יוזף מרטין קראוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוזף מרטין קראוס
Joseph Martin Kraus.jpg
יוזף מרטין קראוס
לידה 20 ביוני 1756
מילטנברג
פטירה 15 בדצמבר 1792 (בגיל 36)
סטוקהולם
תקופה/זרם התקופה הקלאסית

יוזף מרטין קראוס (20 ביוני 1756 - 15 בדצמבר 1792), היה מלחין ממוצא גרמני שפעל בעיקר בשוודיה, תחת חסותו של גוסטב השלישי. קראוס כונה מוצרט השוודי, תוך הקבלה לוולפגנג אמדאוס מוצרט, שכמוהו היה מלחין בן התקופה הקלאסית מוכשר ביותר שנפטר בגיל צעיר.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוזף קראוס נולד בעיירה מילטנברג שבפרנקוניה, שם שימש אביו כפקיד. משפחת קראוס מנתה 13 ילדים, אך שבעה מהם נפטרו בילדותם. בשנת 1771 עברה המשפחה לבוכן שבבאדן-וירטמברג. יוזף קראוס קיבל חינוך מוזיקלי מגיל צעיר, הוא למד לנגן בפסנתר ובכינור, והתגלה במהירות ככישרון. למרות כשרונו המוזיקלי, הוריו רצו שישתלם דווקא בלימודי משפטים. הוא נשלח ללמוד משפטים באוניברסיטת מיינץ בשנת 1773, אך לא היה מרוצה מהאוניברסיטה ולאחר שנה עבר להשלים את לימודיו באוניברסיטת ארפורט, הפעם בשילוב לימודי מוזיקה נרחבים. הכנסייה, הן הקתולית והן הלותרנית שגשגו בארפורט, וקראוס הושפע מהן, כך שבאופן טבעי היצירות הראשונות שלו היו דתיות. עד מהרה הזניח קראוס את לימודי המשפטים ולמד רק מוזיקה וספרות. בשנת 1775 נאלץ קראוס לעזוב את האוניברסיטה ולשוב למשפחתו בשל משפט דיבה שהתנהל נגד אביו. באותה התקופה עסק בחיבור טרגדיה בשלוש מערכות וכן בכתיבת יצירות דתיות, ביניהן: רקוויאם, טה דאום ושתי אורטוריות. בשנה שלאחר מכן המשיך את לימודיו באוניברסיטת גטינגן, ושם התקרב לרעיונות תנועת "הסער והפרץ" והם השפיעו על סגנון יצירתו.

בזמן שהותו בגטינגן התיידד קראוס עם סטודנט שוודי שהמליץ לו לנסוע לשוודיה כדי למצוא הצלחה. המלך גוסטב השלישי, שמלך בשוודיה באותה התקופה, התפרסם כחובב מוזיקה נלהב ומלחינים רבים נהרו לשוודיה כדי לזכות בתמיכתו. קראוס השתכנע, ובשנת 1778, כשעוד לא מלאו לו 22 הוא נסע לסטוקהולם, בירת שוודיה. בתחילה לא האירה לקראוס ההצלחה פנים, ואופרה שלו נדחתה על ידי האקדמיה השוודית למוזיקה. אולם לאחר שלוש שנים קשות, בהן סבל ממחסור ושקל אף לעזוב את שוודיה ולחזור לגרמניה, האירה לו ההצלחה. המוזיקה שלו לאופרה "פרוסרפינה", שהליברית שלה נערכה על ידי המלך גוסטב עצמו הושמעה בארמון אולריקסדל ב-6 ביוני 1781 וזכתה להצלחה. לאחר הביצוע שוחח המלך עם קראוס והחליט לתת לו את תמיכתו. קראוס מונה לסגן הקפלמייסטר של האופרה השוודית המלכותית, והמלך אף מימן לו מסע באירופה כדי להשתלם בתיאטרון.

מסעו של קראוס באירופה ארך חמש שנים ובמהלכו סייר בגרמניה, איטליה, צרפת ואנגליה. הוא פגש במלחינים חשובים כמו כריסטוף ויליבלד גלוק, יוהאן גיאורג אלברכטסברגר, ג'ובאני בטיסטה מרטיני ויוזף היידן. לכבודו של האחרון הקדיש סימפוניה שכתב. היידן הביע התלהבות מהמלחין הצעיר ואמר על אחת מן הסימפוניות שלו שרק מלחינים מעטים מסוגלים להלחין כמותה. בעת שהותו באנגליה הוא נכח בחגיגות מאה שנה לגאורג פרידריך הנדל שהתקיימו במנזר וסטמינסטר בשנת 1785. באותה תקופה הלחין כמה מיצירותיו המפורסמות, כמו שתי סימפוניות וחמישייה לחליל. בשנת 1786 פגש את הוריו בפעם האחרונה ולאחר מכן חזר לסטוקהולם.

כאשר חזר קראוס לשוודיה, בשנת 1787, הוא התמנה למנהל תוכניות הלימודים באקדמיה המלכותית למוזיקה. הוא הצליח להשיג מוניטין כמלחין ומנצח מן השורה הראשונה ויצירותיו זכו להצלחה. כמו כן הוא היה חבר בחוגים הספרותיים שבבירת שוודיה. בתקופה זו כתב כמה יצירות חשובות שחלקן הוזמנו על ידי המלך גוסטב עצמו. הוא אמנם היה ידוע כמלחין של אופרות, אך מתקופה זו דווקא היצירות התזמורתיות שלו זכו להצלחה, כמו הסוויטה "ריקסדגסמוזיקן" שכתב לבקשת המלך גוסטב, ולא האופרה הגדולה "אניאס בן קרתגו".

קברו של יוזף קראוס

ההצלחה לא האריכה ימים. ב-16 במרץ 1792 נרצח המלך גוסטב השלישי במהלך נשף מסכות ומותו השפיע קשות על קראוס. הוא כתב מארש הלוויות ויצירה נוספת לכבוד המלך ושתיהן בוצעו בלוויה המלכותית שהתקיימה ב-13 באפריל באותה השנה, אלו היו יצירותיו האחרונות של קראוס. לאחר מותו של המלך התחיל גם מצבו הבריאותי של קראוס להידרדר במהירות והוא נפטר בסוף אותה השנה, ב-15 בדצמבר 1792, ממחלת השחפת ממנה סבל עוד בימיו כסטודנט. הוא נקבר בחצי האי טיבולי מצפון לסטוקהולם.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שני קטלוגים המסדרים את יצירותיו של קראוס. הראשון נוצר על ידי קרל שרייבר והשני על ידי ברטיל ואן בואר, הקטלוג המקובל כיום ליצירתו הוא הקטלוג של ואן בואר, בו כל אחת מהיצירות ממוספרת לפי סימן VB. על פי קטלוג היצירות של ואן בואר קראוס הלחין יותר מ-200 יצירות, ביניהן יצירות קודש, שהן (בדרך כלל) יצירותיו המוקדמות יותר ויצירות חול.

יצירות הקודש של קראוס הולחנו בדרך כלל בשביל כנסיות לותרניות או קתוליות. קראוס היה קתולי אך דבר זה לא הפריע לו לכתוב גם בשביל הכנסייה הלותרנית. בין יצירות הקודש של קראוס ניתן למנות: רקוויאם, טה דאום, אורטוריות וקנטטות. בין יצירות החול של קראוס ניתן למנות יותר מעשר סימפוניות, כמה קונצ'רטי, סונטות, רביעיות, חמישיות ושש אופרות. כמה יצירות שאנו יודעים שהולחנו על ידי קראוס אבדו או שיוחסו למלחינים אחרים.

יצירתו של קראוס מתאפיינת בניגודים דרמטיים ובהרמוניה עשירה, אך בתחום פיתוח המוטיבים קראוס לא הגיע לרמה של היידן ומוצרט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]