יוזף ברויר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוזף ברויר
Jozef Breuer, 1877.jpg
לידה 15 בינואר 1842
וינה, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 ביוני 1925 (בגיל 83)
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
ארצות מגורים אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוֹזֶף בְּרוֹיֶרגרמנית: Josef Breuer;‏ 15 בינואר 1842 - 20 ביוני 1925) היה רופא אוסטרי ממוצא יהודי. פרסומו נבע בין היתר מעבודתו המשותפת עם תלמידו זיגמונד פרויד - "מחקרים בנושא היסטריה". במחקר זה גולל את מסכת הטיפול במטופלת מפורסמת שלו בשם ברתה פפנהיים, שכונתה אנה או, כדי לשמור על פרטיותה. יש הטוענים, ביניהם פרויד עצמו, כי שיטת הטיפול החדשנית בה השתמש ברויר, "טיפול בדיבור", הניחה את היסוד לשיטת הפסיכואנליזה.

טיפול בדיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפנהיים הגיעה אל ברויר כשהיא לוקה בתסמינים שונים כשיעול טורדני, עייפות, שיתוק של הגפיים הימניות ושרירי הצוואר, מצבי רוח משתנים, הפרעות בראייה, בשמיעה ובדיבור.

כושר דיבורה התדרדר כך שבשלב מסוים עברה לדבר אנגלית בלבד. אבחונו של ברויר היה כי מדובר בהיסטריה נשית, כלומר בתסמינים פסיכוסומטיים. במהלך טיפולו של ברויר הוא שוחח ארוכות עם החולה, שיחות שבמהלכן היא תיארה בפניו את כל המתחולל במוחה (תהליך שכונה על ידה "ניקוי ארובות"). ברויר גילה כי כאשר הצליח להגיע לשורש הבעיה, כלומר הסיבה הבלתי מודעת שהביאה להתהוות סימפטום זה או אחר - השתפר מצבה של ברתה.

ברויר (1905)

בשנת 1882 הפסיק ברויר את טיפולו בפפנהיים. ככל הנראה, סיבת הפסקת הטיפול הייתה יחסי משיכה שהתפתחו בין הרופא למטופלתו, שלא יכלו להגיע לידי מימוש.

הספר "כשניטשה בכה" מאת ארווין יאלום מתאר פגישות דמיוניות בין ברויר לפרידריך ניטשה, בהן הוא מתאר לפניו את פרטי המקרה באריכות.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברויר התחתן עם מתילדה אלטמן בשנת 1868, והיו להם חמישה ילדים. בתם דורה התאבדה מאוחר יותר ולא גורשה על ידי הנאצים. אחת מבנותיו, מרגרטה שיף, נספתה בטרזיינשטט ב -9 בספטמבר 1942, ובתה-נכדתם, חנה שיף, מתה בזמן שנאסרה על ידי הנאצים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זיגמונד פרויד, יוזף ברויאר, מחקרים בהיסטריה (1893–1895) (תרגום מגרמנית: מרים קראוס; עורך: דרור גרין), צפת: ספרים, 2004[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוזף ברויר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לקריאה באתר פסיכולוגיה עברית
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ובנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.