לדלג לתוכן

יוזף ויקטור פון שפל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוזף ויקטור פון שפל
Joseph Victor von Scheffel
יוזף ויקטור פון שפל, איור מאת אנטון פון ורנר
יוזף ויקטור פון שפל, איור מאת אנטון פון ורנר
לידה 16 בפברואר 1826
קרלסרוהה, הדוכסות הגדולה של באדן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 באפריל 1886 (בגיל 60)
קרלסרוהה, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הראשי בקרלסרוהה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הדוכסות הגדולה של באדן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השקפה דתית נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג Caroline Freiin von Malsen עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים Victor von Scheffel עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1874) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוֹזֶף וִיקְטוֹר פוֹן שֶׁפֶל (בגרמנית: Joseph Victor von Scheffel; 16 בפברואר 1826 – 9 באפריל 1886) היה משורר וסופר גרמני. הרומן שלו "אקהרד" (Ekkehard, 1855) הפך לאחד הרומנים הגרמניים הפופולריים ביותר במאה ה-19.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוחית הנצחה ליוזף ויקטור פון שפל בחצר טירת היידלברג (הורטוס פלטינוס).

הוא נולד בקרלסרוהה. אביו, מיור בדימוס בצבא באדן, היה מהנדס אזרחי וחבר בוועדה לוויסות נהר הריין; אימו, יוזפין קרדרר, בתו של סוחר עשיר מאוברנדורף אם נקר (אנג'), הייתה אישה בעלת יכולות אינטלקטואליות רבות ומזג רומנטי. שפל הצעיר התחנך בליצאום בקרלסרוהה ולאחר מכן (1843–1847) באוניברסיטאות מינכן, היידלברג וברלין.[1]

לאחר שעבר את בחינת המדינה לקבלה לשירות המשפטי, קיבל תואר דוקטור למשפטים ובמשך ארבע שנים (1848–1852) מילא תפקיד רשמי בעיר זקינגן (אנג'). כאן כתב את הפואמה האפית שלו "החצוצרן מזקינגן" (Der Trompeter von Säkkingen) (1853), סיפור רומנטי והומוריסטי שזכה מיד לפופולריות יוצאת דופן. הוא הגיע ליותר מ-250 מהדורות ועובד לאופרה על ידי ויקטור נסלר (אנג') ב-1884. לאחר מכן יצא שפל למסע לאיטליה.[1]

כשחזר הביתה ב-1853, מצא את הוריו מודאגים יותר מתמיד שימשיך בקריירה המשפטית שלו. אך ב-1854, ראייה לקויה הפכה אותו לבלתי כשיר; הוא פרש משירות הממשלה ועבר להתגורר בהיידלברג, מתוך כוונה להכין את עצמו למשרת הוראה בסגל האוניברסיטה. לימודיו, עם זאת, הופרעו על ידי מחלת עיניים, ובחיפוש אחר בריאות נסע לשווייץ והתגורר ליד ימת קונסטנץ, ושם פיתח את תוכנית הרומן ההיסטורי המפורסם שלו "אקהרד" (Ekkehard) (1855); (תרגום לאנגלית מאת סופי דלפס, לייפציג, 1872).[1] חלק מעבודה זו שימש מאוחר יותר את מקס ברוך כליברטו לקנטטה שלו "מסע הנורמנים" (Normannenzug).[2] את הרעיונות הראשונים ליצירה זו קיבל מ"מונומנטה גרמניה היסטוריקה (אנג')" (Monumenta Germaniae Historica). "אקהרד" היה כמעט פופולרי כמו "החצוצרן מזקינגן". בשנת 1901 הוא הגיע למהדורה ה-179.

שפל שב לאחר מכן להיידלברג, ופרסם את "גאודיאמוס, שירים מהקרוב ומהרחוק" (Gaudeamus, Lieder aus dem Engeren und Weiteren) (1868), אוסף שירים עליזים והומוריסטיים, שנושאיהם לקוחים בחלקם מאגדות עם גרמניות ובחלקם מנושאים היסטוריים. בשירים אלו המחבר מציג את עצמו כסטודנט קל-לב, ידיד היין והשיר; הצלחתם חסרת תקדים בספרות גרמנית עודדה מחקים רבים.[1] דוגמה אחת היא "בלווייתן השחור באשקלון" (Im schwarzen Walfisch zu Askalon) שבו המילים משקפות תמיכה בפריקת העול הבכחנלית של חיי הסטודנטים. השיר מתאר הילולת שתייה (אנג') "אשורית עתיקה" עם כמה התייחסויות לקלאסיקה ולחשבון הגדול שהוצג בכתב יתדות על גבי שש לבנים. עם זאת, החוגג נאלץ להודות שהשאיר את כספו כבר בפונדק בנינוה ונבעט החוצה. באופן אופייני לשפל, השיר מכיל תערובת אנכרוניסטית של תקופות ועידנים שונים ומושגים פרודיים על המדע העכשווי.[3]

חייו של שפל היו רצופים אכזבות: המהפכה הגרמנית של 1848 שלא צלחה, וחיזוריו הלא מוצלחים אחרי אמה היים ב-1851. הוא אף השתמש במדעי הטבע כדי ללעוג לסביבה הפוליטית, כפי שהוא לועג להגל בשיר הגואנו שלו, או התייחס למהלך הזמן בשיר האיכתיוזאורוס שלו. בעקיפין, שפל טבע את הביטוי "בידרמאייר (אנג')" לתקופה שלפני 1848, שכן שניים משיריו של שפל, "שלוות ערב של בידרמן" (Biedermanns Abendgemütlichkeit) ו"קינת בומלמאייר" (Bummelmaiers Klage), המבוססים על שירת המורה והמשורר סמואל פרידריך סאוטר (גרמ'), שפורסמו ב-1848, שימשו בסאטירות מאוחרות יותר על הבורגנות הזעירה הריאקציונרית.

במשך שנתיים (1857–1859) שפל שימש כספרן בספריית קארל אגון השלישי, נסיך פירסטנברג (אנג'), בדונאושינגן. אך הוא ויתר על תפקידו ב-1850, ביקר את יוזף פון לאסברג (אנג') במרסבורג (אנג') שעל ימת קונסטנץ, ושהה זמן מה עם קרל אלכסנדר, הדוכס הגדול של סקסוניה-ויימאר-אייזנך בווארטבורג שבתורינגיה. לאחר מכן, התיישב בקרלסרוהה, נישא ב-1864 לקרולינה פון מַלְצֶן, וב-1872 פרש לווילה שלו "זהלדה" ליד רדולפצל (אנג') שבחלקו התחתון של אגם קונסטנץ.

לרגל היובל שלו (1876), שנחגג בכל רחבי גרמניה, הוענק לו תואר אצולה תורשתי על ידי הדוכס הגדול של באדן. הוא נפטר בקרלסרוהה ב-9 באפריל 1886.[1]

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1891 ייסד יוזף שטקלה (גרמ') (1844–1893) את "שפלבונד" (Scheffelbund) בשוויצינגן (אנג') (כיום קרלסרוהה), האגודה הספרותית הגדולה ביותר בגרמניה ובה כ-7,000 חברים.[4] "פרס שפל" מוקדש לתלמידים מצטיינים. קיימות אנדרטאות שונות לזכר שפל, וכן רחובות ושמות מקומות על שמו. ארכיון שפל נמצא בחלקו ב"שפלבונד" ובחלקו בספריית המדינה של באדן (אנג').

כתביו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו, למעט אלו שכבר הוזכרו, הן:

  • Frau Aventiure. Lieder aus Heinrich von Ofterdingens Zeit (1863)
  • Juniperus. Geschichte eines Kreuzfahrers (1866)
  • Bergpsalmen (1870)
  • Waldeinsamkeit (1880)
  • Der Heini von Steier (1883)
  • Hugideo, eine alte Geschichte (1884)

כרכים של "תמונות מסע" (Reisebilder) (1887); "אפישטיין" (Epistein) (1892); ו"מכתבים" (Briefe) (1898) פורסמו לאחר מותו. "כל כתביו" (Gesammelte Werke) של שפל יצאו לאור בשישה כרכים (1907).

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מעשיית הר שפאצו" (Herr Spazzo), סיפור מתוך "אקהרד" (Ekkehard) של שפל, מאויר על ידי רוברט אנגלס עבור המגזין "יוגנד" (1902).
  • Anton Breitner (ed.): Scheffel-Gedenkbuch. Aus Anlaß der Gründung des Scheffel-Bundes in Österreich. Vienna, Pest & Leipzig: A. Hartleben's Verlag 1890.
  • Manfred Fuhrmann: "Scheffels Erzählwerk: Bildungsbeflissenheit, Deutschtümelei, 1981". In: Fuhrmann: Europas fremd gewordene Fundamente. Aktuelles zu Themen aus der Antike. Zürich: Artemis u. Winkler 1995. ISBN 3-7608-1122-1
  • Reiner Haehling von Lanzenauer: Dichterjurist Scheffel. Karlsruhe: Verlag der Gesellschaft für Kulturhistorische Dokumentation 1988. (= Schriftenreihe des Rechtshistorischen Museums Karlsruhe; 6) ISBN 3-922596-20-7
  • Günther Mahal: Joseph Viktor von Scheffel. Versuch einer Revision. Karlsruhe: Müller 1986. ISBN 3-7880-9731-0
  • Joseph Victor von Scheffel (1826–1886). Ein deutscher Poet – gefeiert und geschmäht, ed. Walter Berschin. Ostfildern: Thorbecke 2003. ISBN 3-7995-0128-2
  • Joseph Victor von Scheffel. Bibliographie 1945 bis 2001, collected by Stefan Schank. Karlsruhe: Scheffelbund 2001.
  • Rolf Selbmann: Dichterberuf im bürgerlichen Zeitalter. Joseph Viktor von Scheffel und seine Literatur. Heidelberg: Winter 1982. (= Beiträge zur neueren Literaturgeschichte; F. 3, 58) ISBN 3-533-03200-0
  • Ludwig Wolf: Der Anteil der Natur am Menschenleben bei Freytag und Scheffel. Amsterdam: Swets u. Zeitlinger 1968. (= Gießener Beiträge zur Deutschen Philologie; 9)
  • Werner Wunderlich: "Medieval Images: Joseph Viktor von Scheffel's Novel Ekkehard and St. Gall" in: Medievalism in the Modern World. Essays in Honour of Leslie J. Workman, ed. Richard Utz and Tom Shippey (Turnhout: Brepols, 1998), pp. 193–225.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוזף ויקטור פון שפל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 4 5 Scheffel, Joseph Viktor von, 1911 Encyclopædia Britannica
  2. ↑ Normannenzug, Op. 32 (Max Bruch): Scores at the International Music Score Library Project
  3. ↑ Introduction to German Poetry: A Dual-Language Book, Gustave Mathieu, Guy Stern, Courier Dover Publications, (2012) ISBN 9780486121796
  4. ↑ "Literarische Gesellschaft/Scheffelbund Karlsruhe". אורכב מ-המקור ב-2014-03-23.
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יוזף_ויקטור_פון_שפל&oldid=42064560"