יוזף צ'פסקי
 | |
| יוזף צ'פסקי במדי צבא אנדרס, 1943 | |
| לידה |
3 באפריל 1896 פראג  |
|---|---|
| פטירה |
12 בינואר 1993 (בגיל 96) Le Mesnil-le-Roi, צרפת |
| שם לידה |
Józef Maria Franciszek Hutten-Czapski |
| מקום קבורה |
Le Mesnil-le-Roi |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
צלב מונטה קאסינו עשור להשבת עצמאות פולין מדליית המלחמה 1918–1921 Army Medal for War 1939-45 מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה צלב הכסף של וירטוטי מיליטארי מפקד עם כוכב של מסדר פולוניה רסטיטוטה Jan Cybis Award |
  | |
יוזף צ'פסקי (פולנית: Józef Czapski; 3 באפריל 1896 – 12 בינואר 1993) היה אמן, סופר ומבקר פולני, וכן קצין של הצבא הפולני. כצייר, הוא בלט בזכות חברותו בתנועת קפיסט, שהושפעה מאוד מסזאן. הוא היה שבוי מלחמה על ידי הסובייטים והיה בין הקצינים המעטים ששרדו את הטבח בקאטין בשנת 1940. לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא נשאר בגלות בצרפת, שם היה בין מייסדי כתב עת "קולטורה" אחד מכתבי העת התרבותיים הפולניים המשפיעים ביותר במאה ה -20.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוזף צ'פסקי, נולד ב -3 באפריל 1896 בפראג, למשפחת אצולה. צ'פסקי בילה את מרבית ילדותו באחוזת משפחתו בפשיולוקי ליד מינסק. בשנת 1915 סיים את לימודיו בגימנסיה בסנט פטרסבורג.[1] צ'פסקי סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת סנט פטרסבורג, ובשנת 1917 הצטרף והתפטר מאוחר יותר מגדוד פרשים פולני שהוקם ברוסיה כחלק מהחייל הפולני הראשון. בעקבות המהפכה הרוסית של 1917 עבר לפולין שזה עתה התחדשה, ובשנת 1918 נכנס לאקדמיה לאמנויות יפות בוורשה. שם החל את לימודיו בכיתתו של סטניסלב לנץ. [2] עם זאת, כבר בשנת 1920 הוא עזב את האקדמיה והתנדב לצבא הפולני.
מלחמת פולין-ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'פסקי היה פציפיסט נלהב, וביקש כל שירות צבאי שלא יהיה כרוך במאבק פעיל. בקשתו התקבלה והוא נשלח לרוסיה במשימה למצוא את מקום הימצאם של קציני הגדוד לשעבר של צ'פסקי, שנפלו בשבי הבולשביקים במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה. הוא הגיע לסנט פטרסבורג, שם פגש בין היתר את דמיטרי פילוסופוב, זינאידה גיפיוס, אלכסיי רמיזוב ודמיטרי מרז'קובסקי, שלימים הפך לחברו הטוב. משימתו הסתיימה כשגילה שהקצינים הוצאו להורג על ידי הבולשביקים. בהשפעת מרז'קובסקי ויתר צ'פסקי על האידיאלים הפציפיסטיים שלו, ועם שובו לפולין הצטרף לשורות הצבא הפולני ולחם כמש"ק בצוות אחת הרכבות המשוריינות בחזיתות המלחמה הפולנית-סובייטית.[1] על פעילותו הוענק לו העיטור הצבאי הפולני הגבוה ביותר.
פריז ומלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1921 נכנס צ'פסקי לאקדמיה לאמנויות יפות בקרקוב, שם לימדו אותו וויצ'יץ' וייס ויוזף פאנקייביץ'. כשהתרחק מהמסורת הקלאסית, הוא עבר לפריז בשנת 1924, שם סייע בפיתוח קבוצת פריסקי (תנועת 'קפיסט'). צ'פסקי החל לערוך תערוכות מעבודותיו, אך בעידודו של לודוויק הרינג עבר יותר ויותר להיות מבקר, וכתב מאמרים על אמנות, ספרות ופילוסופיה. הוא חזר לפולין בשנת 1932, והתגייס מחדש בשנת 1939. לאחר מכן הוא נלכד על ידי הרוסים והוחזק בבית כלא ובמחנות עבודה; הוא היה אחד מבין 395 ניצולים מיותר מ -20,000 נרצחים בקאטין ומעשי טבח דומים.
לאחר פלישת גרמניה לרוסיה בשנת 1941 וחתימת הסכם סיקורסקי-מייסקי, הצטרף צ'פסקי לחיל הפולני השני בפיקודו של הגנרל אנדרס. בין השנים 1941 - 1942 הוטל על צ'פסקי לחקור את היעלמותם של הפולנים שהיו בשבי הרוסים ונטבחו לאחר מכן. הוא מעולם לא קיבל תשובות מספקות לגבי גורלם של גברים אלה, אך כתב על חוויותיו בשני ספרים, ב־1944 ו- 1949.[3] באותה תקופה פגש צ'פסקי גם את אלכסיי טולסטוי ואנה אחמטובה, שלדבריו הקדישה לו את אחד משיריה.
לאחר שאנדרס עבר עם צבאו דרך המסדרון הפרסי, ובבגדאד צ'פסקי התחיל לכתוב בעיתוני הצבא הפולני אורז'אל ביאלי ('הנשר הלבן') וקורייר פולסקי ('שליח פולני').
גלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'פסקי סיים את המלחמה ברומא ועבר לצרפת בשנת 1946. יחד עם מריה צ'פסקה, גוסטב הרלינג-גרודז'ינסקי וג'רזי גיידרויק, הקים את "אינסטיטוט ליטרצקי" (המכון הספרותי) במייסונס-לפיט, שם התגורר עד מותו. הוא כתב למגזין הספרותי של המהגרים הפולנים "קולטורה". הוא פרסם גם בעיתונות הצרפתית הארצית הראשית, כמו לה פיגארו.
ציוריו הוצגו בצרפת, שווייץ, בריטניה, ברזיל ובלגיה. עבודותיו כמעט ולא היו נגישות בפולין - לאחר אוקטובר הפולני (1956) הוא הציג תערוכות ב -1957 במוזיאון הלאומי בפוזנן ובחברה לידידות לאמנויות בקרקוב, אך התערוכה הבאה נערכה רק בשנת 1986 בורשה.
הרפובליקה הפולנית צנזרה מידע על צ'פסקי ושמו נכלל ברשימות של סופרים שנאסר לחלוטין לפרסום. עבודותיו הספרותיות והאמנותיות זכו לפופולריות בפולין רק לאחר שנת 1989.
לצ'פסקי הוענק צלב הכסף של מסדר וירטוטי מיליטארי (1918–1920) וצלב המפקד של מסדר פולוניה רסטיטוטה (1990).
חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'פסקי היה קתולי אדוק, ואמונתו השפיעה על עבודותיו ועל הפילוסופיה האישית שלו, אך גם על מאבקיו במיניות. בשנים 1924–1926 הוא נכנס למערכת יחסים עם המשורר סרגיי נבוקוב, אחיו הצעיר של ולדימיר נבוקוב. הפרשה הסתיימה עם עזיבתו של צ'פסקי ללונדון, כדי להתרפא מקדחת הטיפוס. בשובו לפולין פגש צ'פסקי את הסופר לודוויק הרינג. הצמד התגורר יחד כמה שנים ביוזפוב, אף שהופרדו בזמן מלחמת העולם השנייה והגלות של צ'פסקי בצרפת לאחר מכן, הם שמרו על האהבה ושמרו על החברות במשך שנים על ידי החלפת מכתבים.
צ'פסקי נפטר ב -12 בינואר 1993, ושלושה ימים לאחר מכן נקבר בבית קברות בלה מסניל-לה-רועי, לצד אחותו מריה, שנפטרה בשנת 1981.
ספריו באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר "הארץ הבלתי אנושית" שפורסם בפולנית ב-1949, היא היצירה הראשונה של צ'פסקי שתורגמה לאנגלית ופורסמה בלונדון בשנת 1951. מכיוון שזהו היה מסמך ממקור ראשון של המשא והמתן עם הסובייטים על הקצינים הפולנים הנעדרים. הוא הפך למסמך חשוב לתיעוד אשמת הרוסים על הטבח. בתקופה שלאחר המלחמה צ'פסקי היה גם בין עדי הראייה למצבם של אסירים פולנים בשבי הסובייטי והעיד בעניין זה בפני קונגרס ארצות הברית.
הספר השני - "הזמן האבוד -הרצאות על פרוסט" במחנה כלא סובייטי, תורגם לאנגלית בשנת 2018. [4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Zwoje (The Scrolls) 3 (36), 2003, web.archive.org, 2012-03-06
- ^ Józef Czapski - Full Resource Library of Art and Artists from Poland - Culture.pl - Culture.pl, web.archive.org, 2013-10-21
- ^ Józef Czapski (1987). The inhuman land. Daniel Halévy, Edward Crankshaw, Gerard Hopkins. London: Polish Cultural Foundation. p. 356
- ^ Czapski, Józef (2018). Lost time : lectures on Proust in a Soviet prison camp. Karpeles, Eric. New York, NY