטרה לשפר את ביצועיהן. ב-1819 הועלה בדרגת קפטן (סרן).את הרקטות הלחימה שכונו "נורים" או "רקטות קונגרסאים" הכיר בם בזמן המצור על דנציג. אחת ממטלותיו העיקריות הייתה לברור ולטהר באופן מתאים את האשלגן החנקתי ופחם העץ, מרכיבי אבק השריפה שהדף את הרקטות באפריל 1819 עקב פיצוץ של דוד עם תערובת נפץ נכווה בם בפניו וכמעט איבד את ראייתו. נשאר עם צלקות לכל החיים. אף-על-פי-כן המשיך בניסויים. במאי 1819 כתב עליהם דו"ח בצרפתית המלווה באיורים נרחבים, עבור הדוכס הגדול קונסטנטין. המחקר של בם נקרא Notes sur les fusées incendiares "הערות על רקטות בערה" והוצא במהדורה ליתוגרפית. ב-1820 הוא פורסם בוויימאר גם בתרגום גרמני. בשנים 1822-1819 המשיך ללמד ארטילריה ומדע הביצורים בבית ספר החורפי לתותחנים. ב-1822 נתגלתה חברותו בארגון פטריוטי חשאי של בונים חופשיים פולנים (Wolnomularstwo Narodowe) ובנוסף הואשם באי סדרים כספיים. הוא שהה מספר חדשים במעצר. ב-30 ביולי 1822 הורשע על ידי בית משפט חטיבתי בגין "אי הצהרה על הצטרפותו לחברות חשאיות", הורד בדרגה ונידון לשנת מאסר. ב-8 באוגוסט 1822 לבקשת בונטאן, המתיק הדוכס הגדול קונסטנטין את עונשו ואיפשר את העסקתו במשרה לא קבועה. ב-1823 הוחזר לשירות הפעיל. בינתיים הרג את מישהו בדו-קרב (שם היריב אינו ידוע) כשהוא עצמו נפצע באחד מירכיו ונשאר פיסח כל שאר חייו. ב-23 בדצמבר 1824 הועבר לתפקיד אזרחי בגין "רשלנות בשירות" וב-29 בינואר 1826 פוטר כשהעילה הרשמית לכך הייתה "סיבות בריאות".

תמונת דיוקן של יוזף בם מ-1830

בגליציה המזרחית

אז הוא עזב לגליציה המזרחית, בשטח האימפריה האוסטרית. ב-15 בפברואר 1826 הגיע ללבוב ושכר מידי דודו, הקאנון יאקוב בם, את הכפר בשובקה (Basiówka ) על אף רווחיו המועטים, ניהל ומימן על חשבונו את שיפוץ המנזר והכנסייה של הנזירות הכרמליטיות בלבוב כדי להפוך אותם למושב המכון הפולני אוסולינאום ב-1826 התקבל לעבודה כמנהל אחוזותיו של הרוזן פרנצישק סטניסלב פוטוצקי, על יד ברודי. בם ניהל בהן עבודות רבות, הקים מתקנים תעשייתיים, כמו בתי חרושת לסוכר ומזקקות ביישובים קוניושקי, קלקוטי וזבאראז'. בבתי החרושת הפעיל מנועי קיטור. במימונו של פוטוצקי הקים בית חרושת לנייר בברודי. במקביל שיפץ את הכנסייה האורתודוקסית לכבוד "אמו של האל" שהוקם ב-1600. בנוסף ניהל את עבודות השיקום של הארמון פוטוצקי בברודי ושל הארמון לובמירסקי בפשוורסק. עסק גם בחקר מנועי הקיטור ופרסם את ניסוייו. בעת שהייתו עד 1830 בלבוב ובברודי תכנן לכתוב ספר לימוד מקיף על מנוע הקיטור.

מרד נובמבר

בפרוץ מרד נובמבר נגד השלטון הרוסי בפולין, ב-29 בנובמבר 1830, שהה בם בוורשה וב - 3 בדצמבר 1830 ענה לקריאת הגנרל יוזף כלופיצקי והצטרף למורדים עם הגדוד שלו. באמצע דצמבר פנה לדגז', שם נדרש להגן על דרכי התחבורה. ב-10 במרץ 1831 הגיע לוורשה,. צבא המורדים העניק לו דרגת מייג'ור (רב-סרן) ואת פיקוד פלוגת הפרשים הקלים מס. 4 שכללה 291 חיילים ו-12 תותחים. ב- 9 באפריל 1831 שובצה פלוגתו בגיס של הגנרל איגנאצי פרונג'ינסקי. בראש יחידה זו הוא השתתף ב-10 באפריל בקרב דומאניצה במזוביה, שהתסיים בניצחון ההמורדים פולנים. בם הצטיין בשלוותו ובגבורתו ב-איגאניה. הגנרל פרונג'ינסקי ציין אותו בדו"חו והמפקד העליון, הגנרל יאן זיגמונט סקז'ינצקי בביקורו בשדה הקרב העלה אותו לדרגת לוטננט-קולונל. בעימות הבא עם הרוסים בקרבת הכפר פשטיץ' (Przetycz Włościańska) האש המדויקת של פלוגתו גרמו לנסיגת האויב. כך קרה בעוד כמה תקריות, על יד הכפר דלוגושודלו בנפת וישקוב, כמו כן על הנהר אוז'יץ, על יד רוז'ה (Ruże) ועל יד זלוטוריה, בפרובינציית קויאבה-פומרניה. בקרב אוסטרולנקה במטחי ארטילריה עצר בם את התקדמות הצבא הרוסי ואיפשר לשרידי הצבא הפולני לסגת. אף-על-פי שצבא המורדים הפולנים נחל תבוסה כבדה ואיבד 6,000 מלוחמיו, פעולותיו של בם מנעו את חורבן הצבא כולו. בם נפצע בשדה הקרב וב-4 ביוני הועלה לדרגת קולונל. ב-21 ביוני התמנה למפקד התותחנים של הצבא הסדיר, וב-1 ביולי, עוטר עבור גבורתו בקרב בצלב הזהב "Virtuti Militari". בהמלצת הגנרל קז'ימייז' מלאכובסקי ב-22 באוגוסט הוא הועלה לדרגת בריגדיר-גנרל יחד עם הגנרל יוזף סובינסקי. בעקבות המתקפה הרוסית שבפיקוד הגנרל איוואן פסקביץ' הגנת ורשה התמוטטה. בם התנגד לכניעה עד לרגעים האחרונים של ההתקוממות. אולם ב-5 באוקטובר 1831 נאלץ הצבא המורד להיכנע ובפיקודו של הגנרל מצ'יי ריבינסקי חצה את הגבול הרוסי-פרוסי ונמלט לגלות. גם בם הגיע לפרוסיה עם חלק מהארטילריה וכוחותיו. באזור מאריינוורדר, באלבלונג וקווידזין, ובסביבה, היחידות הפולניות פורקו.

בגלות צרפת ופורטוגל

צרפת הייתה המוקד העיקרי של הגולה הפולנית. מבחינה פוליטית תמך בם במונרכיסטים הפולנים, שיתף פעולה עם הארגון "אוטל לאמבר" (Hôtel Lambert) שבראשות הרוזן אדם ייז'י צ'ארטוריסקי והיה חבר בארגון החשאי "הברית לאיחוד לאומי" (Zwiazek Jednosci Narodowej). ב-10 בינואר 1832 יצא לדרזדן ואחר כך בלייפציג ולאלטנבורג, על מנת לארגן נקודות כינוס עבור החיילים והמורדים הפולנים שהיו בדרכם למערב אירופה. בהוראתו, ארגן אנטוני פאטק נקודות כינוס דומות בצרפת, ואחר כך הגיע לשווייץ (שבה הצטיין כחלוץ תעשיית השעונים). במרץ 1832 חזר בם לפריז. הוא התפרנס ממתן שיערי מתמטיקה ופעל במסגרת החברה הפולנית להיסטוריה ולספרות (Towarzystwo Historyczno-Literackie) אותה הקים ב-1832 יחד עם אחרים. בם פרסם מאמרים בעיתונים וגם כמה ספרים, כולל "סינופסיס לקורות פולין" (1836), "סינופסיס לקורות צרפת" (1845), בצרפתית - La Pologne dans ses ancienne limites, le Duché de Moscou en 1743 et l'empire des Russes actuel. Ouvrage historique et politique (פולין בגבולותיה העתיקים, דוכסות מוסקבה ב-1743 והאימפרית הרוסים של היום. חיבור היסטורי ופוליטי) ואת הספר בשלושה כרכים "על המרד הלאומי בפולין" (1848-1846), ספרים שהוצאו לאור בחסות הרוזן צ'ארטוריסקי. בספר האחרון, על המרד, הציג בם מצע לתחיית המאבק לשחרור פולין. ב-1835 הקים את החברה הפוליטכנית הפולנית בפריז והיה היושב ראש הראשון שלה. פעל בארגון זה עד 1836 שהפסיק בגלל קשיים כלכליים. במסגרתו בם תמך בחינוך הטכני בקרב הצעירים הפולנים, שאף לעזור להם בהשתלמויות מקצועיות ובמציאת תעסוקה בצרפת. . בם ביקר באותה תקופה בקורסים בבית הספר לגשרים וכבישים בפריז וגם בבית הספר למכרות. והשקיע מאמצים בקידום שיטות ללימוד העצמי, בין היתר, בעזרת שימוש במנמוטכניקה. הוא התעניין גם בהכשרת הנוער הפולני המחונן בתחום האמנויות. בהתחלת פעילותה תמכה החברה הפוליטכנית הפולנית בלימודיהם של 81 צעירים: 26 התקבלו באקול פוליטקניק בפריז בכן באקול סנטרל לאמנויות ותעשיות, בבית הספר הלאומי לגשרים ולכבישים ובבית הספר למכרות.

עד 1848 חילק בם את זמנו בין עיסוקיו הרבים, לרבות פרויקטים ספרותיים וציור. בהתחלה צייר להנאתו ובהמשך גם במטרות מסחריות. אחד מציוריו הוצג בסלון ידידו, הגנרל קרול קניאז'ביץ' ובשלב מאוחר יותר נשלח כמתנה למלכה מריה השנייה של פורטוגל. בם יצא למסעות לפורטוגל, מצרים, ספרד, והולנד, מתוך ניסיון להקים מחדש צבא פולני, אפילו באלג'יריה. הממסד של הגולה הפולנית התנגד לתוכניות אלה. עם זאת ב-21 ביולי 1833 הביע פרנצישק צ'רטוריסקי תמיכה ברעיון הקמת לגיון פולני בפורטוגל. ב-19 במאי 1833 בם חתם על הסכם עם פדרו הראשון, קיסר ברזיל שנמצא במאבק על כתר פורטוגל עם דום מיגל השמרן. בם הבטיח שלגיון פולני שיתאמן עם צבאו של פדרו יהיה מוכן להילחם לצידו. בפורטוגל תת-סגן בשם פלטון פשרבסקי, אולי בשירות רוסיה, ירה בבם מתוך ניסיון התנקשות בחייו. בעת . הכדור נעצר בבגדיו. בם המשיך לשווא את המו"ם עם נציגי פורטוגל. בשלב מסוים הממשלה הפורטוגזית עצרה אותו למשך חודשיים במגדל בלם בליסבון.

אביב העמים - וינה - 1848

בם הצטיין במיוחד כמצביא בעימותים צבאים שהתעוררו באירופה במהלך אביב העמים, קודם בהתקוממות השלישית והאחרונה בווינה, שכונתה על ידי האוסטרים "מהפכת אוקטובר". במרץ 1848 הוא נסע ללבוב ובספטמבר התכוון להגיע להונגריה כדי לתמוך המהפכנים שם. אבל בינתיים פרצה התקוממות מחודשת בווינה. הוא הגיע לווינה ב-10 באוקטובר 1848 ועל אף הסתייגותם של הווינאים בעיקר העשירים בתוכם, תוך שבועיים גייס בתוך בניינים מבוצרים בעיר כ-25,000 בני אדם, שהשתייכו בעיקר למעמד הביניים, ולמעמד הפועלים. לצידו היו גם 500 חברי "הלגיון הפולני". הם הפכו למגני הדמוקרטיה הווינאית הצעירה שהתגבשה בפרלמנט האוסטרי הראשון בהיסטוריה. בם עמד בראש מגניה של ווינה המהפכנית אף על פי שלא התמנה רשמית למפקד של הכוחות המהפכניים. נהנה מתמיכת ההונגרים והפרלמנט הווינאי שבו הפולנים מילאו תפקיד חשוב, בעיקר סגן היושב הראש שלו פרנצישק סמולקה, שהפך למנהיגו אחרי עזיבת הצ'כים. צזאר ונצל מסנהאוזר, לוטננט ומשורר ממורביה, קרא לעצמו מפקד ראשי של המהפכנים אבל בפועל הוא נשמע לפקודותיו של בם. צבא הקיסר בפיקודו של הנסיך אלפרד צו וינדיש-גרץ, הקיף את העיר. הכוחות ההונגרים שעמדו בגבול מעבר לנהר לייטה נחלו תבוסה בעימות עם הכוחות הקיסריים בשווכאט. בם לא אמר נואש וב-26 באוקטובר עם צבא של 26,000 מורדים נאבק בכוחות החזקים בהרבה של בצבא הקיסרי על 30,000 לוחמיו. הקרב הסתיים בכניעת צבאו ב-31 באוקטובר 1848. בכל זאת הוא לא רצה לוותר ונמלט לפוז'ון, ברטיסלבה של היום, אז בהונגריה, כשהוא מחופש לעגלון. בזמן הקרב על וינה נפגע בם בחזה על ידי רסיס שהוצא מגופו רק אחרי שחצה את הגבול ההונגרי בכפר סניץ.

אביב העמים - הונגריה וטרנסילבניה 1849-1848

בברטיסלבה הציע בם את שירותיו ללאיוש קושוט, ראש הממשלה המהפכנית ההונגרית. נאם בהזדמנות זו נאום ארוך, שבו דחף את ההאשמות של "בגידה בעיניין הפולני" ושל "נטייות אריסטוקרטיות", כביכול , שהטיחו נגדו הרדיקלים שבקרב המהגרים הפולנים. אחד מהאחרונים, פרנצישק קסאברי קולוג'ייסקי ואחיו וינצינטי קיבץ כבר בהונגריה מספר מתנדבים פולנים מתוך רצון, כמו בם, לסייע למהפכה ההונגרית ועל ידי כך ולגרום להתפרקות המונרכיה ההבסבורגית ולשחרור השטחים הפולניים שבתוכה. להבדיל מהם, בם התנגד בהתחלה לערב יחידות פולניות במרד ההונגרי מכיוון שחשש שזה יגרום לרוסיה להתערב בהונגריה לטובת אוסטריה, מה שלבסוף קרה. הצעירים הפולנים הקנאים לא הבינו את עמדתו וראו בו בוגד וקראו להדחתו. קולוג'ייסקי ניסה לחסל את בם בפשט. הוא הורשה על ידי בם להיכנס לחדרו במלון "ארצהרצוג סטפאן " ואז וירה בראשו. הכדור נעצר בעצם הלחי של בם שהצליח להשתלט על התוקף ויחד עם עוזר שלו קשר אותו ומסרו למשטרה. בם מנע מעוזרו להרוג את קולוג'ייבסקי בחרבו.

הבית שבו התגורר יוזף בם בפשט בנובמבר 1848 - בפינת רחוב אקדמיה/וידיאזו פרנץ 2

ב-13 בדצמבר 1848 הממשלה המהפכנית ההונגרית שעברה מפשט לדברצן מינתה את בם כמפקד הצבא ההונגרי בטרנסילבניה וחבל באנאט. הוא ארגן מחדש את הצבא הטרנסילבני שבלחץ האוסטרים נסוג מטרנסילבניה והסתער במתקפת נגד על הכוחות שבפיקודו של הפלדמרשל לוטננט אנטון פון פוכנר . במסע החורף בין דצמבר 1848 למרץ 1849 בם קנה לעצמו שם של מפקד בחסד. המשורר הרומנטי ההונגרי שנדור פטפי עם דרגת מייג'ור, שהתלהב ממנו, הפך לאחד מעוזריו. הוא כתב:

לשמור על הכבוד, ניתן רק במחנה של בם

ראש המטה של בם היה הגנרל יאנוש צץ (Czetz). בפיקודו של בם הצבא המהפכני ההונגרי פרץ לטרנסילבניה, מכיוון המישור אלפלד. הוא תקף בזה אחר זה את חילות המצב האוסטריים וניצחו בקרבות רבים :ב-19 בדצמבר 1848 הביסו את הגנרל ורדנר על יד דז', בצ'וצ'ה, ב-20 בדצמבר אחר כך בקרב ז'יבו וסורדוק, ב-23 בדצמבר ב דז` בחג המולד , 25 לחודש, נכנס לקולוז'וואר (קלוז') ללא קרב, ב- 29 ניצח בבתלן, ב-31 בדצמבר ב ביסטריצה ובנסאוד, ב-3 בינואר 1849 בטוסה, סלאז' וב-17 בינואר בוואמושגלפאלווה, (ברומנית: גנשט, מחוז מורש). בין 19 בדצמבר 1848 ל 13 בינואר 1849 בראש צבא של 8000 לוחמים סקלרים, הדף בם את 10,000 לוחמיו של פוכנר וכבש את צפון טרנסילבניה. רדף את הכוחות האוסטריים של הגנר קרל אורבן עד לבוקובינה ושחרר את חבל הסקלרים בו גייס תגבורות. הפתיע אחר כך את פוכנר והופיע מאחורי כוחותיו אולם נסיונו ב-21 בינואר 1849 לכבוש את סיביו עלה בתוהו. ב-4 בפברואר נחל תבוסה מהאוסטרים גם ב סאסוארוש (כיום אורשטיה).

בינואר 1849 לבקשת פוכנר, פנו גם המועצות הלאומיות של הסקסונים ושל הרומנים בטרנסילבניה אל רוסיה וקראו לעזרה מצד הכוחות הרוסיים שנמצאו בוולאכיה. בם ניסה להאיט את התקדמות הצבא הרוסי בפיקודם של הגנרלים אלכסנדר ליודרס ומגנוס גרוטנהיילם, וערך פשיטה לנסיכות מולדובה בכוונה להמריד שם את העם. הגנרל ליודרס נכנס עם חייליו לטרנסילבניה ב4 בפברואר 1849. הרוסים והאוסטרים כמעט כיתרו בהתחלה את כחותיו של בם. ב-4-8 בפברואר 1849 נחל בם תבוסות קשות אך הצליח לחלץ את מצבאו. לעומת זאת ב-9 בפברואר הוא הצליח לנצח כוח אוייב בגשר בפישקי (כיום סימריה) ופנה שוב לחבל הסקלרים. ב-2-4 במרץ נחל ניצחון במדיאש ב-11 במרץ הצליח לכבוש את העיר סיביו , קרב שבו הצטיינו שלושה גדודים של סקלרים בפיקודו של שאנדור גאל, מפקד כוח שומרי גבול מס.1 . הכוחות הרוסים והאוסטרים נסוגו מטרנסילבניה וב-19 במרץ בם התשלט על בחבל כולו. אחרי ההשתלטות על טרנסילבניה פנה בם לגרש את האוסטרים מחבל באנאט. ב-16 במאי 1840 ניצח אותם באורשובה . אולם ב-19 ביוני 1849 התרחשה הפלישה הרוסית השנייה בפיקודו של איוואן פסקביץ' שאילצה את בם לשוב לטרנסילבניה. בין 12 ל-22 ביולי 1849 נלחם ללא הרף בכוחות הפולשים וב-31 ביולי 1849 נחל תבוסה מכריעה בסיגישוארה (שגשוואר). בקרב זה איבד את אצבעו האמצעית ביד ימין. המשורר פטפי שנפל בקרב זה כתב בשירו "הצבא הטרנסילבני":

Mi ne győznénk? hisz Bem a vezérünk,

!A szabadság régi bajnoka

Bosszuálló fénnyel jár előttünk

Osztrolenka véres csillaga.

למה שלא ננצח? בם הוא מנהיגנו

אלוף החירות הוותיק

צועד לפנינו מאור נוקם

כוכב הדם של אוסטרולנקה

קרב קשה אחר התנהל בנאג'צ'ור (ברומנית - שורה מארה). קושוט שפגש אותו באראד היה לא נתן אמון בגנרל ארטור גרגאי והיה לא מרוצה גם מהגנרל הנריק דמבינסקי מינה את בם מפקד ראשי שלהצבא ההונגרי. בם ניסה לבוא לעזרת דמבינסקי בבאנאט אך גב-9 באוגוסט 1849 ם הקרב בטמשוואר הסתיים בתבוסה מצד האוסטרים בפיקודו של יוליוס יאקוב פון היינאו . סוסו של סם נפגע מפגז והפיל אותו . נשבר לו עצם הבריח.

יש לציין שבם עשה מאמצים לפייס בין המהפכנים ההונגרים למהפכנים הרומנים אבל לא הצליח למנוע פעולות עוינות הדדיות ביניהם. באביב 1849 הוא הגיע להסכם עם המנהיג העיקרי של המורדים הרומנים , אברם ינקו , תומך בשלטון האוסטרי, שבו התחייב להמנע מלתקוף את הצבא המהפכני ההונגרי. אולם פעולה מפתיעה נגד הרומנים מצד החיילים ההונגרים של אימרה הטבאני גרמה לקריסת ההסכם.

גלותו השנייה ומותו באימפריה העות'מאנית

עם דיכוי המהפכה נמלט בם לאימפריה העות'מאנית, שם הוא התאסלם. הוא נקלט בצבא ובבמנהל העות'מאני תחת השם מוראט פאשה. התמנה כמושל של חלב ניצוחו הצבאי האחרון היה על בדואים שצרו על העיר חלב. בם - מוראט פאשה מת ב דצמבר 1850 ממחלת המרליה.

סמל משפחת בם

סמל משפחת בם (בהם)

הסמל של משפחת האצולה בם כולל תמונה של כבש לבן במחצית הימנית הצבועה באדום וגריפון ירוק במחצית השמאלית הצבועה בלבן.

הנצחה

• 1880 - פסל נחנך לזכרו בעיר טרגו מורש (מרושוואשארהיי) בטרנסילבניה
• - ב-30 ביוני 1929 אפר גופתו שהובא לפולין ונקבר במאוזולאום בעיר הולדתו, טרנוב.
• רובע בוורשה נקרא במובו לזכרו

מאוזולאום הגנרל בם בטרנוב

פסל ברונזה של הגנרל בם בעיר טרגו מורש בטרנסילבניה, ברומניה

• בשנות ה-1930 להונגריה ולפולין היו גדודי ארטילריה רכובה קרויים על שמו.
• ב-23 באוקטובר 1956 המרד ההונגרי מ-1956 פרץ עם אספה על יד פסלו של יוזף בם בבודפשט כמפגן הזדהות עם מאבק פועלים בפוזנאן בפולין,

מורשתו

בם הפך לגיבור לאומיעבור הפולנים וההונגרים, וזכה להערכה על אומץ לבו וגבורתו, שעמדו בניגוד לקומתו הנמוכה. נהנה מכריזמה, והשפיע על חייליו אף על פי שבמקרה טרנסילבניה, לא ידעו את שפתו. כאיש צבא הצטיין בשימוש בארטילריה ובמסעותיו הזריזים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוזף בם בוויקישיתוף

• באתר הגניאלוגי "גניאלוגיית הפולנים"

[ István Kovács Honwedzi, emisariusze, legioniści Słownik biograficzny polskich uczestników Wiosny Ludów na Węgrzech 1848–1849 (אישטוואן קובאץ' - "הונוודים, שליחים, לגיונרים - לקסיקון ביוגרפי של המשתתפים הפולנים ב"אביב העמים" בהונגריה 1849-1848) עמ' 24-21 (בפולנית) אקדמיית המדעיים של קרקוב, 2012

• יוזף בם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Boleslaw Orlowski Józef Zacharias Bem

בתוך Jozef Pilatowicz (red) Inžynierowie Polscy w XIX i XX weky Tom VI 2001

• Österreichisches Biographisches Lexikon 1815–1950, Verlag der Österreichischen Akademie der Wissenschaften, Vienne, 1957

ברשת

• באתר רצ'פוסופוליטה (ברוסית)
• Zygmunt Miłkowski ([Teodor Tomasz Jeż) Sylwety Emigrayjne Lwów Nakładem Słowa Polskiego 1904] (יוזף בם - בזיגמונט מילקובסקי - "פרופילים של הגירה" לבוב, 1904]

לקריאה נוספת

C.Căzănișteanu, V.Zodian , A.Pandea - Comandanți militari - Dicționar- Editura Stiințifică și Enciclopedică București 1983

• Jadwiga Chudzikowska: Generał Bem (1794–1850). Warszawa: PWN, 1990. ISBN 83-06-01982-2. (בפולנית)
• István Kovács: Józef Bem. Bohater wiecznych nadziei. Warszawa: RYTM, 2009. ISBN 978-83-7399-328-0.(בפולנית)
• István Kovács - Bem tábornok, Ed. Magyar Napló, Budapest, 2014 ISBN 9631134849 (אישטוואן קובאץ' - הגנרל בם) (בהונגרית)
• Otton Laskowski: Encyklopedia wojskowa t. I, hasło „Bem Józef”, strony 252-253. Warszawa: Wojskowy Instytut Naukowo-Wydawniczy, Towarzystwo Wiedzy Wojskowej, 1931.
• Alfred Liebfeld: Polacy na szlakach techniki. Warszawa: Wydawnictwa Szkolne i Pedagogiczne, 1985, s. 56–62. ISBN 83-02-01574-1

(פולנים בדרכי הטכנולוגיה) (בפולנית)

• Bolesław Orłowski: Nie tylko szablą i piórem. Warszawa: Wydawnictwa Komunikacji i Łączności, 1985, s. 139, 154. ISBN 83-206-0509-1.

(לא רק בסיף ובעט) (בפולנית)